בקשת עיכוב הליכים או העברת תביעה למחלקה הכלכלית

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים כלכליים (כב' השופט א' צימרמן) מיום 9.4.2024 בת"א 7922-07-23, בה נדחתה בקשת המבקשים לאיחוד הדיון בהליך עם הדיון המתנהל בת"א 2050-05-23 (להלן: התביעה הראשונה); ונקבע כי ההליך בת"א 7922-07-23 (להלן: התביעה השנייה) יעוכב עד להכרעה בתביעה הראשונה.

ביום 12.3.2024 היתקיימה בתביעה השנייה ישיבת קדם משפט במעמד הצדדים, בה טענה קפיטל פוינט כי אין מקום לעיכוב ההליכים; וכי הגם שלבית המשפט המחוזי הדן בתביעה הראשונה אין סמכות עניינית לידון בתביעה השנייה המתנהלת לפני בית משפט קמא במסגרת המחלקה הכלכלית, אין מניעה לאחד את שני ההליכים בפני בית משפט קמא – שהוא בעל הסמכות העניינית לידון בשתי התובענות.

לעמדתם, עיקר המחלוקת בתביעה הראשונה נסב סביב נסיבות כריתת ההסכמים (הסכם העברת המניות והסכם האופציות), ואין מדובר בתביעה שיכולה להחשב כבעלת "עניין כלכלי" משמעותי.

בית המשפט הוסיף וציין את העדר העקביות בטענותיהם של הצדדים בשאלת הזיקה בין התובענות, כתלות בשאלה אם הדיון נסב על האפשרות של עיכוב ההליכים או איחוד הדיון בהם.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה על נספחיה, אני סבורה כי דינה להידחות, וזאת אף ללא צורך בתשובת המשיבים.

בהקשר זה מקובלת עליי קביעת בית משפט קמא כי הכרעה בסוגיות המתעוררות בתביעה הראשונה צפויה להשליך גם על העניינים הנדונים בתביעה השנייה.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 33969-03-22 סייג נ' סייג מספר בקשה:1 לפני כבוד השופטת מיכל רוזן עוזר מבקש עופר סייג ע"י ב"כ עו"ד רז מנגל וטל כהן ממשרד איתן ש. ארז ושות' משיב מאיר סייג ע"י ב"כ עו"ד נרדה בן צבי ואירן קריפק ממשרד סלומון ליפשיץ ושות' החלטה

כאמור, מאיר הבהיר שבכוונתו לפנות לבית המשפט לעינייני מישפחה בבקשה לסלק או להעביר את תביעת עופר.

אין בכך כדי לשלול את האפשרות להגשת בקשה עתידית בכל הנוגע לעיכוב ההליכים, ככל שבית המשפט לעינייני מישפחה יראה להותיר את תביעת עופר באותו בית משפט, או לאיחוד הדיון בתובענות ככל שבית המשפט לעינייני מישפחה יתבקש וייעתר להעביר את ההליך לבית משפט זה. המבקש (הנתבע) ישא בשכ"ט עורכי דינו של המשיב (התובעת) בגין הבקשה בסכום כולל של 3,500 ש"ח. ניתנה היום, כ"ז אדר ב' תשפ"ב, 30 מרץ 2022, בהיעדר הצדדים.

...

בחינת הבקשה לעיכוב תביעת מאיר בשל "הליך תלוי ועומד", נוכח המסקנה לעניין הסמכות: בהתאם לדוקטרינת הליך תלוי ועומד (Lis alibi Pendens) רשאית הערכאה הדיונית להורות על עיכוב הדיון בהליך שלפניה עד להכרעה בהליך אחר שבו מתעוררות שאלות דומות.

על אחת כמה, נוכח מסקנתי לפיה הסוגיות המרכזיות בענייננו נטועות במשפט התאגידי, והכרעה בסכסוך כלכלי הנוגע להתנהלות עסקית.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה לעיכוב ההליכים מחמת הליך תלוי ועומד, הנסמכת, בין היתר, על טענת הסמכות העניינית.

יפה מוסיפה ומציינת כי אם בית המשפט סבור שנחוץ אישור להגשת תביעה נגזרת, היא מוכנה למען הזהירות להגיש בקשה להגשת תביעה נגזרת בשם החברה, אך גורסת כי במקרה זה יש לעכב את היתקדמות ההליך כאן עד להכרעת בית המשפט בנוגע לבקשה להגשת תביעה נגזרת.

הינה כי כן, שעה שיפה כבעלת מניות בחב' עוז יפה מבקשת להגיש תביעה בשם החברה, עליה להצטייד באישור הערכאה המוסמכת- המחלקה הכלכלית של בית המשפט המחוזי.

יפה מפנה להחלטת בית הדין הרבני מיום 9.5.2022 בה נאמר: "התובע קבל בקאג"ס (קניין אגב סודר- ע.ב) בהתחייבות ובאודיתא (בהודאה- ע.ב) כי ככל שיימצא שלחברה יש אחזקות ברח' צייטלין 1 ת"א הם יועברו לידי הנתבעת ויהיו שייכים לה". משמעות הדברים היא, כי נכון להיום עדיין אין ליפה זכויות בנכס, ואין לה מעמד להגיש תביעה אישית בקשר לזכויות חברת עוז יפה בנכס.

