בקשת עיכוב ביצוע פסק דין בעת"מ בעניין דיור ציבורי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים עע"מ 4890/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט א' שטיין המערערים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלונית 4. פלוני 5. פלונית 6. פלוני 7. פלונית נ ג ד המשיבים: 1. משרד הבינוי והשיכון - מדינת ישראל 2. עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ 3. פלונית ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים (השופט ד' גדעוני) ירושלים מיום 06.06.2022 בתיק עתמ 72137-12-20 המערערים: בעצמם ][]פסק-דין

במסגרת העתירה, ביקשו המערערים שלושה סעדים: (א) להורות למשיב 1 להשיב לבקשה שהגיש המערער לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998; (ב) להורות על פינויה של המשיבה 3 מנכס דיור צבורי שהוקצה למערער, לטענתו; (ג) להורות על איכלוס המערער בנכס הנ"ל. ביום 6.6.2022 היתקיים דיון בעתירה.

משנדחתה הבקשה לעיון חוזר, הגישו המערערים ערעור על פסק הדין – הוא העירעור שלפנינו, ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

...

דינה של טענה זו להידחות באשר היא איננה נשענת על כל ראיה שתתמוך בה, ואף עיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי מעלה שהיא חסרת כל בסיס.

הערעור נדחה אפוא בלא צורך בתשובה.

נוכח התוצאה, נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 16520-08-21 בנשימול נ' משרד הבינוי והשיכון/אגף אכלוס ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת עמיתה זהבה בוסתן עותר חיים בן שימול ע"י ב"כ עוה"ד דוד חכמוב משיבים 1.משרד הבינוי והשיכון/אגף אכלוס ע"י ב"כ עוה"ד אור מעוז גרבר 2. עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אושרית מוסקוביץ פסק דין

בדיון ביום 21.12.21, נאותה ב"כ משרד הבינוי והשיכון לבחון אפשרויות נוספות למציאת פיתרון דיור לעותר ובהן דיור בהוסטל, סיוע בשכ"ד, וכיוצ"ב. בהמשך לכך הוריתי על עיכוב ביצוע פינוי העותר מהדירה עד למתן פסק דין בעתירה.

עוד טען משרד הבינוי והשיכון, כי בית משפט השלום שדן בתביעת הפינוי נעדר סמכות עניינית לקיים ביקורת שיפוטית על החלטות בעיניין מתן זכאות לדיור צבורי, וגם מטעם זה לא ניתן לפרש את פסק הדין בתביעת הפינוי כמחייב את משרד הבינוי והשיכון להקצות לעותר דירה בדיור צבורי.

גם עמידר טענה שבמסגרת הסכמות הצדדים בתביעת הפינוי לא הייתה התחייבות לתוצאה כלשהיא, וזאת משום שעמידר נעדרת סמכות להתחייב בעיניין; וכי פסק הדין בתביעת הפינוי לא קבע כי יש לספק לעותר דיור חלופי, אלא שעל העותר להגיש בקשה בעיניין שתדון ע"י משרד הבינוי והשיכון, הא ותו לא. לפיכך, החלטתו של משרד הבינוי והשיכון היא החלטה ראויה וסבירה, ואף מנומקת כהלכה; ומכל מקום לא נפל בה פגם היורד לשורשו של עניין באופן שמצדיק היתערבות שיפוטית.

...

לכן, אילו עמד משרד השיכון על ההחלטה הראשונה, אזי דין העתירה היה להתקבל במלואה, והעניין היה מושב למשרד הבינוי והשיכון לצורך בחינה מחדש, שכן אין בבדיקה שנעשתה במסגרת ההחלטה הראשונה כדי לענות על הסכמות הצדדים ופסק הדין בתביעת הפינוי.

אני סבורה שיש באותן החלטות כדי לענות על שנקבע בהסכמות הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין בתביעת הפינוי.

לכן, מצאתי להורות כי פינוי הדירה ייעשה בתוך 4 חודשים מהיום, על מנת ליתן בידי העותר שהות מספקת למצוא מקום מגורים שעונה על צרכיו ובהתחשב בסיוע המוגדל שיינתן לו. סופו של דבר, מצאתי כי דין העתירה להתקבל בחלקה, ואני מאמצת את שהוצע ע"י משרד הבינוי והשיכון במסגרת ההחלטות השנייה והשלישית ונותנת לכך תוקף מחייב.

