מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בקשת עיכוב ביצוע פסק דין בעת"מ בנושא זיהום ים

בהליך בקשת רשות ערעור (בר"ע) שהוגש בשנת 2021 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 43376-12-20 אורית ישעיהו המבקשת 1. דניה מעבדות בע"מ 2. משה אזן 3. ה.מ.מ. חשבונאים 7. שמואל גבע המשיבים לפני: סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה נציגת ציבור (עובדים) גב' עירית אלטשולר זמני, נציג ציבור (מעסיקים) מר שרגא ויצמן בשם המבקשת: עו"ד ענת ברק בשם המשיבים: עו"ד אייל בסרגליק, עו"ד אסנת ברקת פסק דין
לבקשה צרפו את "עמדת המדינה בעיניין הליך סע"ש 75838-01-19" [ההליך בעיניינה של המבקשת] מיום 3.12.20 שבה נכתבו הדברים הבאים: "בעיניינו של מר מנחם ישעיהו, שהנו עד בהליך, הוחלט להגיש כתב אישום בגין גניבה ממעביד, בכפוף לשימוע. הליכי השימוע טרם הסתיימו. כל העדים שהוזמנו להעיד בהליך שבכותרת, למעט התובעת, אורית ישעיהו, צפויים להיות עדי תביעה בהליך הפלילי העתידי, ככל ויוחלט על הגשת כתב אישום נגד מר ישעיהו. עוד יצוין כי תיק החקירה בעיניינה של הגב' אורית ישעיהו ניסגר מחוסר ראיות, אך להבנתנו צפוי להיות מוגש ערר על החלטת הסגירה. עדים בהליך הפלילי מונחים שלא לדבר על נושא עדותם עם אף מעורב אחר, וזאת על מנת שלא לזהם או לשבש את ההליך הפלילי. מטבע הדברים, וכאשר הסוגיה המונחת לפתחו של בית הדין לעבודה הנכבד היא הסוגיה שבליבת המחלוקת בהליך הפלילי, אין מקום, לעמדתנו, שעדים אלו ימסרו עדות בבית הדין בסוגיה שבמחלוקת, לפני שמסרו עדות בהליך הפלילי. תוצאה כזאת עלולה לזהם את ההליך הפלילי העתידי...." (להלן גם: עמדת המדינה).
יצוין כי המבקשת הגישה לבית הדין האיזורי את עמדת הפרקליטות האמורה ביום 10.1.21, ובהחלטת בית הדין מאותו היום נקבע: "בשלב זה מעכב בית הדין את ביצוע סעיף 10 להחלטתו מיום 4.12.20 עד לקבלת החלטת בית הדין הארצי לעבודה בבר"ע 43376-12-20". ביום 2.2.21 ניתנה החלטתי לפיה: "לאחר עיון בבר"ע מוצע למבקשת למחוק את הבקשה בכל הנוגע לאיחוד הדיון. זאת משמדובר בהחלטה דיונית מובהקת ולאור ההלכה שלפיה אין הכרח שתהיה חפיפה מושלמת בין הליכים, כמו גם לנוכח עמדת המדינה מיום 3.12.20 שצורפה לתיק.
...
ביום 19.8.20 ניתנה החלטת השופט גולדברג לפיה "בית הדין אינו נעתר בשלב זה לבקשת הנתבעים לעיכוב ההליך... על פי טענת הנתבעים טרם הוחלט על הגשת כתב אישום נגד התובעת. בנסיבות אלה, אין מקום לעיכוב ההליכים...". ביום 26.11.20 הגישו המשיבים "בקשה לאיחוד תיקים ולזימון עד ולדחיית מועד דיון". בין היתר טענו המשיבים כי בין שתי התביעות יש קשר הדוק הן בשאלות השנויות במחלוקת, הן בראיות, הן בעדים, הן בתצהירי העדות הראשית של הצדדים ובעיקר בשל טענת המשיבים לגניבה משותפת על ידי המבקשת ומר ישעיהו.
