בקשת עיכוב ביצוע פסק דין בתביעות נגד משרד האוצר

הבקשה הנוכחית ביום 27.7.2020 הגישה המועצה "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק הדין". בבקשה נטען שביום 21.6.2020 התקבלה על ידי הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר (להלן – הממונה) החלטה בעיניינו של המשיב (להלן – החלטת הממונה מחודש יוני) שעיקריה כי המשיב הוסיף לכהן בתפקיד אחרי גיל 80 ועד בנגוד לתקנות הרבנים וכי השכר המלא ששולם לו בגין כך מנוגד להוראת סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, ולכן בטל; המועצה היתה רשאית לשלם למשיב בתקופה זו גמול בשיעור שכרו של רשם נישואין; לאור האמור, על המועצה לתבוע מהמשיב השבה של כל הסכומים ששולמו לו מגיל 80, בקיזוז השכר שהיתה רשאית לשלם; על המועצה להעביר לממונה תחשיב מדויק כדי שייקבע את שיעור ההשבה הסופי; לפני קבלת החלטה סופית, רשאי המשיב להגיש טיעונים בתוך 14 יום.

יתר על כן, אף לא הוגשה עתירה לבג"ץ כנגד פסק הדין.

...

] דיון והכרעה לאחר שעיינו בטענות הצדדים נחה דעתנו כי יש לדחות את הבקשה מהטעמים להלן.

לאור האמור, משאין לצד הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין כל הליך עיקרי שהיא אמורה להתלוות לו ולשרת אותו – ממילא דינה להידחות.

סוף דבר סיכום הדברים הוא כי דין בקשת המועצה להידחות.

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 9620-12-19 ניתנה ביום 21 ינואר 2020 מגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בע"מ המבקשת 1. אבו חדרה גוזיף 2. מדינת ישראל – משרד האוצר הממונה על רשות שוק ההון, ביטוח וחסכון המשיבים בשם המבקשת – עו"ד אבנר בן חיון בשם המשיב 1 – עו"ד **** ברק בשם המשיבה 2 – עו"ד דנה מנחה החלטה

השופט אילן סופר לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האיזורי בחיפה (השופטת דניה דרורי ונציגי הציבור יהודה פיגורה ויוסף רובל; ק"ג 37690-05-16) (להלן – פסק הדין), במסגרתו התקבלה תביעת המשיב 1 (להלן – העובד), באופן שהמבקשת (להלן – מקפת) חויבה לערוך מחדש את חישוב המשכורת הקובעת לפנסיית הנכות של אבו חדרה על יסוד המשכורת המבוטחת לחודש אוקטובר 2013 בלבד.

העובד הגיש תביעה נגד החלטת מקפת ובה ביקש לחשב את המשכורת הקובעת באמצעות שני תחשיבים אפשריים.

...

עוד בהתייחס להשפעות הרוחב מציינת מקפת כי לו סבר המאסדר שיש להתייחס לנושא שעלה בפסק הדין האזורי, הרי שהדרך הנכונה לביצוע השינוי הוא באמצעות הידברות בין המאסדר לקרנות הפנסיה ותוך הימנעות מקיומה של תחולה רטרואקטיבית בעניין זה. העובד טוען כי פסק הדין, שהתבסס על קריאת התקנון האחיד כמכלול, הגיע למסקנה מבוססת שאיננה עומדת בסתירה להוראותיו.

לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בתובענה זו, אשר ניתן ביום 15/7/20 וכן ההחלטה מאותו יום בדבר השבת הפקדון המצוי בתיק, וזאת עד להכרעת ערכאת העירעור, לכשיוגש ערעור (להלן: "הבקשה").

המדובר בתביעה כספית אשר במסגרתה עתרה התובעת, חברה שעיסוקה ניכיון שיקים, מימון והשקעות המאוגדת כדין ומורשית משרד האוצר, לחיוב הנתבעת בסכום של 189,000 ₪ בגין המחאת זכות כנטען בתביעה.

אומנם, מצבה הכלכלי אינו מזהיר, אך היא מבצעת במהלך השנתיים האחרונות פעולות לשינוי מצבה, לרבות הצטרפות לתאגיד מים ביוב על מנת להקטין את הגירעון; הסדר הבראה עם משרד הפנים; שינוי במבנה האירגוני וכיו"ב. לטענתה, גם במצב כלכלי רע, פורעת המשיבה את חובותיה לנושים שונים באמצעות תיק איחוד בלישכת ההוצאה לפועל בחיפה, כך שאין חשש שהמבקשת לא תוכל להפרע מהמשיבה אם ויתקבל העירעור.

ובעניינינו, המדובר בפסק דין הדוחה תביעה כספית גרידא כנגד המשיבה.

...

לא שוכנעתי כי מקרה זה הינו מסוג המקרים החריגים המצדיקים עיכוב ביצועו של פסק דין.

המבקשת טרם הגישה ערעורה ולפיכך ניסיונה לבטח את עצמה, במקרה וערעורה, אשר כאמור טרם הוגש, יהפוך על פיו את תוצאת פסק הדין, אין לו מקום בשלב זה ולפיכך יש לדחות את הבקשה.

