בקשת עיכוב ביצוע פסק דין לאכיפת הסכם מכר מקרקעין

סעד זמני זה כלל בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר דחה את תביעת הנתבעת כנגד התובעים לאכיפת הסכם מכר המקרקעין.

וכדברי בית המשפט בעיניין זה: "השאלה של גובה הפיצויים לא עמדה לפני בית המשפט המחוזי, משום שהתביעה הוגשה מטעם רשות הנמלים שביקשה אך לסלק את החברה על בעליה מן החלקה. בית המשפט קמא דחה את תביעת הרשות לסילוק היד, כנראה מתוך ההנחה שאין לפנות את בני-הרשות בתמורה הזכאים לפיצויים לפני שישולמו להם הפיצויים. הנחה זו אינה נראית בעיניי נכונה בנסיבות המקרה הנידון. זכות הפינוי העומדת לבעלי הקרקע כלפי בני הרשות עם סיום הרישיון אינה שלובה במקרה זה בזכות הפיצויים של בני הרשות. סיום הרשות מזכה את בעל המקרקעין לקבלת ההחזקה בחלקה מידי בני הרשות; בני הרשות מצידם זכאים להגיש תביעה נפרדת לפיצויים בשל סיום הרישיון. בתביעה זו ייקבעו המבחנים לקביעת הקף הפיצויים, וזאת על רקע הנסיבות המיוחדות, ביניהן ההשקעות שבוצעו על ידי בני הרשות. אין זה מתקבל על הדעת כי בנסיבות המקרה הנידון המחזיקים בחלקה ימשיכו להחזיק בה עד שיסתיימו כל ההליכים בתביעה (הנפרדת) של תשלום פיצויים." (ההדגשה הוספה – ח.ב.) בעיניין דומה, בשים לב לקיומו של פסק דין חלוט בשאלת הזכויות, והשתהותה של הנתבעת לממש את זכויותיה, עמד על כך בית המשפט העליון בעיניין רע"א 4845/21 גאולה שרביט נ' רשות מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 21.07.2021): "עוד אוסיף כי, ככלל, גם במקרים החריגים והנדירים בהם יקבע כי הפולש הפך לבר-רשות במקרקעין עקב מחדלן של הרשויות מלפעול לסילוקו, רשות זו לא תיתגבש לכדי רשות בלתי הדירה (ראו למשל: ע"א 6757/13 נחום נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 22 לחוות דעתו של השופט צ' זילברטל (19.8.2015); רע"א 9261/05 משען נ' מנהל מקרקעי ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 7 (2.4.2006)). לפיכך, גם לו הייתה המבקשת מבססת את טענותיה על חזקתה רבת השנים במקרקעין, הרי שככלל, התרופה לטענות מעין אלה היא במישור הכספי, ואין בכך כדי לעכב את הפינוי (ראו: רע"א 7924/06 אביטן נ' באוםשרמייסטר, [פורסם בנבו] פסקה ד(2) (3.10.2006))". עמדה דומה הובעה על ידי בתי המשפט ובניהם בע"א 167/08 גואטה נ' מנהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 11.10.09); רע"א 7924/06 אביטן נ' באום, פסקה ד(2) (פורסם בנבו, 3.10.2006); ע"א (מחוזי ת"א) 17728-03-20 פרחיה ספיר נ' רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח (פורסם בנבו, 23.08.2021).

...

אולם, משעה שנדחה הערעור לא מצאתי מדוע לא נערכה הנתבעת עד היום למציאתו של מבנה חלופי, ומדוע בוששה מהגשת התביעה הכספית עד הנחת החרב של הפינוי על צווארה.

סוף דבר לאחר שמוצו ניסיונות הגישור בין הצדדים, שעמדו על פרק זמן ממושך ביותר, ולנוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ומורה על סילוק יד הנתבעת מהמקרקעין ברח' בארי 7 בהוד השרון הידועים כגוש 6442 חלקה 231 לא יאוחר מיום 29.4.22 בשעה 12:00 ומסירת החזקה בהם לבעלים החוקיים הרשומים כשהם פנויים מכל אדם וחפץ השייך להם או למי מטעמם.

הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 70,000 ₪, בשים לב להתמשכות ההליכים, מספר הדיונים והבקשות, והגשת התצהירים והסיכומים מטעם הצדדים.

המבקשת ובא כוחה חזרו על טענות שהעלו לאורך כל ההליך, לרבות הטענה שלפיה "הסתבר עד מיהרה כי מותב זה בשבתו כשופט ביהמ"ש המחוזי, מנסה לסייע למשיבים, אשר שכרו את שירותיו של משרד עורכי דין, המצוי בקשרים עיסקיים עם שופט מכהן בבית המשפט מחוזי מרכז (כבוד השופט בדימוס יעקב אברהם שמשמש כשופט "עמית" בבית המשפט מחוזי מרכז)". כמו כן חזרו המבקשת ובא כוחה על טענות בעיניין ה-""התלחשות" (הסתודדות)", על כך שמותב זה מבצע את הוראות המשיבים תוך שבוש ההליך השפוטי ועל כך ש"מותב זה הנו עושה דברם של המשיבים בתובענה לאכיפת הסכם מכר במקרקעין וכי ניסגרה עסקה מפוקפקת בין ביהמ"ש לבין המשיבים". המבקשת ובא כוחה מלינים על כך שמותב זה לא פסל את עצמו בעקבות בקשת פסלות שלישית שהגישו בתיק, בעת שמתקיימים הליכים נוספים הנוגעים למותב זה, לרבות תביעה אישית שהוגשה נגדו "בגין מעשיו הקשים". לטענת המבקשת, המשיבים אשר מצהירים שברצונם למכור את הבית של המבקשת ולפנות אותה ואת ילדיה מהנכס, זוכים לשיתוף פעולה מלא של מותב זה. מבחינה משפטית נטען כי על פי הפסיקה, בתי המשפט מקלים על מבקש עיכוב ביצוע במקרים של פינוי מקרקעין.

המבקשת אף לא הסבירה בבקשתה לעיכוב ביצוע פסק הדין כיצד התשלומים שהעבירה לטענתה לנתבע 4 ולגורמים נוספים בגין רכישת הנכס עולים בקנה אחד עם תנאי התשלום ומועדיהם אשר נקבעו בהסכם המכר מיום 20.11.16 (סעיף 82 לפסק הדין).

...

כשהבינה המבקשת כי תביעתה עשויה להידחות, היא בחרה בטקטיקה של הגשת בקשות ערעור על החלטות ביניים, ובהמשך הסלימה את התנהלותה והחלה לטעון לקנוניה בין המשיבים, באי כוחם ובית משפט זה. המבקשת הגישה שלוש בקשות לפסילת מותב זה שנדחו וערעור לבית המשפט העליון על בקשת הפסלות הראשונה שנדחה אף הוא.

לאור האמור לעיל, אני קובע לאמור: 31.1.

הבקשה לעכב את הקביעות בפסק הדין הנוגעות לשחרור הכספים שהפקידה המבקשת לקופת בית המשפט, נדחית.

אשר לבקשה לעכב את ביטול צו המניעה הזמני, סבורני שהמבקשת לא הרימה את הנטל הנדרש כדי לבסס שמתקיימים התנאים לעיכוב, ואולם מצאתי לנכון להיעתר לבקשה בכפוף לשני התנאים המצטברים הבאים: (1) הצגת קבלות בדבר תשלום כל סכומי ההוצאות שחויבו המבקשת ובאי כוחה לשלם לטובת אוצר המדינה, הן בהחלטות של בית משפט זה והן בהחלטות של בית המשפט העליון; ו-(2) הפקדת סך של 225,000 ₪ נוספים לקופת בית המשפט.