...

לאור האמור, דין התביעה שכנגד להיות מסולקת על הסף וכך אני מורה.

בשלב זה, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה: ראשית, אין לעתור בבקשה עצמאית במסגרת תשובה לבקשה.

סוף דבר הבקשה לסילוק על הסף- מתקבלת.

התובעת בתשובה דוחה את טענות הנתבע וטוענת כי יש לדחות את הבקשה אשר הוגשה כימעט חודשיים לאחר שניתן הצוו הזמני ושעה שבקשת הנתבע להארכת מועד נדחתה; התובעת טוענת שהיא הודיעה לבא כוח הנתבע עוד ביום 23.5.23 אודות הבקשה וההחלטה לתגובתו; כי לתובעת עילת תביעה מוצקה וטובה, המבוססת על הסכם בכתב והערכת מעריך מוסכם שהוסכם כי תהיה סופית ומחייבת, וכי הנתבע אינו מצביע על טענת הגנה ממשית; עוד נטען לבד מסיסמאות הנתבע אינו מגלה כל נימוק של ממש לנזק בלתי הפיך, וכי אילמלא הצוו הזמני- הנתבע עלול לעשות דיספוזיציה במניותיו ולסכל את העברת המניות לתובעת ואת התביעה.

הבקשה לעיכוב ההליכים בשל הליך תלוי ועומד במסגרת ת"א 43743-06-22 בבית המשפט המחוזי בת"א-יפו (המחלקה הכלכלית), נדחית אף היא לאור החלטת בית המשפט המחוזי מיום 22.6.2023 המורה על עיכוב ההליך במחוזי לאור התביעה כאן.

...

התובעת בתשובה דוחה את טענות הנתבע וטוענת כי יש לדחות את הבקשה אשר הוגשה כמעט חודשיים לאחר שניתן הצו הזמני ושעה שבקשת הנתבע להארכת מועד נדחתה; התובעת טוענת שהיא הודיעה לבא כוח הנתבע עוד ביום 23.5.23 אודות הבקשה וההחלטה לתגובתו; כי לתובעת עילת תביעה מוצקה וטובה, המבוססת על הסכם בכתב והערכת מעריך מוסכם שהוסכם כי תהיה סופית ומחייבת, וכי הנתבע אינו מצביע על טענת הגנה ממשית; עוד נטען לבד מסיסמאות הנתבע אינו מגלה כל נימוק של ממש לנזק בלתי הפיך, וכי אלמלא הצו הזמני- הנתבע עלול לעשות דיספוזיציה במניותיו ולסכל את העברת המניות לתובעת ואת התביעה.

מכל האמור הבקשה לביטול צו המניעה הזמני- נדחית.

הבקשה לעיכוב ההליכים בשל הליך תלוי ועומד במסגרת ת"א 43743-06-22 בבית המשפט המחוזי בת"א-יפו (המחלקה הכלכלית), נדחית אף היא לאור החלטת בית המשפט המחוזי מיום 22.6.2023 המורה על עיכוב ההליך במחוזי לאור התביעה כאן.

בהחלטת בימ"ש קמא מיום 20.5.24 מפורט כך: "8.או אז החלו בעלי המניות בצל הירח, יואב מזה וגבי מזה (באמצעות יונה, שקבלה הרשאה מגבי לנהל את התובענה הזו בשמו), להגיש לבית המשפט עמדות סותרות בעיניין עמדתה של צל הירח בדבר ניהול ההליכים. יואב ביקש להצטרף כצד לתובענה ובקשתו נדחתה (החלטה מיום 25.7.2022). לבקשת צל הירח, שיוצגה (מצידו של יואב) אז בידי עו"ד אלון גביזון (את "צדה" של יונה בצל הירח ייצג עו"ד רון עוזרי), עוכב הליך הכנוס (החלטה מיום 6.9.2022).

החלטת העיכוב בוטלה ביום 12.12.2022 לאחר שהובהר שצל הירח בדד-לוק, ועו"ד גביזון הצהיר שיפנה לבית המשפט המחוזי (המחלקה הכלכלית) בתובענה להצהיר מי מוסמך לפעול בשמה.

לפני מספר חודשים אמנם הועברו מניותיו של פרץ לנדב אולם מהתכתבות ביניהם עולה כי נדב לא חתם על שטר העברת מניות או על הודעה לרשם החברות בדבר ההעברה ונטען לזיוף תקנון החברה.

...

הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 2.5.24 אולם בימ"ש קמא אפשר לו "להגיש בקשה או התייחסות לענייני צל ירח". מאחר והמחלוקת המשנית שהתעוררה בתיק ודרשה הכרעה נוגעת באופן ישיר לפרץ, הרי שעל מנת שהתמונה תוצג במלואה בפני בימ"ש, גם אני סבורה כי היה מקום לאפשר לפרץ להציג את עמדתו בפני בימ"ש קמא.

משהגיע בימ"ש למסקנה כי משקלה נמוך, הרי שפועל יוצא מכך שאין מקום להסתמך עליו בשלב זה. בימ"ש קמא קבע כי הדד לוק (מצב של קיפאון בחברה) לכאורה נותר בעינו נוכח מצב הדברים שהובא בפניו.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.