במהלך הדיון שהתקיים בבקשה למתן צו ביניים, הוסיף וטען ב"כ העותר כי בכל הנוגע לתכנית בה עסקינן, ניתן עוד פסק דין מטעם בימ"ש זה (עת"מ 56940-12-21 מורה נ' הועדה המחוזית לתו"ב ואח' (12.11.2022), להלן: "העתירה הנוספת") ובמסגרתו נדחתה עתירה דומה בנוגע לאותה תכנית.

המשיך וטען ב"כ העותר כי הוגש ערעור לביהמ"ש העליון הנכבד לגבי פסק הדין בעתירה הנוספת (עע"מ 300/23, להלן: "העירעור בבית המשפט העליון") ובמסגרת העירעור האמור, התבקש עיכוב ביצוע פסק הדין בעתירה הנוספת, משמע, שהתבקש שם עיכוב פירסום התכנית.

עוד נטען, כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת העותר, שכן מדובר בתכנית שהוחלט לאשרה עוד בחודש נובמבר 2021 ויש אינטרס צבורי מובהק לאפשר את פירסום התכנית על מנת להסדיר בנייה בלתי חוקית של מבנים רבים, הסדרת שטח תיכנוני נרחב לרווחת שאר התושבים, תיכנון והקצאת שטחים צבוריים, הוצאה לפועל של תיכנון מערך הדרכים וכו'.

כפי שנפסק לדוגמא בבר"מ 4470/20 מדינת ישראל מתכננת מחוז ירושלים נ' הועדה המקומית לתיכנון ובנייה מטה יהודה, פסקה 24 (22.07.2020) "כידוע, השיקולים החלים על בקשה למתן צו ביניים הם סכויי העתירה ומאזן הנוחות, שמתקיים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות", כאשר ניתן מעמד בכורה לשיקולי מאזן הנוחות (ראו למשל: בר"ם 2271/10 אברהם נ' ועדה מקומית לתיכנון ולבניה מחוז תל אביב, פסקה 5 (23.03.2010); בר"ם 789/16 צבי אל נ' עריית בני ברק, פסקה 10 ((11.02.2016". בית המשפט חזר והבהיר כי שקולי מאזן הנוחות הם אבן הבוחן המרכזית לבחינת בקשות מן הסוג דנן (בר"מ 8919/20 עבדו סאיג' נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבניה מבוא העמקים, פסקה 5 (20.01.2021); עע"מ 6300/22 נעאמנה נ' ועדה ארצית לתיכנון ובנייה של מתחמים מועדפים לדיור, פסקה 10 (03.11.2022)).

...

העתירה הקודמת - על רקע האמור, הגיש העותר עתירה קודמת (עת"מ 44115-01-22, אשר התבררה בפני, להלן: "העתירה הקודמת").

דיון והכרעה - לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מורה על עיכוב ביצוע הפרסום של התכנית עד מתן פסק דין בעתירה, אך מורה על שינוי ההחלטה שניתנה לגבי מועד לקיום דיון בעתירה, נוכח הצורך לקצר את ההליך.

במקרה כאן, בבחינת מאזן הנוחות ניצבים זה מול זה הפגיעה הנטענת בזכויות העותר והאפשרות שפרסום התכנית יגרום למצב "בלתי הפיך" מבחינתו, למול הפגיעה הנטענת בזכויות של כלל התושבים שעליהם חלה התוכנית בשל העיכוב הממושך בקידום התכנית עד כה. כאשר אלו הם פני הדברים, ושעה שבכוונתי לתת פסק דין בתיק בהקדם האפשרי – שוכנעתי שמאזן הנוחות מחייב להיעתר לבקשה.

עקרי העובדות הדרושות העירעור העקרי הוגש על פסק-דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ד' מ' דמביץ) מיום 10.2.2023, אשר קיבל את תביעת המשיבה, עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן – עמידר), להורות על פינוי המערער מדירת דיור צבורי ברחוב סן מרטין 1 (דירה 3) (להלן – הדירה), שאליה פלש המערער ביום 3.6.2021, לפני יותר משנתיים, לאחר ששופצה לקראת מסירתה לדייר הזכאי לדיור צבורי.

