בקשת עיכוב ביצוע פסק דין בתביעת תשלום עבור עבודות בניה

בבית המשפט העליון ע"א 7316/22 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשת: נחלה – הקרן לגאולת אדמות ישראל (קרני שומרון) בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. יורשי המנוח צאדק ראשיד יוסף בליה ז"ל 2. עזבון יעקב אלאלוף ז"ל נאמן לנכסיו עו"ד עופר שפירא 3. אריה גוטסמן 4. יאיר עוזרי עבודות בניה בע"מ 5. בני עשור 6. יעקב הימלפרב 7. נאדר אבראהים מוחמד ראדי 8. עאדל אבראהים מוחמד ראדי 9. עו"ד אורי פיינטוך 10. מחמוד אערג' 11. קמ"ט משפטים מתוקף סמכותו כרשם חברות 12. רשם המקרקעין בית אל 13. ה.ב.מ.ע יזמות הארץ בע"מ בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 14.7.2022 בת"א 37699-03-14 שניתן על-ידי כבוד השופט י' גייפמן בשם המבקשת: עו"ד אמירה אמרה, עו"ד עדן בריל בשם המשיב 1: עו"ד סבטה קיפניס בשם המשיבים 3-2: עו"ד בעז בן צור, עו"ד נמרוד כנפי בשם המשיב 5: בעצמו בשם המשיבים 12-11: עו"ד שחל לומפ ][]החלטה

בשלב זה, קבע בית המשפט המחוזי שצו איסור הדיספוזיציה במניות החברה יישאר על כנו, והוסיף בעיניין זה הוראות כדלקמן: הצוו יחול על מניותיו של המשיב 1 עד למתן פסק דין ביחס לעיסקאות הסותרות שעשה בהן במסגרת תביעה שהגיש המשיב 2 נגדו (ת"א 50296-11-20); הצוו יחול על מניותיה של המשיבה 4 עד שזו תשלם את יתרת התמורה עבור רכישתן למשיבים 8-7; הצוו יחול על מניותיו של המשיב 5 עד ליום 29.10.2022 כדי לאפשר לבעלים המקוריים של המקרקעין, המשיבים 8-7, שלא קיבלו את מלוא התמורה עבור מכירתם, להגיש תביעה בעיניין.

במאמר מוסגר יצוין כי המשיבים 8-7 לא הגישו תביעה עד למועד האמור, ותחת זאת, ביום 30.10.2022 הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין המשלים.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע ביום 29.11.2022 בקבעו כי פסק הדין עסק בשאלת זהות בעלי המניות בחברת ה.מ.ב.ע יזמות, ואילו שאלות בנוגע לבעלי הזכויות במקרקעין או לתשלום החוב למשיבים 8-7 לא נידונו במסגרתו.

...

מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה שמרבית המשיבים בהליך זה נמנעו מלהביע עמדה בעניין הבקשה לעיכוב ביצוע לגופה.

במכלול הנסיבות, שוכנעתי אפוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת.

המבקשת תפקיד בקופת בית המשפט המחוזי סכום של 100,000 שקלים להבטחת נזקיהם של המשיבים, נוסף על העירבון שהפקידה בבית משפט זה. סוף דבר: אני מורה על קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע, כאמור בפסקה 14 לעיל.

המבקשים, הבעלים של שני בניינים בעיר תל אביב, התקשרו עם המשיבה בהסכם קומבינאציה (להלן: ההסכם), לפיו תבצע המשיבה עבודות בנייה ושימור בבניינים, ותקבל בתמורה 25 דירות בבניינים, ואילו המבקשים יקבלו 10 דירות, סך של מיליון דולר (להלן: התמורה במזומן), וכן תמורה נוספת בהתאם לגובה הכנסות המשיבה ממכירת דירותיה (להלן: התמורה הנוספת).

במסגרת תביעה קודמת שהגישה המשיבה נגד המבקשים בסדר דין מקוצר (תא"ק 9255-12-17), טענה המשיבה כי המבקשים לא שילמו את מלוא המע"מ בגין שירותי הבנייה, אשר היה עליהם לשלמו לפי סעיף 38 להסכם.

המשיבה טענה כי המבקשים הנפיקו חשבוניות מס עבור תשלום התמורה במזומן והתמורה הנוספת, אך לא עבור יתרת התמורה בגין רכישת הקרקע, ששולמה באמצעות הענקת שירותי בנייה.

על פסק הדין האמור הגישו המבקשים ערעור, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע – היא הבקשה שלפניי.