יצוין כי המבקשת הגישה לבית הדין האזורי את עמדת הפרקליטות האמורה ביום 10.1.21, ובהחלטת בית הדין מאותו היום נקבע: "בשלב זה מעכב בית הדין את ביצוע סעיף 10 להחלטתו מיום 4.12.20 עד לקבלת החלטת בית הדין הארצי לעבודה בבר"ע 43376-12-20". ביום 2.2.21 ניתנה החלטתי לפיה: "לאחר עיון בבר"ע מוצע למבקשת למחוק את הבקשה בכל הנוגע לאיחוד הדיון. זאת משמדובר בהחלטה דיונית מובהקת ולאור ההלכה שלפיה אין הכרח שתהיה חפיפה מושלמת בין הליכים, כמו גם לנוכח עמדת המדינה מיום 3.12.20 שצורפה לתיק.
על כן ובשים לב גם ליתר השיקולים שהוזכרו בהחלטה מיום 2.2.21, לרבות השאלה אם אכן ניתן לחייב את המבקשת בהמצאת חומרי חקירה מתיקו של בעלה, אנו סבורים שיש להשיב את הדיון בשאלת גילוי חומר החקירה בעניינו של מר ישעיהו לבית הדין האזורי.
סוף דבר - ניתנה רשות ערעור והערעור מתקבל בכל הנוגע לגילוי חומרי החקירה, והדיון בשאלה זו יושב לבית הדין האזורי כמפורט לעיל.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 13247-01-21 לאור ואח' נ' הועדה הארצית לתיכנון ובניה של תשתיות לאומיות ואח' עת"מ 24438-12-20 כפר אז"ר מושב עובדים להתיישבות חלקאית שיתופית בע"מ נ' הועדה הארצית לתיכנון ובניה של תשתיות לאומיות ואח' לפני כבוד סגן הנשיא השופט אליהו בכר עותרים בעת"מ 13247-01-21 עותר בעת"מ 24438-12-20 1.נמרוד לאור 2.עופרה שרה קלר 3.אסף עבודי 4.עמית סול 5.בורג עדנה 6.לימור פלד 7.גועי סדן 8.תומר באום 9.יעל פרידלנדר כולם ע"י ב"כ עו"ד מיכה גדרון ואח' כפר אז"ר מושב עובדים להתיישבות חלקאית שיתופית בע"מ ע"י ב"כ עו"ד יוסף פרוכטמן ואח' משיבים בעת"מ 13247-01-21 משיבים בעת"מ 24438-12-20 1.הועדה הארצית לתיכנון ובניה של תשתיות לאומיות 2.וועדת המשנה למסמכים לפני ביצוע של הות"ל 3.רשות הרשוי של הות"ל שלושתן ע"י ב"כ עו"ד גיל בילבסקי מפמת"א (אזרחי) 4.נת"ע נתיבי תחבורה צבוריים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד שרית דנה, קובי ניצן ו/או אנדרי ורשצ'גין 5.הועדה המקומית לתיכנון ולבניה רמת גן 6.עריית רמת גן שתיהן ע"י ב"כ עו"ד אייל מאמו ו/או גל אוהב ציון ואח' 7.כפר אז"ר מושב עובדים להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ ע"י ב"כ עו"ד יוסף פרוכטמן ואח' 1.הועדה הארצית לתיכנון ובניה של תשתיות לאומיות 2.וועדת המשנה למסמכים לפני ביצוע של הות"ל שתיהן ע"י ב"כ עו"ד גיל בילבסקי מפמת"א (אזרחי) 3.נת"ע נתיבי תחבורה צבוריים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד זינגר דנה ושות' 4.הועדה המקומית לתיכנון ולבניה רמת גן ע"י ב"כ עו"ד אייל מאמו ו/או גל אוהב ציון ואח' פסק דין
כפר אז"ר הדגיש כי קביעה זו נעשתה לאחר דיון בהשגות, בהן נטען בין היתר כי התוכנית מבטלת את סעיף שיקוע הכביש וכי הרק"ל תיצור מיטרדי רעש ופגיעה באיכות החיים, כי החוקר קיבל את ההשגה בחלקה בנושא שיקוע הכביש וקבע שתווי המסילה יעבור במפלס הכביש ולגבי המטרדים קבע כי במסגרת הבדיקות הסביבתיות יוכנו מסמכים משלמים ושמיגון יבוצע בהתאם למימצאי המסמכים האקוסטיים, וכי בהתאם הוחלט לתקן את נספח המסילה באופן שקו הרק"ל יותאם למצב הסטאטוטורי התקף ונוספה הערה בס' 4.1.2יא לתת"ל. נטען כי תכנית במעמד גבוה אינה מבטלת אוטומאטית את התוכנית שמתחתיה וכשתוכנית מבקשת לשנות תכנית תקפה היא מציינת זאת במפורש, גם כשמדובר בתוכנית מקומית, והפנו לתקנונים של תכניות אחרות כגון תת"ל 12ב, 12ג, 13ג, 13ד ו-15א. נטען שהוראות התת"ל לא סתרו את תכנית 1004 אלא אמצו אותה, וכי על מנת לשנות את מפלס הכביש נידרש שינוי סטאטוטורי מאושר.
