בקשת עיכוב ביצוע פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב

השופטת חני אופק גנדלר לפני בקשת עיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב (השופט דורון יפת ונציגות הציבור גב' כרמלה קול אמן וגב' אידה שפירא; סע"ש 31362-07-20) (להלן – פסק הדין).

...

אשר לכוונות הצדדים, בבחינה של יחסי עבודה לא נמצא כי עבודת טיקר או עורך שידורי ספורט מהווים מקרים גבוליים, אפילו לשיטת החברה היא הייתה אדישה למתכונת ההתקשרות בכפוף למסגרת העלות, הרי שאין ליתן משקל להסכם הראשוני ולמסמכי העדכון שנחתמו מעת לעת, כמו גם להוראה, שלפיה "אם תוגש על ידי הקבלן תביעה להכרה בקיומם של יחסי עובד ומעביד יעמוד התשלום החודשי/השעתי לחישוב זכויותיו הסוציאליות על 60% מהתמורה". נוכח כל האמור נפסק כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעסיק.

לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה כך שיעוכב ביצוע תשלום מחצית מהסכום הפסוק כערכו היום (להלן: הסכום המעוכב) בכפוף להפקדת הסכום המעוכב בקופת בית הדין.

משכך, החלטתי להיעתר לבקשה בחלקה כך שמחצית מהסכום הפסוק כערכו היום תעוכב בכפוף להפקדת הסכום המעוכב בקופת בית הדין.

סוף דבר3- הבקשה מתקבלת בחלקה, כך שמחצית הסכום הפסוק כערכו היום תעוכב בכפוף להפקדתו תוך 21 ימים מיום המצאת החלטה זו בקופת בית הדין.

השופטת מיכל נעים דיבנר לפני בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב (השופט הבכיר כאמל אבו קאעוד; סע"ש 41873-06-20).

העובד אמנם ציין כי בבעלותו חיסכונות (בשונה מנכסים כגון בית מגורים או רכב פרטי) אך לא פירט את הסכומים בהם, בכדי שניתן יהיה להתרשם כי אכן יוכל להחזיר ללא קושי סכומים שישולמו לו. בהחלטה בבר"ע (ארצי) 28500-09-22 ידע קול – דוד חן, 19.10.2022, נקבעו הדברים הבאים, היפים לענייננו: "לטעמינו דין הבקשה להיתקבל בשל מאזן הנוחות, ומבלי שנידרש לסכויי העירעור. הסכום שנפסק (207,664 ₪) הנו גבוה במידה שניתן להניח שאדם מן היישוב יתקשה להשיבו אם יתקבל ערעור המעסיקה. שיקול זה מהוה שיקול במסגרת מאזן הנוחות (ראו למשל ע"ע 9701-02-16 רשת עמל 1 בע"מ – נבילה אלעביד (5.5.16); ע"ע 6139-05-20 אוריון פלאפל המדינה בע"מ – ראיד כנאען (8.7.20); ע"ע 8582-02-13 רשת הגנים של אגודת ישראל – שמחה בוסי (9.5.13); ע"ע 29091-07-21 משרד הבריאות – ד"ר עידית בן יאיר (23.8.22); וכן בר"ע (ארצי) 41021-05-22 ר.מ. פ. ה שירותים לוגיסטיים בע"מ - אלסייד מוחמד (12.6.22, פיסקה 12, וההפניות שם)." בשים לב לכלל האמור לעיל ובהנחה כי אף אם יתקבל העירעור בחלקו, קיימת סבירות כי המעסיקים יחויבו בסכומים כלשהם, שכן לא היה חולק כי לנוכח שיטת התגמול שהוסכמה בין הצדדים, לא שולמו לעובד זכויות קוגנטיות נילוות, אני מקבלת את הבקשה באופן חלקי, כך שמהסכום שנפסק, נכון למועד פסק הדין, יעוכב סך של 150,000 ש"ח. אשר לטענה בדבר חלוקת האחריות בין המעסיקים, בית הדין האיזורי קבע כי הם "לא היתנגדו לכריכתם יחדיו במסגרת התביעה" (סעיף 115, הערת שוליים 38) ובהתאם חייב אותם יחד ולחוד בסכומים שנפסקו.