כן נטען, בין היתר, כי חיוב המבקשים להנפיק את החשבונית הוא שגוי מכיוון שהמבקשים שילמו כבר את מלוא המע"מ החל על רכישת הקרקע, בשים לב לכך שחלק מן הזכויות שנמכרו היו פטורות ממע"מ. אשר למאזן הנוחות, נטען כי ככל שפסק הדין לא יעוכב, המבקשים יאלצו להנפיק למשיבה חשבונית מס שגויה, באופן שיגרור רישום שגוי בספרי המבקשים, דיווח שגוי לרשויות המס ותשלום מע"מ שגוי לרשויות.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה על נספחיהן, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

בהתאם לקביעותיו העובדתיות של בית הדין האיזורי, המשיב הועסק על ידי חברת ב. דוד הנדסה ובניה בע"מ, שהנה חברת בניה (להלן: החברה) וביצע עבורה עבודות ריצוף כעובד.

החברה בתשובתה חוזרת על טענותיה בבקשה לעיכוב הבצוע, וכן מתייחסת שוב למאזן הנוחות ומסבירה כי "ברור לכולי עלמא כי המדובר במשיב תושב הרשות הפלסטינאית וכי אם לא יעוכב פסק הדין, וישולמו כספים כלשהם לא יוחזרו ואין ממה ומאיפה לקבלם חזרה. בנוסף, לא יגרם נזק כלשהוא הרי המשיב ניהל תביעה לכשנתיים בבי"ד קמא, בגין עבודות לטענתו בוצעו קודם לכן, לאור האמור עיכוב של כמה חודשים עד להכרעה בעירעור לא יזיק למשיב". דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני, לפסק דינו של בית הדין האיזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדת סכום פסק הדין בקופת בית הדין.

...

ובסיומם הגיע למסקנה כי המשיב הועסק כעובד.

וכך נאמר: "מעבר למכלול האמור לעיל עולה כי התובע עבד באתרים בהם הנתבעת 1 נתנה שירות כקבלן משנה של הקבלן הראשי. פעילות התובע באתרים אלו היתה לצורך ביצוע העבודות שהנתבעת 1 התחייבה בהם כקבלן משנה אל מול הקבלן הראשי והתובע היה חלק ממערך ארגוני זה. התובע הגיע לאתרי העבודה, התובע לא עבד בעבודות נוספות. מהמפורט לעיל עולה כי ניתן להסיק כי עבודת התובע היתה בריצוף, התובע נשאר באתר העבודה ועבד בו כל היום וזאת במשך תקופה לא קצרה. מדובר בעבודות שמצויות בלב עיסוק הנתבעת 1 כקבלן משנה בפרויקטים אלו. שוכנענו כי מהתנהלות זו יש להסיק כי התובע השתלב בעבודה של הנתבע, על אף טענת הנתבע כי התובע היה קבלן משנה, הנתבעים לא הציג כל תימוכין שיש בהם ללמד על התקשרות עסקית בין השניים. הנתבעים לא הציגו הסכם התקשרות או חשבוניות שלכאורה היו מאשרות את התמורה ששולמה לתובע כקבלן משנה, וזאת למרות שהנתבע הצהיר בעדותו כי לא היתה מניעה להציג מסמכים אלו. מעבר לאמור, עולה מחומר הראיות כי הנתבעת 1 הפיקה לתובע רישיון עבודה כעובד (ר' עמ' 16 שורות 1-3 לעדותו של מר סבן ועמ' 20 שורות 6-8 לעדות הנתבע 2 ) ואף הפיקה לו תלושי שכר (הוצג תלוש אחד) וכן אף הוציאה תלושי שכר לכל העובדים שטענה כי היו עובדי התובע. אין חולק כי התובע לא הפיק תלושי שכר ולא דיווח לגורם כלשהו על העסקת עובדים. עוד עולה כי לנתבעת 1 יש רישיון כקבלן בניה וזאת בניגוד לתובע .

החברה בתשובתה חוזרת על טענותיה בבקשה לעיכוב הביצוע, וכן מתייחסת שוב למאזן הנוחות ומסבירה כי "ברור לכולי עלמא כי המדובר במשיב תושב הרשות הפלסטינית וכי אם לא יעוכב פסק הדין, וישולמו כספים כלשהם לא יוחזרו ואין ממה ומאיפה לקבלם חזרה. בנוסף, לא יגרם נזק כלשהו הרי המשיב ניהל תביעה לכשנתיים בבי"ד קמא, בגין עבודות לטענתו בוצעו קודם לכן, לאור האמור עיכוב של כמה חודשים עד להכרעה בערעור לא יזיק למשיב". דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדת סכום פסק הדין בקופת בית הדין.

בשקלול השיקולים הגעתי למסקנה כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדת הסכום הפסוק בקופת בית הדין כערכו היום.

סוף דבר – הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מתקבלת בכפוף להפקדת הסכום הפסוק במלואו כערכו היום בקופת בית הדין תוך 30 ימים מהיום.