בפסק-דינו סקר בית משפט השלום את כל ההליכים הרבים שהתנהלו בעיניין פינוי המערער מהדירה שאליה פלש שלא כדין (ת"א (שלום ירושלים) 11355-06-21 נחום נ' עמידר (החלטת כבוד השופטת ח' טוקר מיום 29.9.2021); ע"א (מחוזי ירושלים) 43319-09-21 נחום נ' עמידר (החלטת כבוד השופט א' רומנוב מיום 7.11.2021); עת"מ (ירושלים) 18860-11-21 נחום נ' עמידר (פסק-דיני מיום 14.12.2021); עע"מ 8588/21 נחום נ' עמידר (כבוד השופטים נ' סולברג, ד' מינץ וי' וילנר מיום 29.3.2022); צ"ה (מקומיים ירושלים) 9682-03-19 החלטת כבוד השופט ד' מ' דמביץ מיום 27.6.2019 והחלטת כבוד השופטת ס' אלבו מיום 2.9.2021 ושני ערעורים בעיניין (עפמ"ק (ירושלים) 46055-10-20) ועפמ"ק (ירושלים) 38079-10-21, פסק דינה של כבוד השופטת ר' פרידמן-פלדמן מיום 2.9.2021).

בקשת רשות העירעור הנדונה הוגשה ביום 17.6.2023 ועם הגשתה התבקש גם עיכוב ביצוע פסק הדין ובהתאם להחלטה ממועד זה (החלטת כבוד השופט א' דורות), עוכב פסק הדין.

דיון והכרעה לאחר עיון בכתב העירעור, בהליך העירעור העקרי ובהליך שנידון בבית משפט השלום וכן בחלק מפסקי הדין וההחלטות בשאר ההליכים בעיניינו של המערער (כפי שפורטו לעיל), הגעתי לכלל מסקנה כי דין העירעור להדחות ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה.

...

במסגרת סקירה זו עמד בית המשפט על כך שבכל ההליכים נשמעו טענותיו של המערער באריכות רבה, אך בכולם המסקנה הייתה כי למערער אין כל זכות להישאר בדירה ולפיכך נקבע פעם אחר פעם כי עליו לפנות את הדירה, כפי שנקבע גם בפסק-דינו של בית משפט השלום.

דיון והכרעה לאחר עיון בכתב הערעור, בהליך הערעור העיקרי ובהליך שנדון בבית משפט השלום וכן בחלק מפסקי הדין וההחלטות בשאר ההליכים בעניינו של המערער (כפי שפורטו לעיל), הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה.

מכל מקום, מהטעמים שיובאו להלן, הרי שיש לדחות את הערעור גם לגופו.

לנוכח האמור, אין מנוס מדחיית הערעור.

בבית המשפט העליון עע"מ 1943/24 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקש: יהלום חממי נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל - משרד השיכון 2. חלמיש חברה ממשלתית עירונית 3. לילי נקר בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעת"מ 53721-12-23 מיום 29.2.2024, שניתן על ידי כב' השופטת ה' עובדיה בשם המבקש: עו"ד דוד חכמוב ][]החלטה

במוקד ההליך דירה בדיור צבורי ברחוב פרזון 19 בתל אביב, שהוקצתה בשנת 1992 על-ידי המשיבה 1 למבקש ולמשיבה 3 (להלן: הדירה).

בית משפט קמא קיבל את טענת העותר כי הועדה המיוחדת לא הייתה צריכה להתבסס על נימוק הנוגע לאלימות נטענת מצד המבקש כלפי המשיבה 3 בהסתמך על המסמכים שהוצגו לה. יחד עם זאת נקבע כי אין בפגם זה כדי להביא לבטלות ההחלטה, המבוססת על מכלול נימוקים ושיקולים כבדי משקל המבססים די הצורך את התוצאה אליה הגיעה הועדה המיוחדת.

משכך, הבקשה שהגיש המבקש היא, הלכה למעשה, בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובערעור על נספחיהם, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כך, אם הערעור שהגיש המבקש יתקבל ויקבע בסופו של דבר כי הוא שזכאי לגור בדירה – ניתן יהיה להפוך את המצב ולממש את פסק הדין.

אשר על כן, הבקשה נדחית.