...

העובד אמנם ציין כי בבעלותו חסכונות (בשונה מנכסים כגון בית מגורים או רכב פרטי) אך לא פירט את הסכומים בהם, בכדי שניתן יהיה להתרשם כי אכן יוכל להחזיר ללא קושי סכומים שישולמו לו. בהחלטה בבר"ע (ארצי) 28500-09-22 ידע קול – דוד חן, 19.10.2022, נקבעו הדברים הבאים, היפים לענייננו: "לטעמינו דין הבקשה להתקבל בשל מאזן הנוחות, ומבלי שנדרש לסיכויי הערעור. הסכום שנפסק (207,664 ₪) הינו גבוה במידה שניתן להניח שאדם מן היישוב יתקשה להשיבו אם יתקבל ערעור המעסיקה. שיקול זה מהווה שיקול במסגרת מאזן הנוחות (ראו למשל ע"ע 9701-02-16 רשת עמל 1 בע"מ – נבילה אלעביד (5.5.16); ע"ע 6139-05-20 אוריון פלאפל המדינה בע"מ – ראיד כנאען (8.7.20); ע"ע 8582-02-13 רשת הגנים של אגודת ישראל – שמחה בוסי (9.5.13); ע"ע 29091-07-21 משרד הבריאות – ד"ר עידית בן יאיר (23.8.22); וכן בר"ע (ארצי) 41021-05-22 ר.מ. פ. ה שירותים לוגיסטיים בע"מ - אלסייד מוחמד (12.6.22, פיסקה 12, וההפניות שם)." בשים לב לכלל האמור לעיל ובהנחה כי אף אם יתקבל הערעור בחלקו, קיימת סבירות כי המעסיקים יחויבו בסכומים כלשהם, שכן לא היה חולק כי לנוכח שיטת התגמול שהוסכמה בין הצדדים, לא שולמו לעובד זכויות קוגנטיות נלוות, אני מקבלת את הבקשה באופן חלקי, כך שמהסכום שנפסק, נכון למועד פסק הדין, יעוכב סך של 150,000 ש"ח. אשר לטענה בדבר חלוקת האחריות בין המעסיקים, בית הדין האזורי קבע כי הם "לא התנגדו לכריכתם יחדיו במסגרת התביעה" (סעיף 115, הערת שוליים 38) ובהתאם חייב אותם יחד ולחוד בסכומים שנפסקו.

סוף דבר – ניתן בזאת צו לעיכוב ביצוע תשלום סך של 150,000 ש"ח כערכו במועד מתן פסק הדין, כנגד הפקדת הסכום במזומן או בערבות בנקאית בנוסח מקובל, בקופת בית הדין עד ליום 23.4.2023.

לא יופקד הסכום או הערבות בקופת בית הדין במועד האמור, תבוטל החלטתי זו מאליה.

השופטת מיכל נעים דיבנר לפי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב (סגנית הנשיאה רוית צדיק ונציגי הציבור מר אריק מאיר ומר אבי איילון; סע"ש 76018-12-2019), אשר ניתן ביום 15.2.2023 (להלן – פסק הדין).

...

ביישום האמור הגעתי לכלל מסקנה כי קיימת הצדקה לעיכוב ביצוע חלקי מן הנימוקים הבאים – סיכויי הערעור - מחד גיסא בפסק הדין חויבה המבקשת בתשלום זכויותיו הקוגנטיות של העובד, על יסוד תלושי שכר ודוחות נוכחות, כך שעל פניו אין הצדקה לעכב את תשלומן לאחר שבוררו זכויותיו וניתן פסק הדין.