בבית המשפט העליון רע"א 4375/23 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקשים: 1. בן יהודה 5 תל אביב בע"מ 2. שמי עטר נ ג ד המשיבה: א.מ קל בניה בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים י' שבח (ס"נ), י' אטדגי ו-ש' יעקובוביץ), מיום 2.4.2023, בע"א 62358-03-22; בקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקשים: עו"ד רנה שיבולת ][]החלטה

ביום 13.7.2022 קיבל בית משפט זה (השופט נ' סולברג) בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטה זו, וקבע כי ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום יעוכב במלואו עד להכרעה בעירעור בבית המשפט המחוזי (רע"א 4010/22; פסק דין מיום 6.7.2022).

המבקשים הציגו כרטסת הנהלת חשבונות, אשר לשיטתם מוכיחה ששולם למשיבה סך של 5,479,558 ש"ח, חלקו (לשיטת המבקשים) בגין החזר ההלוואה נשוא התביעה, וחלקו האחר בגין תשלום עבור העבודות שביצעה המשיבה בהתאם להסכם הבצוע.

...

בפסק הדין נושא הבקשה נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת ה' פלד), מיום 27.1.2022, בת"א 64955-06-18, במסגרתו הורה בית המשפט למבקשים, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה סך של 2,100,000 ש"ח, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק.

מבלי להיכנס לשאלה עד כמה טיעון שכזה יכול להתקבל כעניין שבעקרון (ובמילים אחרות מהו היקפו של אותו חריג "עיוות דין" שמאפשר קבלת בקשה ב-"גלגול שלישי" הגם שאינה מעוררת שאלה עקרונית), לא שוכנעתי שהנסיבות דנן מעצבות מקרה חריג מהסוג הנטען.

סירובן של הערכאות הקודמות להשתכנע מטיעון זה אינו מצדיק התערבותה של ערכאת ערעור, קל וחומר ב-"גלגול שלישי". יתר על כן, ככל שאכן, כטענת המבקשים, שולמה למשיבה תמורה ביתר (ואין אני קובע שכך היה), פתוחה בפניהם הדרך להגיש תובענה כספית להשבה (ואיני קובע כמובן דבר לגבי תביעה שכזו, ככל שתוגש).

סיכומו של דבר: הבקשה נדחית.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת יפעת אונגר ביטון) מיום 22.1.22 בת"א 26887-01-22 שעניינו תביעה כספית לתשלום תמורה עבור אספקת ברזל לבניין, שהגישה המשיבה נגד המבקשת.

לכן ההשתהות הרבה בהגשת התביעה, מצדיקה כשלעצמה את עיכוב ביצוע פסק הדין שכן היא מעידה על כך שהמשיבה היתה אדישה לקבל חוב נטען זה. המבקשת מצרפת דו"ח עסקי ביחס אליה לפיו היא עוסקת בענף ברזל לבניין, מעסיקה 90 עובדים והמחזור שלה בשנת 2023 עמד על 130 מיליון ₪ אך בתקופה זו לטענתה, חוותה האטה בפעילות העסקית שלה, בשל ההאטה בבצוע עבודות בניה שמקורה במילחמה שפרצה ביום 7.10.23 ולכן חיובה לשלם סכום משמעותי עתה יש בו כדי לפגוע בתזרים שלה בפרט כאשר היא נידרשת לשאת בשכר וזכויות של 90 עובדים ולשלם את הוצאותיו הקבועות של העסק.

...

לטענת המשיבה, טענות המבקשת העובדתיות אינן מגובות בתצהיר ערוך כדין ולפיכך יש לדחות את בקשתה מטעם זה. לגוף טענת המבקשת, להאטה בפעילות העסקית שנוצרה בעקבות המלחמה, טוענת המשיבה כי יש לה חשש כן ורציני שלאור ההאטה בפעילות העסקית של המבקשת, לא תוכל לממש את פסק הדין ודוחות שהיא מצרפת לא בהכרח מעידים על מצבה האיתן.

המבקשת אף מצרפת דו"ח תיאור עסקי אודות איתנותה העסקית ולחיזוק מסקנה זו טוענת כי יש בבעלותה שלושה מפעלי ברזל שונים וכי משפחת מוואסי שמחזיקה בחברה גדולה שיש לה פעילות ענפה בתחום הבניין, נמנית על בעלי המניות שלה.

בנסיבות אלו, אני סבורה כי עלה בידי המשיבה לסתור את טענות המבקשת ביחס למצבה הכלכלי של המשיבה, ולא ניתן לקבוע כי המבקשת הצליחה להניח תשתית ראייתית מספקת על מנת לקבוע שמצבה הכלכלי של המשיבה קשה עד כי לא תוכל להשיב את הסכום אם תידרש.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.