המבקש כופר בחתימתו על מיסמך ההסכמות שעל בסיסו ניתן פסק הדין ולצד הבקשה למתן סעד זמני הגיש תביעה לביטול פסק הדין (שכן הוא טוען כנגד תוקפו של הסכם המכר ומתנגד לאכיפתו והשלמת ביצוע ההוראות מכוחו).

בד בבד עם הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, הגיש המבקש תביעה לביטול פסק הדין, לסעד הצהרתי כי הסכם המכר בינו לבין המשיבים בטל, בשל כריתתו תחת כפיה, עושק ומטעם שמדובר בהסכם בלתי חוקי, וסעד כספי לקבלת הפצוי המוסכם שנקבע בהסכם המכר.

אם בית המשפט היה מגיע לאותה התוצאה גם אילמלא הוא היה מוטעה, הרי שאין לבטל את פסק דינו גם אם הוכחה מירמה (עיינו: רע"א 33/08 לוי נ' מינהל מקרקעי ישראל, [פורסם בנבו] פיסקה ז' (21.05.2008)).

...

מצאתי להיעתר לבקשת המבקש בחלקה, באופן הבא; סך של 150,000 ₪ במזומן או ערבות בנקאית יופקד על ידי המבקש בקופת בית המשפט.

סוף דבר מכל הטעמים המפורטים לעיל, ראיתי לקבל את הבקשה לסעד הזמני המבוקש וזאת בתנאים שפורטו לעיל.

בכל הנוגע לתיק העיקרי אני קובעת כדלקמן: כתב ההגנה יוגש עד יום 20.10.2022.

על כן, בית המשפט המחוזי הורה על אכיפת הסכם המכר בדרך של העברת זכויות הבעלות במקרקעין וזאת בתוך 45 ימים ממועד מתן פסק הדין וכן חייב את המבקשים בפצוי המוסכם לפיו.

בצד העירעור הגישו המבקשים אף את הבקשה דנן, המכוונת לעיכוב ביצועו של רכיב האכיפה בפסק הדין, המורה כאמור על העברת זכויות הבעלות במקרקעין.

בבקשה טוענים המבקשים כי ביצועו המידי של פסק הדין עלול לגרום להם נזק בלתי-הפיך, מאחר שאם יירשמו המקרקעין על שמם של המשיבים אלה יוכלו למכור את הזכויות בהם לצד שלישי.

...

בתגובתם מיום 14.2.2023, שהוגשה לפי החלטתי הנזכרת מיום 6.2.2023, טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, מצאתי לנכון להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע באופן חלקי בלבד.

על רקע זה, מצאתי כי האיזון הראוי במכלול נסיבות העניין מוביל לכך שיש לקבל את הבקשה בחלקה בלבד.

אשר על כן: הבקשה מתקבלת חלקית בהתאם לאמור בפסקה 10 לעיל.

משכך, בית המשפט המחוזי הורה על אכיפת ההסכם, באופן שעל המבקש להעביר את הזכויות בנכס מושא ההליך (מקרקעין הידועים כחלקה 87, תת חלקה 3, בגוש 6406 בפתח תקווה) תוך 60 ימים ממועד מתן פסק הדין, ועל המשיב לשלם את מלוא התמורה, סך של 1,500,000 ש"ח, באותו המועד.

כן נטען כי מאחר שמדובר בבקשה שעניינה במכר מקרקעין, הנזק שייגרם למבקש אם יבוצע פסק הדין "גבוה לאין שיעור" מזה שייגרם למשיב אם יינתן עיכוב הבצוע המבוקש.

...

לעומת זאת, המשיב טוען כי דין הבקשה להידחות, בין השאר בהתחשב בקביעות בית המשפט המחוזי בדבר מהימנות המבקש ובסיכויי הערעור ה"קלושים", כלשונו.

לחלופין, נטען כי יש להתנות את קבלת הבקשה בתשלום ההוצאות שנפסקו בבית המשפט המחוזי ובהפקדה משמעותית שלא תפחת מסכום של 200,000 ש"ח. עיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת; אין צו להוצאות.