יחד עם זאת, לאור קיומו של עיקול על כספי הפיקדון והחלטת מימוש אשר כבר ניתנה על כספים אלו, ושאלת עיכובה תלויה ועומדת, הרי שהפיקדון אשר הופקד בבית המשפט, ייוותר על כנו ויישאר בקופת בית המשפט עד החלטה אחרת בעניין זה. סוף דבר, הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 565/22 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקשים: 1. לאה ידען 2. עיזבון המנוח מרדכי אליהו נ ג ד המשיבות: 1. מדינת ישראל - משרד האוצר 2. רשות מקרקעי ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 9.1.2022 בת"א 51515-12-21 שניתנה על ידי כבוד השופטת עינת אבמן-מולר; ובקשה לעיכוב ביצוע בשם המבקשים: עו"ד ישעיהו מילר בשם המשיבות: עו"ד מרווה בז'ה ][]החלטה

בתגובה, הרשות הגישה תביעה לבית משפט השלום בירושלים לסילוק ידו של המנוח מהמקרקעין (ת"א 7715-12-13), וביום 13.3.2014 ניתן נגד המנוח פסק דין בהיעדר התייצבות, אשר הורה לו לפנותם (להלן: פסק הדין לפינוי המנוח).

בנסיבות אלו, אין בסעד הזמני כדי לשרת את הסעד הסופי שהתבקש בתביעת הפיצויים, ולפיכך הוא אינו נועד להבטיח את "קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין". במצב דברים זה, הרי שהסעד הזמני אינו נחוץ לצורך הגשמת המטרה הקבועה בתקנה 94 לתקסד"א, ומשכך, ובהתאם להוראות תקנה 95(ב) לתקסד"א, בדין דחה בית המשפט קמא את הבקשה לעיכוב הליכי הפינוי.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובות שהוגשו, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת בכפוף לדחייה קצרה נוספת, מטעמים הומניטריים, של הליכי פינוי המבקשת ובני משפחתה מהמקרקעין.

במסגרת תביעה לפיצויים, לכל היותר יכול היה בית המשפט קמא לבחון אפשרות לפסוק למערערים כסעד זמני תשלום חלקי על חשבון דמי הפיצוי, ככל שהיה מגיע למסקנה כי מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות זאת (ראו: רע"א 6138/08 ח.ג תדלוק בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ, פסקה 1 (18.8.2008); רע"א 4424/13 צור נ' אורי, פסקה 3 (26.6.2013); בש"א (מחוזי ירושלים) 8305/01 דורון נ' המועצה המקומית מבשרת ציון (16.2.2003); ת"א (מרכז) 48469-08-11 דהן נ' גרין ביופיולס הולדינג בע"מ, פסקאות 7-5 (28.9.2011); יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 433-432 (2021).

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית איפוא, והצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 22.3.2022 יעמוד בתוקפו עד ליום 31.12.2022, ולאחר מכן יבוטל ללא צורך בהחלטה נוספת.

המשיבים הגישו נגד המבקש תביעה לפינויו מהדירה וכן תביעה כספית לתשלום דמי שימוש ראויים.

בית המשפט קמא קיבל את התביעה, הורה על פינויו של המבקש מהדירה וחייבו לשלם למשיבים דמי שימוש ראויים בסך 89,250 ₪ בגין התקופה שעד חודש מרץ 2020 וכן 30,000 ₪ כהוצאות ושכ"ט עו"ד. המבקש הגיש ערעור זה על פסק הדין ויחד עמו בקשה זו לעכב את ביצועו.

טענה כזו כלל לא הועלתה בבקשה, אלא נטען שהמבקש יתקשה כלכלית לפרוע את החוב שנפסק, אך כפי שנפסק (ע"א 952/15 מקס נ' דינר (9.5.2015); ע"א 5481/17 א.ש. טינה חברה לבניין בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד האוצר (28.8.2017)), לעיתים, דוקא מצב כלכלי רעוע של מבקש עיכוב הבצוע עשוי להיות שיקול לדחיית בקשתו, מחשש כי בהמשך ההליך, אם יידחה עירעורו, לא תיוותר בידיו היכולת לעמוד בתשלומים הנדרשים.

...

בהתחשב בכל האמור לעיל, אני קובע כדלקמן: הפינוי מהדירה יעוכב עד למתן פסק דין, בכפוף לכך שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט, החל מיום 10.6.2020 ובכל עשירי לחודש, סך של 2,550 ₪ (מחצית מדמי השימוש הראויים החודשיים שנקבעו על פי חוות דעת השמאית שהוגשה, סך של 5,100 ₪ לחודש).

אני מורה על עיכוב תשלום מחצית הסכום שנפסק, בכפוף לכך שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט את המחצית האחרת, 60,000 ₪ (במזומן או בערבות בנקאית צמודת מדד), כשניתנת ארכה להפקדת סכום זה עד יום 15.7.2020.