בקשת עיכוב הליכים בשל תלונה לוועדת האתיקה

לימים אף שימש המבקש 2 כבא כוחו של המשיב 1 בעניינים שונים, ואכן, כפי שעולה מכתב התביעה, עומדת ותלויה תלונה של המשיב 1 כלפי המבקש 2 בועדת האתיקה המחוזית במחוז תל אביב של לישכת עורכי הדין.

לטענת המבקשים, כבר ביום 9.9.2021, בתשובת המבקש 2 לתלונתו האמורה של המשיב 1 לועדת האתיקה המחוזית, הציע המבקש 2 כי הצדדים יפנו להליך בוררות, שעה שלטענתו המשיבים עודם חייבים לו כספים.

כאמור לעיל, כתנאי לעיכוב ההליכים מחמת תניית בוררות, על הנתבע להוכיח כי היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות וכי הוא עדיין מוכן לכך במועד הגשת הבקשה.

...

עוד יצוין, כי אין בידי לקבל את טענת המבקשים שלפיה לא היה עליהם להגיש כתב הגנה, שעה שהם עותרים לעיכוב ההליכים, זאת נוכח החלטתה המפורשת של כב' השופטת שבח מיום 28.11.2021, כמו גם נוכח ההלכה שנקבעה במסגרת רע"א 10227/06 בובליל נ' אינדיג (פורסם בנבו, 5.2.2007).

עם זאת, אין בידי לקבל הבקשה ליתן פסק דין בהיעדר הגנה, שכן בקשה כגון זו יש להגיש כבקשה נפרדת ולא במסגרת תשובה לבקשה לעיכוב הליכים.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון ע"א 1516/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: ד"ר דוד ביטון נ ג ד המשיבים: תלתן 88 החזקות ופרוייקטים בע"מ ואח' ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 21.2.2021 בתיק ת"צ 20776-04-20 שניתנה על ידי כבוד השופט ע' הדר ובקשה לעיכוב הליך בשם המערער: עו"ד לירון פרמינגר ][]פסק-דין

עורכי הדין הנילונים לא ייצגו לבסוף את המערער, והוא הגיש נגדם תלונה לועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין (להלן: התלונה), שבה הם מיוצגים על-ידי עו"ד מייק יורק ריד (להלן: עו"ד ריד) אשר לטענת המערער קשור למותב הדן בהליך דנן.

עוד נטען כי עולה "חשש כבד" שבית המשפט החליט לברר את בקשת המשיבים בעיניין תום הלב של המערער, על מנת לסייע לעו"ד ריד בהליך המתנהל בועדת האתיקה בעיניין עורכי הדין הנילונים.

...

מסקנה זו, כך המערער, מצביעה אף היא על חשש למשוא פנים ועל גיבוש דעה "טרם שמיעת [המערער]". עוד הוסיף המערער כי בעקבות החלטה זו "בדק ומצא" כי עו"ד ריד, המייצג את עורכי הדין הנילונים שבעניינם ניתנה החלטת ועדת האתיקה, "מקורב מאד" לעורך דין שהיה שותפו של המותב בסיעה שהתמודדה בבחירות למוסדות לשכת עורכי הדין בשנת 2007.

עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות.

הערעור נדחה ועמו הבקשה לעיכוב ההליך.

הנתבע הוא יו"ר עמותת ההסתדרות הישראלית לקהילות האנוסים המסייעת בין היתר בהליכי גיור של אנוסים צאצאי יהדות ספרד ופורטוגל (להלן: העמותה).

שלחתי תלונה לועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין, ולהפתעתי הוא (ה)אדם הקובע איזו תלונה קבילה ואיזו תלונה אינה קבילה.

זאת ועוד, מתוך פסק הדין (נ/1) העיכוב בקבלה לחברות בלישכת עורכי הדין לא היה קשור לארוע של הפרעה לחייל במילוי תפקידו אלא לארוע אחר, אלא שבפרסום הדברים ברצף יצר הנתבע את הרושם כי מדובר באירועים קשורים, שאחד ('שלילת רישיון עריכת דין') הוא השלכה של האחר ('תקיפת חייל'), אלא שלא כך הדבר.

לצורך הוכחת הטענה על הנתבע לעמוד ב-4 תנאים: כי מדובר בעיניין אישי כשר שההגנה עליו מצדיקה את הפירסום; שתוכן הפירסום נועד להגן על אותו עניין; שהפירסום הופנה לאנשים מסויימים רלוואנטיים ושהפירסום נעשה בתום לב (אורי שנהר דיני לשון הרע 294 (1997)) מעבר לכך שהנתבע לא הוכיח עניין אישי כשר שיש בו להצדיק את הפירסום, הרי שגם אם התובע מייצג לקוח שהגיש תביעה נגד הנתבע וככל הנראה גם תלונה שהיא למישטרה והנתבע טוען כי ביקש לשמור על שמו הטוב בשל השמצות מצד התובע, לא ברור איך תוכן הפירסום מגן על עניין של הנתבע.

...

לכן סבור הנתבע כי גם אם מדובר בפרסום לשון הרע, הרי שעומדת לו הגנה ולכן יש לדחות את התביעה.

התוצאה: אשר על כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע 12,000 ₪ בתוספת 1,800 ₪ הוצאות משפט ו- 4,000 ₪ שכ"ט עו"ד; וזאת תוך 30 ימים מהיום.