לאור זאת, יש ממש בטענת המבקשת, כי לנוכח העובדה שאין מדובר באזרח ישראלי, הקושי שעשוי להתעורר ככל שתידרש גביית כספים שישולמו לעובד ביתר, הינו מוגבר וראו: "...אין בעובדה שמדובר בנתין זר כשלעצמה כדי להצדיק את עיכוב הביצוע תוך עיכוב נוסף בתשלום זכויותיו (ע"ע (ארצי) 6204-07-11 אודר הנדסה ובניין בע"מ - סטנילה צ'יפריאן אאורל (26.12.11)). עם זאת לא ניתן להתעלם מכך שיתכן שהשבת הכספים... תהיה קשה לביצוע. העובד לא פעל להסרת החשש..." [עע (ארצי) 37538-10-19 שופרסל בע"מ - Gebremichel Sagay Tame, החלטה מיום 12.12.2019] על יסוד האמור לעיל, אני מורה על עיכוב ביצוע סך של 8,000 ש"ח מחיובי המבקשת על פי פסק הדין וכן על עיכוב ביצוע מחצית מסכום ההוצאות שנפסק לעובד (היינו – 4,000 ש"ח), זאת בכפוף להפקדת הסכומים המעוכבים (12,000 ש"ח, כערכם במועד פסק הדין), או ערבות בנקאית בנוסח מקובל, בקופת בית הדין.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו ד"מ 1329-03-22 07 ינואר 2024 לפני : כב' הרשמת עידית צימרמן המבקש: יונתן מינס המשיב : יעקב אליהו החלטה

המבקש לא הגיש תגובה ובחלוף המועד ניתן פסק הדין על יסוד כתב התביעה מכוח תקנה 49 (ב)(2) ותקנה 43(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991.

גם מטעם זה, וברוח עקרונות היסוד שנקבעו בחלק א' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018, איני סבורה שיש מקום לעיכוב ביצוע פסק הדין בתיק זה. סוף דבר, אף אם אניח כי יש סיכוי לבקשת רשות העירעור (ואיני מביעה כל דיעה בעיניין), אין מקום לעיכוב ביצוע.

...

מן הכלל אל הפרט   לאחר שנתתי דעתי לחומר שבפניי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, ואין מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין.

גם מטעם זה, וברוח עקרונות היסוד שנקבעו בחלק א' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018, איני סבורה שיש מקום לעיכוב ביצוע פסק הדין בתיק זה. סוף דבר, אף אם אניח כי יש סיכוי לבקשת רשות הערעור (ואיני מביעה כל דעה בעניין), אין מקום לעיכוב ביצוע.

השופטת חני אופק-גנדלר לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב - יפו (השופטת עמיתה חנה טרכטינגוט, ב"ל 39373-11-23), בגדריו התקבלה תביעת המשיב, ונקבע בין היתר כי "אין לנכות מדמי האבטלה אשר שולמו לתובע את הכנסותיו מעבודה." כמו כן, חויב המבקש (להלן: המוסד) לשלם למשיב (להלן: המבוטח) הוצאות ושכר טירחת עו"ד בסך 4,000 ₪.

עיכוב ביצוע פסק הדין הוא בבחינת חריג לכלל, ומותנה, דרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד – הנזק היחסי שייגרם למבקשת מאי הענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הבצוע (מאזן הנוחות); השני – סכויי העירעור להיתקבל טובים (ע"ע (ארצי) 44025-01-12 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ – מוחמט סווחטורק (4.06.12)).

...

לאור האמור פסק בית הדין קמא כי התביעה מתקבלת, ואשר על כן אין לנכות מדמי האבטלה ששולמו לעובד את הכנסותיו מעבודתו בחברת "הפניקס". המוסד חויב בתשלום הוצאות משפט בסך 4,000 ₪.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את הבקשה והתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי לאור האמור, באיזון שבין סיכויי הערעור למאזן הנוחות, דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להתקבל בחלקה למעט סכום הוצאות המשפט.

סוף דבר – דין הבקשה להתקבל כאמור בסעיף 17 לעיל.