בקשת עיכוב ביצוע פסק דין בתביעת ביטול הסכמי מכר

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ע"י בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת סיגלית גץ-אופיר) ביום 3.8.23 בתפ"מ 54344-03-23 במסגרתו קיבל בית המשפט קמא את תביעת המשיבים לפינוי מושכר לפי תקנה 81 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018, והורה על פינוי המבקש מהמושכר המצוי בטמרה, וידוע כחלק מחלקה 100 בגוש 18566.

לטענתו, הגיש כתב הגנה וצרף תצהירים שלו ושל עדים מטעמו וכן הגיש מסמכים שהוגשו בתיק המתנהל בבית המשפט המחוזי בין הצדדים (ת"א 62962-11-22), שם תבע הוא את ביטול הסכם המכר בין המשיב 1 למשיב 2 לאור זכות קדימה שנתן לו המשיב 1, לרכוש את המקרקעין.

...

בעניין זה מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה היעתרות לבקשה כמוה ככפייה על בעל מקרקעין עם תום תקופת השכירות להמשיך ולהשכיר את המקרקעין למי שלא עמד לכאורה בתנאי השכירות.

לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה.

בד בבד עם הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, הגיש המבקש תביעה לביטול פסק הדין, לסעד הצהרתי כי הסכם המכר בינו לבין המשיבים בטל, בשל כריתתו תחת כפיה, עושק ומטעם שמדובר בהסכם בלתי חוקי, וסעד כספי לקבלת הפצוי המוסכם שנקבע בהסכם המכר.

...

מצאתי להיעתר לבקשת המבקש בחלקה, באופן הבא; סך של 150,000 ₪ במזומן או ערבות בנקאית יופקד על ידי המבקש בקופת בית המשפט.

סוף דבר מכל הטעמים המפורטים לעיל, ראיתי לקבל את הבקשה לסעד הזמני המבוקש וזאת בתנאים שפורטו לעיל.

בכל הנוגע לתיק העיקרי אני קובעת כדלקמן: כתב ההגנה יוגש עד יום 20.10.2022.

בפתח החלטתו של בית המשפט המחוזי, צוין כי: "בעניינינו, פסק הדין לא כלל החלטה אופראטיבית ביצועית, אלא דחה את ההצהרה שהתבקשה על ידי המבקשים כי הסכם המכר בטל. זכותו של המשיב לפעול ביחס לדירה הרשומה על שמו איננה תולדה של פסק הדין, אלא מכוח אחר, חצוני לפסק הדין, הוא הרישום בלישכת רישום המקרקעין. סבורני כי יש לעמוד על ההבדל המהותי בין בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין הנותן סעד הצהרתי, שגם הוא ניתן במשורה, ושיש בו כדי לשנות את המצב המשפטי שקדם לו, לבין פסק דין הדוחה סעד הצהרתי מבוקש, קרי שאינו משנה את אותו מצב משפטי ששרר טרם נתינתו ועניין זה פועל לחובת המבקשים במתן סעד לעיכוב ביצוע." (פסקה 13 להחלטה).

ביום 8.8.2023 נדחתה בקשת המבקשים לביטול ההחלטה (השופטת כ' ג'דעון), תוך שנקבע כי: "רצו [המבקשים] לעכב את ביצועו של פסק הדין הנ"ל עד למתן פסק דין בעירעור שהוגש לבית המשפט העליון, היה עליהם להגיש בקשה חדשה לעיכוב ביצוע לאור התפתחויות שהיו, אולם הם לא עשו כן, וזאת חרף החלטת בית המשפט המחוזי מיום 22.5.2023 אשר דחתה את בקשתם לעיכוב ביצוע שהוגשה שם." הבקשה לעיכוב ביצוע ביום 29.8.2023 הוגשה הבקשה נושא החלטה זו, לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתביעה למתן סעד הצהרתי.

...

אולם, על אף שהמבקשים לא הגישו בקשה לעיכוב ביצוע בסמוך להגשת הערעור, סבורני כי אין לראות בהם כמי שבחרו ב-"שב ואל תעשה" באופן המצדיק את דחיית בקשתם: בד בבד עם הגשת הערעור לבית משפט זה, פנו המבקשים לבית משפט השלום בבקשה לביטול החלטתו מיום 19.6.2023 שהורתה להם לסלק ידם מהדירה עד ליום 20.7.2023.

שנית, יש לבחון האם יש לפרש את ההסכמה בין הצדדים בגדרי ההליך לפינוי מושכר ככזו אשר משנה את המסקנה דלעיל, כך שהמבקשים למעשה מנועים מלפנות בבקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור.

אשר על כן – הבקשה מתקבלת.

] לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט הבכיר, מנחם רניאל) מיום 13.7.2023 בת"א 43893-07-21, במסגרתו נדחתה תביעתו של המבקש לביטול הסכם מכר שנכרת בינו לבין המשיב מחמת עושק וכפייה.

ביום 3.8.2021 הורה בית המשפט קמא על מתן צו מניעה זמני המונע מהמשיב להעביר את זכויותיו במקרקעין לאחר, לשעבדם או להיתקשר בהסכם בו הוא מתחייב לעשות כן. זאת, בהתבסס על שיקול מאזן הנוחות, בציינו את הדברים הבאים: "אי מתן סעד זמני המונע [מהמשיב] לסחור במקרקעין שרכש מהמבקש ולהעבירם לאחר, עשוי לסכל את פסק הדין שיינתן, אם תיתקבל בו תביעת המבקש לביטול הסכם המכר. זאת, בעוד שאי מתן סעד זמני המונע [מהמשיב] להמשיך בבצוע הסכם המכר מבלי לסחור בו, לא יסכל את פסק הדין, משום [שהמשיב] עדיין יהיה בעל המקרקעין ואם יינתן פסק דין שלפיו הסכם המכר מבוטל, ניתן יהיה לבצעו כלפי [המשיב]. לעומת זאת, [המשיב] לא הוכיח שום נזק שייגרם לו אם יינתן סעד זמני המונע [מהמשיב] לסחור במקרקעין ולהעבירם לאחר עד למתן פסק דין בתביעה. כל שנאמר בתשובתו ובתצהירו הוא שקניינו נפגע שכן ביצע עיסקה כשרה ושילם הון רב וכעת אינו יכול להשלים את רישום הזכויות על שמו..." (פסקה 19 להחלטה).

...

בית המשפט קמא הגיע למסקנה כי המבקש לא הצליח להוכיח כי המשיב, או מי מטעמו, היה קשור למסכת הסחיטה והאיומים לה טען המבקש, ואף לא הוכח כי המשיב ידע עליה.

בנסיבות המקרה דנן, סבורני כי שיקול מאזן הנוחות מטה את הכף לעבר קבלת הסעד הזמני המבוקש.

אשר למאזן הנוחות, סבורני כי מספר טעמים תומכים בקבלת הבקשה: הקושי המשמעותי שעלול להיווצר אם יזכה המבקש בערעורו (ע"א 8488/12 יורשי המנוח חטיב ז"ל ואח' נ' יורשי המנוח יאסין ז"ל ואח', פסקה 15 (27.8.2013); ע"א 9694/10 אח ראש (אלקנה) בע"מ נ' אחוזת שומרון (אלקנה) בע"מ, פסקה 9 (10.3.2011)); היעדר טענה מצידו של המשיב כי ייגרם לו נזק מקבלת הסעד המבוקש, לא כל שכן נזק שאינו בר-פיצוי; והעובדה שהסעד המבוקש חופף לצו המניעה הזמני שניתן על ידי בית המשפט קמא.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת.

האחת מיום 7.2.2024, בה דחה בית המשפט בקשה מטעם המבקשת ברע"א 2070/24 ורע"א 4400/24 (להלן: המבקשת) לביטול פסק דין חלקי ובקשה לעיכוב ביצועו; והשנייה מיום 21.3.2024, בה נדחתה בקשת המבקשת לסעד זמני האוסר על המשיב 2 ברע"א 4400/24 (להלן: עו"ד אשכנזי) לעשות שימוש בייפוי הכוח שנתנה לו עד להכרעה סופית בהליך.

ביום 2.2.2022 נרשם מישכון לטובת בוחניק על זכויותיה של המבקשת בנחלה, מכוח ייפוי הכוח שמסרה המבקשת לעו"ד אשכנזי במסגרת הסכם המכר עם בוחניק (במאמר מוסגר יובהר כי מדובר במישכון שלגישתו של בוחניק נרשם מלכתחילה לצורך הבטחת זכויותיו אם האספה הכללית של האגודה תאשר את מועמדותו; ונרשם שוב בעקבות פסק הדין בתביעת הביטול הראשונה בה התקבלו טענותיו ונקבע כי הסכם המכר שלו עם המבקשת – תקף וכי יש לאכפו).

...

במקרה הנוכחי, בית משפט קמא לא נעתר אמנם לבקשה למנוע מעו"ד אשכנזי לעשות שימוש בייפוי הכוח, אך הוא קבע הגבלות מסוימות על השימוש בייפוי הכוח.

על כן, גם בקשת רשות ערעור זו נדחית, בכך מתייתרת גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, הן בקשת רשות ערעור 2070/24 והן בקשת רשות ערעור 4400/24 – נדחות.