הצדדים המשיכו בהגשת בקשות שונות וביום 16.4.2023 ניתנה החלטת ראשת ההרכב לפיה ניתן לבקשת המשיב צו נוסף לחברת סלולאר, וכן נקבע כי "הצדדים יודיעו עד ליום 4.6.2023 כיצד הם מבקשים להמשיך בבירור ההליך שאם לא כן בית הדין יפעל בהתאם להחלטתו מיום 6/3/23" (להלן – החלטת ההתראה השניה).

המבקש מציין כי "לא יתכן מצב שאדם אשר היה מייצגי בתיק יחשב כעד נגדי" וכי בכוונתו להגיש תלונה לועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין נגד פרקליט המבקשים.

נטל השיכנוע כי קיימת הצדקה לחרוג מנקודת המוצא דלעיל מוטל על המבקש, אשר עליו להראות כי סכויי העירעור להיתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שהנזק היחסי שייגרם לו מאי הענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי לצד שכנגד ככל שיעוכב הבצוע (ע"ע (ארצי) 44633-10-12 סביניך - צוות 3 בע"מ (8.4.2013); עע"מ 2152/13 הועדה המקומית לתיכנון ולבניה קרית טבעון נ' ועדת ערר מחוזית חיפה (23.4.2013)).

...

יישום – לנוכח סיכויי הערעור שאינם מבוטלים בנסיבות בהן על פני הדברים פסק בדין ניתן בניגוד להסמכת הצדדים בהסכמה לפשרה ובמותב חסר וכן לנוכח מאזן הנוחות הנוטה לטובת המבקשים מצד אחד, אך בהינתן העובדה שהמבקשים מודים בחוב בסכום של 7,500 ש"ח והסכימו לשלם במסגרת ההסכמה לפשרה סכום של 25,000 ש"ח מהצד האחר, אני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין, בכפוף לתשלום סכום של 10,000 ש"ח למשיב באמצעות באי כוחו וכן הפקדת סכום של 20,000 ש"ח, בין במזומן ובין בערבות בנקאית בנוסח מקובל, בקופת בית דין זה, עד לא יאוחר מיום 13.10.2023 (להלן – המועד הקובע).

לא יבוצעו הן התשלום והן ההפקדה עד למועד הקובע, תפקע מאליה החלטתי זו וסכום פסק הדין יעמוד לפירעון מידי.

סוף דבר – פסק הדין מעוכב באופן חלקי בכפוף ובהתאם לאמור בסעיף 13 להחלטה לעיל.

גם בתגובה לתשובת התובע לתלונה לוועדת האתיקה שצורפה נספח 2 לתצהירו, אישר הנתבע את הסיכום לדמי ריטיינר חודשיים ללא קשר לעבודה בפועל, וזאת בסעיף 8 לתשובה: " בתחילה הוא אמר שהוא גובה לפי דקות ושעות ואף פעם לא אמר לי כמה שעות עבד ואז הסכמנו שהוא יעבוד לפי חודשי 4,999 דולר לחודש, הוא גבה על כל חודש למרות שחודשים רבים לא עבד ולא היו כלל דיונים". עם זאת, הנתבע טוען כי שילם ביתר, ופרע את מלוא החוב וביתר.

לאור התצאה, לפיה מתוך סכום התביעה, היה התובע זכאי לסך של -60,000 ₪ בלבד ולאור העובדה שסכום זה וסכום נוסף של $5,013 שולמו ע"י הנתבע לאחר הגשת התביעה, עוד בטרם להגשת כתב ההגנה, ולמעשה לא היה מקום לפנות בבקשה השנייה לעיכוב יציאה מן הארץ כנגד הנתבע ולנהל את ההליך שעה שלא נותר כל חוב ולהיפך, אך מנגד, לכך שאין מחלוקת כי בעת הגשת התביעה היה קיים חוב לתובע, ששולם רק לאחר הגשת התביעה ולאחר שהוצא נגד הנתבע צו עיכוב יציאה מן הארץ, כל צד יישא בהוצאותיו.

...

אני מקבלת את טענת התובע בעניין זה, ואת טענתו כי ייצג את הנתבע גם במהלך חודש פברואר 2022, טענה הנתמכת בנספח ד' לתצהירו- פרוטוקול מיום 1.2.2022 במחוזי (עמ"ש 46315-10-21 שם ייצג את הנתבע), ובנספח ה- לתצהירו שהוא תגובה מיום 14.2.2022 בנוסף, ניתן לראות בחשבונית נספח ב' לתצהיר התובע, כי התובע עבד בחודשים אלה, הנתבע בחר שלא לחקור את התובע על כך, וממילא טענתו להפסקת הייצוג עוד בדצמבר 2021 לא הוכחה.

טענת הנתבע כי לא יכול היה להפסיק את שירותיו של עו"ד בורוכוב בשל כך שלא מסר לו את המסמכים המשפטיים שהוחזקו על ידו נטענה בעלמא, הנתבע לא צירף בדל אסמכתא לפניה כתובה לתמיכה בטענה זו, ומשעה שויתר על חקירת התובע, הטענה נדחית.

אשר על כן אני קובעת כי התובע היה זכאי לדמי שכירות חודשיים בסך 4,990 דולר לחודש למשך 20 חודשים, בגין התקופה שמיולי 2020 עד פברואר 2022 ועד בכלל, בהתאם לחישוב המופיע בחשבונית ביחס לתקופה זו. סיכום התביעה הוגשה על סך 107,592.65 ₪ אשר היו שווי ערך ל-30,727 דולר בערכי מועד הגשת התביעה, לאחר תשלומים ששילם התובע אחרי משלוח החשבונית, כמפורט בסעיפים 18-23 לכתב התביעה.