נטען, כפי שעולה מתמליל הדיון, כי הועדה שקלה בכובד ראש שלא לאשר את מיסמכי הבצוע כפי שהוגשו ע"י נת"ע, אלא להורות לנת"ע לבחון ביצוע תואי שאינו כולל כל שיקוע עקב העלות העצומה הכרוכה בביצועו ולבסוף הוחלט לאחר דיון מקיף לאשר את המתוה המבוקש ע"י נת"ע על מנת שלא לעכב את ביצוע הרק"ל וכיוון שמתווה זה מיטיב עם תושבי האיזור בהיבט הסביבתי.
נקבע כי בשלב התיכנון המפורט לפני ביצוע, יוכנו בדיקות רעש וזיהום אויר, תוך היתייחסות לגן הילדים הסמוך וכי בכל מקרה נת"ע תעמוד במיגבלות הרעש והזיהום שנקבעו בתת"ל. עוד הובהר כי מקורות הרעש וזיהום האויר ינבעו מהכביש ולא מהרק"ל ובמידת הצורך יוטלו מיגבלות תנועה.
...
טענות המדינה – הות"ל, ועדת המשנה ופקיד היערות הארצי בנושא הגבהת המפלס המדינה טענה שהעתירה מבקשת לתקוף למעשה הוראות והסדרים שנקבעו בתת"ל ועל כן דינה להידחות על הסף מחמת שיהוי, מעשה עשוי והעדר סמכות עניינית.
כיוון שלשיטת המדינה ביחס לכביש חלות הוראות התת"ל ולא תכנית 1004, והתת"ל מאפשרת סטייה מהשיקוע, נטען כי טענות העותרים נגד סמכות הות"ל לסטות מתוואי הכביש הן למעשה טענות נגד הוראות התת"ל שכבר אושרה בשנת 2017 ומכאן דינן להידחות מחמת שיהוי, מעשה עשוי והיעדר סמכות עניינית.
אין בידי לקבל טענות אלו.
מחשבה זו מותירה טעם מר. שקלתי בכובד ראש את טענות העותרים, לפיהן אישור שינוי גובה השיקוע משמעו "הכשרת" הפעולות הבלתי חוקיות, ואולי אף תמריץ להתנהלות דומה בעתיד כיוון שהעיכוב בגילוי הוא שהביא בין היתר להותרת המובל והגבהת השיקוע, ברם, בהתחשב בכל האמור לעיל, ובפרט הפגיעה האפשרית בפרויקט ככל שלא יאושר השיקוע על מול ההבטחה כי ישמרו כל הדרישות הסביבתיות גם בשיקוע החדש, אין כל מקום להתערב בהחלטת ועדת המשנה – שהתקבלה בסמכות ובהתאמה להוראות התת"ל ולא נפל בה פגם.
סוף דבר העתירות נדחות.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 28963-02-21 צביאלי נ' ועדה מקומית לתיכנון תל אביב ואח' לפני כבוד השופטת יעל בלכר העותר ספי צביאלי ע"י ב"כ עוה"ד שרון מונטיפיורי גילן ויונתן ברמן המשיבים 1.ועדה מקומית לתיכנון תל אביב 2.עריית תל אביב יפו 3.רון חולדאי ראש עריית ת"א ע"י ב"כ עו"ד הילה קמפוס מזרחי, השרות המשפטי 4.ג'י.טי.אל.וי נכסי עידית, שותפות מוגבלת ע"י ב"כ עו"ד שרית דנה פסק דין
לפי האמור במסמך, עיקריה של החלופה הם "יצירת רציפות של חללים צבוריים וירידה ישירה אל הים. יצירת מרחב מוטה חצייה רגלית במפגש השידרה עם הרחוב. תוספת בינוי מצדדי הירידה אל הים בהתאמה לתכנית המתאר. יצירת שטח צבורי בנוי בעורף". החלופות הנוספות שנבחנו הן שמירה על המצב הקיים תוך ביצוע שפוץ או הארכת השיקוע תוך הריסה ובנייה מחדש והקמת מינהרה ארוכה ועמוקה מהקיים לרכב (שהן חלופות המועדפות על העותר).
כמו כן, העלאת הכביש למפלס הרחוב תיגרום גם למפגעי רעש וזיהום אוויר באיזורי המגורים עקב פקקי התנועה בשעות הבוקר ואחה"צ. לטענת העותר, נקבעה תכנית עצומה של מבנים בהקף של כ- 2,500 מ"ר וקומת מסד של 6 מ' לשניים מתוך המבנים המתוכננים, כך שמתאפשרת מסת בינוי שחוסמת את המבט מהעיר אל החוף ופוגעת בקשר בין העיר לחוף הים שלה.
כך נקבע: "במישור המעשי, הביא דפוס ההתנהלות האמור להתמשכות שלא לצורך של ההליך התיכנוני. בשל ביטולה של החלטת ההפקדה שהיא, כאמור, החלטת ביניים בלבד, עוכב הליך התיכנון, שעל חשיבותו - הן במישור האיזורי הן במישור הלאומי - אין חולק. לעומת זאת, לו היה התהליך התיכנוני מיתנהל כסדרו, הפקדת התכנית - כשלעצמה - לא היתה פוגעת במשיבות או בגורמים אחרים שכן היה בידיהם להגיש התנגדויות לתכנית בין בנושא של עריכת הסקר, בין בנושאים אחרים. בנוסף, אף אם היתנגדותן של המשיבות, בין במישור נושא העתירה בין במישורים אחרים, היתה נדחית, היה באפשרותן להעמיד את החלטת הוועדה המשותפת לבקורת שיפוטית לאחר אישור התוכנית כמיקשה אחת ולא לשיעורין". דומה שאין צריך להוסיף מעבר לכך על מנת לדחות את טענת העותר שסבור כי יש בבקורת השיפוטית בשלב זה, כדי לייעל את ההליך.
לאורה של פסיקת בית המשפט העליון בעיניין אחלה, נדחתה בקשת העותרת לעיכוב יישומה של תוכנית שלד מחמת שהעתירה מוקדמת והוגשה טרם מיצוי ההליך התיכנוני.
...
לא מצאתי ממש בטענות העותר לאבחון נסיבותיו של עניין זה בשל היקף השטח או רזולוציית התכנון, והן נדחות.
על מנת להפיס את הדעת אוסיף ואעיר עם זאת, כי גם לגוף העניין לא שוכנעתי כי העותר הניח תשתית מספקת לטענתו בעניין המשמעת קואליציונית (גם בשים לב לבקשה להוספת ראיה בדמות כתבת טלוויזיה שבה רואיינה סגנית ראש העיר שפוטרה לטענתה בשל ההצבעה נגד מסמך המדיניות).
סוף דבר: מכל האמור העתירה נדחית על הסף בהיותה מוקדמת ובטרם מוצה ההליך התכנוני.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2023 בעליון נפסק כדקלמן:

ביום 27.11.2017 הגיש המבקש תביעת רשלנות רפואית לבית המשפט המחוזי בנצרת, בה טען כי בעת שאושפז בבית החולים רמב"ם לצורך ביצוע ניתוח, לקה בזיהום בעמוד השידרה שניגרם עקב טפול אנטיביוטי בלתי נאות.
אשר על כן, הכלל הוא כי ביצועו של פסק דין יעוכב רק בהתקיים שני תנאים: כאשר סכויי העירעור טובים, וכאשר מאזן הנוחות נוטה לטובת מגיש הבקשה.
בעניינינו, פסק הדין נושא הבקשה אכן הטיל על המבקשת חיוב כספי בסכום ניכר, כך שיש בדבר להטיות את מאזן הנוחות לטובתה.
...
על רקע זה, ביום 7.3.2023 ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא, בו נתקבלה במלואה תביעת המשיב, בזו הלשון: "הנתבעת לא הגישה סיכומיה, אף שחלפה זה מכבר הארכה שניתנה לבקשתה. על כן ועל יסוד החומר הקיים בתיק וטענות התובע בסיכומיו, מתקבלת התביעה, כך שעל הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 3,713,563 ש"ח, בתוספת הוצאת משפט בסך 41,080 ש"ח ושכ"ט בעו"ד בשיעור של +15% מע"מ מסכום הפיצוי שנפסק לעיל". ביום 14.5.2023 הגישה המבקשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא, וביום 18.5.2023 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא – היא הבקשה שבפניי.
בזהירות המתבקשת, ומבלי שאקבע מסמרות בדבר, סבורני כי לערעור המבקשת יש סיכוי ממשי להתקבל: כאמור לעיל, בפסק דינו שניתן עקב אי-הגשת סיכומי המבקשת במועדים שנקבעו לכך, קיבל בית המשפט קמא את תביעת המשיב במלואה.
יחד עם זאת, סבורני כי די בעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט קמא כדי להקל על החשש שמא לא יעלה בידי המשיב להשיב את סכום הפיצויים באם יידרש לכך, מחד גיסא; ומאידך גיסא יש בפתרון זה כדי לקיים, במידה מסוימת, את הכלל שלפיו בעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו.
אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת באופן חלקי, במובן זה שהמבקשת תעביר למשיב סכום של מיליון וחצי ש"ח בתוספת שכר טרחת עורכי דין בסך 15% מהסכום האמור בתוספת מע"מ. תשלום יתרת הסכום שנפסק על ידי בית המשפט קמא, יעוכב עד להכרעה בערעור.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום רמלה נפסק כדקלמן:

בהמשך, בהתאם לדרישת הנתבעת, העביר התובע לנתבעת את מיסמכי משרד התחבורה של הרכב, וזאת בנוסף למסמכי היבוא והשילוח הימי שהעביר לעיונה, וכן מסמכים נוספים מחברת הספנות בקשר לשילוח הימי של הרכב.
לאחר ביצוע ההעברה על הסך 10,000 ₪ לחשבון הנתבעת פנה התובע לנתבעת בבקשה לזרז את שיחרור הרכב.
רק ביום 17.7.18, לאחר פניית התובע באמצעות בא כוחו ישירות למכס, ופניה של המכס אל הנתבעת, העבירה הנתבעת למכס את הסך 10,000 ₪, סכום אותו העביר התובע לחשבון הנתבעת כבר ביום 28.6.18, ואשר הנתבעת עיכבה את העברתו, והוא אשר עיכב את שיחרור הרכב.
עמלות עמיל המכס לרבות עלויות שנוע ואחסנה בסל כולל של 4,250 ש"ח בצרוף המס בגין הרכב היו אמורים להגיע לסכום כולל של כ- 64,000 ₪, בעוד התובע העביר לחשבון הנתבעת בהתאם לדרישתה סך כולל של 102,000 ₪, (לרבות 10,000 ₪ פקדון בגין סיווג שגוי בדגת זהום הרכב), על אף שהנתבעת הוציאה ביום 26.7.18 חשבונית על סך 99,000 ₪ בלבד.
מורכבות הנושא בשער עולמי, לרבות המסכים החדשים שבהם במהלך הקמת הרכב במערכת, ואין סוף הודעות שגיאה שהתייחסו דוקא לפרט המכס הנכון, גרמו לכך שהוקלד בטעות פרט מכס שגוי כפי שהוקלד.
סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן: את הסך 18,288 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת המשפט במלואה בתוספת הפרישי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
...
טענות הנתבעת: בכתב ההגנה טענה הנתבעת שיש לדחות את תביעת התובע מהסיבות כדלקמן: הנתבעת לא הייתה צריכה לממן את עלות המסים עבור התובע; כל טענות התובע לגבי הכופר צריכות להיות מופנות כלפי המכס; התובע הוא שחקן חוזר, ויש לו ידע ביבוא רכב, והנתבעת שלחה לו את המדריך; מי שדרש את הסיווג השגוי של הרכב היה התובע; התובע שילם את המסים שהיה חייב לשלם על פי החוק; אילו היה התובע חפץ לשלם סכומים מופחתים, היה עליו להגיש ערעור למכס; כל ההוצאות האחרות היה על התובע לשלם על פי דין.
לאור האמור לעיל, סבור אני שיש לדחות את תביעת התובע נגד הנתבעת ככל שההיא מתייחסת לתשלום מסים ביתר ואי קבלת הנחה בגין מסמך המקור.
מכל האמור לעיל עולה שאכן נגרם לתובע נזק שאינו נזק ממון, אך סבור אני שהפיצוי הנאות בנסיבות העניין הינו 5,000 ₪ בלבד.
סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן: את הסך 18,288 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת המשפט במלואה בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו