בקשת עיכוב ביצוע פסק דין בעניין עובדי משרד הכלכלה בדירוג 87

בית דין איזורי לעבודה בבאר שבע סע"ש 34552-12-15 02 ינואר 2018 לפני: כב' השופט אילן סופר נציגת ציבור (עובדים) – גב' פסה מרקוביץ נציגת ציבור (מעסיקים) – גב' איריס ליברובסקי התובע: (הנתבע שכנגד): דוד הרטום, (ת.ז.-000980953) ע"י ב"כ: עו"ד רינת לפידות הנתבעת: (התובעת שכנגד): עריית אשדוד, (רשויות מקומיות-500200704) ע"י ב"כ: עו"ד נועה ברוק אזוגי פסק דין

ביום 6.7.03 אישר ינון לשלם לתובע שכר בשיעור של 70% משכר בכירים דרגה 9 לא כולל החזר הוצאות רכב, כלכלה וטלפון (נספח 5 לתצהיר פרידון).

עם זאת מאחר שמדובר בנספח שהיה נידרש בנסיבות המקרה, לא מצאנו כי יש לזקוף את העיכוב באישור ההעלאה לפתחה של הנתבעת.

בסמוך לכך, ביום 5.7.07 פנה מנכ"ל הערייה צדוק למשרד הפנים על מנת שיאשר לתובע שכר בשיעור של 80% משכר בכירים ההסכם בתחולה מיום 1.1.07, משלא נענה פנה למשרד הפנים שנית ביום 7.3.08 ובקש להעלות את שכר התובע בשיעור דומה, בתחולה מיום 1.1.08.

מה גם שלגופו של עניין משהתובע לא השלים את הותק הנידרש לצורך קבלת המענק (עמוד 64 שורות 10-21), יש לדחות תביעתו ברכיב זה. פדיון ימי מחלה עם יציאתו של התובע לגימלאות שילמה לו הערייה פדיון ימי מחלה בסך 168,177.29 ש"ח. התשלום בוצע באופן יחסי, בהתאם לשכר ששולם לתובע בתקופות ההעסקה השונות, דרוג דרגה ושכר בכירים.

לטענתה, היא פנתה לעריית צפת וביקשה שזו תישא בעלות התוספות המקומיות אך עריית צפת סירבה לכך (תלוש גימלה- נספח 34 לתצהיר פרידון, סעיפים 73-76 לתצהיר פרידון ועדותו בעמוד 65 שורות 12-15 ובשורות 23-29, עמוד 66 שורות 1-13, הנחיות מרכז השילטון המקומי בעיניין חישוב השכר הקובע לגימלה - נספח 35 לתצהיר פרידון) התובע לא הצביע על המקור הנורמאטיבי מכוחו יש לקחת בחשבון את התוספות המקומיות ששולמו לו בתקופת עבודתו בעריית צפת.

...

אף שמצאנו כי במועדים הרלוונטים התובע לא היה זכאי למענק יובל, נוכח מועד הגשת התביעה יש לדחותה מחמת שיהוי.

נציין כי בתצהיר פרידון נתבעו סכומים העולים על אלו שננקבו בכתב התביעה שכנגד ונטען כי הגמלה המשולמת לו עולה ב2.83% על המגיע לו. לאור מסקנתנו בעניין וותקו של התובע העומד על 17 שנים, עלינו לפנות לעתירות הנתבעת בקשר לכך: באשר להשבת הסכומים ששולמו ביתר בקשר לתקופה שלפני מעבר התובע להסכם בכירים ובכלל זה ההפרשות לקרן השתלמות, אין בידינו לקבל התביעה ברכיב זה מקום בו הנתבעת השתהתה בהגשת התביעה.

לאור האמור ולאור טענות הנתבעת, על התובע להשיב לתובעת את תוספת האש"ל ששולמה לו בסך 13,346 ש"ח. סוף דבר התביעה נדחית.

גב' לילך טל (להלן - לילך או התובעת) היא בעלת תואר ראשון בניהול וכלכלה ותואר שני במנהל עסקים.

יתרת החזר הוצאות בגין הוצאות נסיעה, ציוד משרדי וריהוט שרכשה התובעת, בסך 10,358.87 ₪.

התובעת לא פעלה כפי שמתחייב מפעילותו של מנכ"ל ואף של "דרג סמנכ"ל". נוכח המצב שנוצר, הבהירה נתבעת 2 לתובעת כי הנתבעים מתקשים להמשיך את שתוף הפעולה עימה.

במסגרת הדיון ניתנה החלטה כדלקמן: "לאחר ששמענו את טענות באי כח הצדדים אנו סבורות שאין להורות על עיכוב הליכים בתיק. השאלה של עצם קיום יחסי עובד מעביד בין הצדדים היא בסמכות יחודית של בית דין זה. כמו כן כל הסעדים הנובעים מהמעמד של "עובד". אשר לטענת ב"כ הנתבעים שנצטרך לחקור על דברים שכבר נחקרו בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב, אנו סבורות שניתן ליפתור את הבעיה דרך הגשת פרוטוקולים של הדיון בבית המשפט המחוזי והשלמת חקירות כאן במידת הצורך.

לכן, טענות בנוגע לסכסוכים הקשורים לבעלות על מניות, ביצוע של הסכמי אופציות לתובעת וכן הטענה כנגד אשר להפרת חוזה, שהועלתה על ידי הנתבעים כלפי התובעת, אינן קשורות להליך הנוכחי.

בסעיף 113, המתייחס לתביעה שכנגד קבע כב' השופט כבוב: "אם כן, התוצאה היא דחיית התביעה שכנגד, במובן זה שאינני מקבל את טענת התובעים שכנגד בעיניין מצגי השוא שניתנו על ידי התובעת ואת העתירה להשבת המניות שהוקצו לה במסגרת ההסכם". על פסק הדין בהליך האזרחי הוגש ערעור על ידי הנתבעים – התובעים שכנגד, לבית המשפט עליון, שתלוי ועומד (ע"א 7727/18).

כפי שנאמר בע"ע 1201/00, יהודית זילברשטיין - ערב חדש, אילת בע"מ (17.12.02): "העובדים מתקשרים עם החברה כדי ליצור לעצמם מקום עבודה, מקור פרנסה. העובדים מבקשים בעצמם משענת בטוחה ויציבה לאורך זמן. מצד אחד הם נותנים שירותים לחברה ומצד שני יוצרים לעצמם תשתית של ביטחון כלכלי. העובדים נותנים אמון בחברה, סומכים על יציבותה ועל הבטחון שהיא משרה עליהם ועל משפחותיהם. העובד אינו "נושה וולונטארי" אלא הוא מתקשר ונושה מסוג מיוחד אשר כלפיו מוטלת על החברה אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת (א' פלמן, דיני חברות בישראל הלכה למעשה, כרך א' עמ' 103)".

...

בסופו של דבר בחודש מרס 2015 נחתם בין הצדדים הסכם ובמקביל הוקמה החברה.

מאחר שהתובעת לא הוכיחה כי נותרו לה ימי חופשה שלא ניצלה, והיא מתבססת על נתונים לא נכונים שבתלוש השכר, דין התביעה בגין רכיב זה להידחות.

לסיכום נוכח האמור לעיל, אנו מחייבות את הנתבעת 1 לשלם לתובעת סכומים כדלקמן: סך של 319,091 ₪ בגין פיצוי על הפרת הסכם ותמורת הודעה מוקדמת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.4.16 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

התביעה כנגד נתבעים 2,3,4 נדחית על כל רכיביה.

מכללת אתגר, נימצאת תחת פקוחו של המכון הממשלתי להכשרה טכנולוגית (להלן – "מה"ט"), שהנו יחידה בתוך משרד הכלכלה (משרד התעשייה והמסחר דאז).

הנתבעת טענה מנגד, כי משכורתו של התובע עוכבה ב- 10 ימים בלבד לנוכח המצב הכלכלי אליו נקלעה הנתבעת.

מאחר ומר צבר לא ענה לשיחתו, היתקשר מר כהן לתובע ובקש להפגש "על מנת להבין מה הבעיה של השכר במשרד הבטחון". עוד הוסיף, כי המדובר היה בפגישה קצרה בה הנושא היחיד שנידון הוא הלנת שכרם של המרצים (פרוטוקול 14.5.14, עמ' 25 ש' 1 ואילך; ראו גם סעיפים 4-5 לתצהירו של מר קריספי).

הבחינות עצמן היתקיימו בין התאריכים 5.2.12-1.3.12, במהלכן טיפל התובע בכל הנוגע להתנהלות סדירה, הקצאת כיתות, סיורים בכיתות וכיו"ב. ביום 4.3.12 נערכה הגנת פרויקטים לעובדי מינהל הכנסת באולמות הוועדות אשר בוצעה ללא דופי.

ביחס לעבודתו במכללת אתגר, העיד התובע בתצהירו, כי הוא מועסק בתפקיד דומה אך פחות מרכזי בדרג האדמיניסטרטיבי, וכי הוא מועסק בתנאים פחותים מבחינת מרחק פיזי, תגמול והקף משרה, וגירסתו, נתמכה בעדותו של מר כהן (פרוטוקול 14.5.14, עמ' 32 ש' 4-6).

הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: בגין פצויי פיטורים סך 88,872 ₪ נטו; בגין תמורת הודעה מוקדמת סך 11,500 ₪ נטו; פיצוי בגין העדר שימוע סך 23,000 ₪ נטו; שכר עבודה בגין חודש 4/2012 סך 8,625 ₪ נטו; בגין דמי הבראה סך 4,760 ₪; בגין הפרשות לפנסיה סך 1,521 ₪; כל הסכומים לעיל יישאו הפרישי הצמדה וריבית כדין מיום 1.5.12 ועד למועד התשלום בפועל.

...

התביעה כנגד הנתבע 2 – נדחית.

התביעה שכנגד נדחית על כל ראשיה וחלקיה.

לנוכח התוצאה אליה הגענו, תשלם הנתבעת סך של 25,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. בקביעת סכום זה לקחנו בחשבון את העובדה שמרבית תביעתו של התובע התקבלה בעוד שהתביעה שכנגד נדחתה בשלמותה.

השופטת חני אופק גנדלר בפני בקשת עיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האיזורי תל-אביב (סגנית הנשיאה אריאלה גילצר-כץ ונציגי הציבור גב' חנה קפלניקוב ומר גיל אלוני; סע"ש 66357-03-16; סע"ש 66423-03-16; סע"ש 66422-03-16; סע"ש 66418-03-16; סע"ש 66416-03-16; סע"ש 66414-03-16; סע"ש 66413-03-16; סע"ש 66412-03-16; סע"ש 66407-03-16) (להלן – פסק הדין) מיום 8.3.20, בגדריו התקבלה חלקית תביעת המשיבים – "עובדי רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול במשרד הפנים וכן עובדי משרד הכלכלה והתעשייה, אשר נקלטו בין השנים 2003 - 2010 בחוזה מיוחד להעסקת עובד חיוני בדרוג 587, בתפקידי פקוח" – כנגד המבקשת (המדינה), בשאלה "האם קמה חובה למדינה לקלוט ולהעסיק את התובעים על פי תנאי השכר שנקבעו לעובד חיוני בהודעת נציב שירות המדינה "העסקת עובדים בחוזה מיוחד - משכורת כוללת" מיום 10.2.97 והאם הם זכאים להפרשי שכר ונלווים עקב כך" (הציטוטים מתוך מבוא פסק הדין).

גם לגופו של עניין, קיבל בית הדין האיזורי את טענות המשיבים וקבע כי "אנו סבורים כי התובעים היו זכאים להיקלט ברמת שכר תחילית המקבילה לדרגה 39 מח"ר לפחות, לפי הודעת הנציב מ-2/97. זאת שעה שלא השתכנענו כי הגב' מרקוביץ ויתר הגורמים פעלו כדין בכל הנוגע לפתיחת רמות שכר נמוכות מרמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר בחוזה 87" (סעיף 67); כן נקבע כי "היתנהלות המדינה והשינויים בגירסה שלה מצביעים על אי מהימנות גרסת המדינה בכל הנוגע ל'הנחיות' מכוחן, לטענתה, העסיקה ברמות שכר נמוכות ושונות מהאמור בהודעת הנציב מ-2/97" (סעיף 83), וכי פעולות המדינה בפתיחת רמות משרה תחיליות נמוכות מרמת שכר תחילית המקבילה לדרגה 39 מח"ר בחוזה 87 הן בהיעדר סמכות ובנגוד לכללי המנהל התקין (סעיפים 85- 107); העידר פירסום 'חוזר מרקוביץ' ומכתב מרוז הם פגם מינהלי היורד לשורש העניין (סעיפים 109- 118).

כמו כן, וכפי שקבע בית דין זה בעיניין משולם, "כשמדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, ההנחה היא שביצועו לא יוצר מצב בלתי הפיך ושאם יתקבל העירעור ניתן יהיה לגבות את התשלום חזרה, ולכן גוברת הנטייה שלא לעכב את ביצועו. יחד עם זאת, בנסיבות המצדיקות זאת ניתן לעשות כן... יש לתת את הדעת גם על ההכבדה הצפויה למבקש מיישום פסק הדין, למשל שעה שמדובר בזוכים רבים, שכן המשאבים המושקעים בבצוע פסק דין כזה עשויים להיות רבים ואם יתקבל העירעור יתברר כי ירדו לטמיון. נתון נוסף שיש לשקול בהקשר זה הוא מועד הדיון הצפוי בעירעור". בשים לב לכללים האמורים ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכלל החומר המצוי בתיק, מצאתי כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין ברכיב התחשיב של הפרישי השכר עד להכרעה בעירעור.

...

בפסק הדין, בין היתר, נדחתה טענת המדינה שהתביעה התיישנה, שכן "מדובר בעילת תביעה מתחדשת נוכח אי ההעסקה ברמת השכר הנכונה והפגיעה בשכר המתחדשת מידי חודש בחודשו" (סעיף 37 לפסק הדין); כן נדחתה טענתה לשיהוי (סעיפים 38- 42); עוד קבע בית הדין האזורי כי "הגענו לכלל מסקנה כי בניגוד לטענת המדינה מתקיימים כל התנאים לקיום 'השתק פלוגתא'" (סעיף 47), לאור תיק ס"ע (י-ם) 2431/06 רחמים עזרא ואח' נ' מדינת ישראל (7.10.10) (להלן – עניין עזרא), בגדרו נקבע כי על התובעים שם חלה הודעת הנציב מ-2/97, עליו המדינה לא ערערה.

גם לגופו של עניין, קיבל בית הדין האזורי את טענות המשיבים וקבע כי "אנו סבורים כי התובעים היו זכאים להיקלט ברמת שכר תחילית המקבילה לדרגה 39 מח"ר לפחות, לפי הודעת הנציב מ-2/97. זאת שעה שלא השתכנענו כי הגב' מרקוביץ ויתר הגורמים פעלו כדין בכל הנוגע לפתיחת רמות שכר נמוכות מרמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר בחוזה 87" (סעיף 67); כן נקבע כי "התנהלות המדינה והשינויים בגרסה שלה מצביעים על אי מהימנות גרסת המדינה בכל הנוגע ל'הנחיות' מכוחן, לטענתה, העסיקה ברמות שכר נמוכות ושונות מהאמור בהודעת הנציב מ-2/97" (סעיף 83), וכי פעולות המדינה בפתיחת רמות משרה תחיליות נמוכות מרמת שכר תחילית המקבילה לדרגה 39 מח"ר בחוזה 87 הן בהעדר סמכות ובניגוד לכללי המנהל התקין (סעיפים 85- 107); העדר פרסום 'חוזר מרקוביץ' ומכתב מרוז הם פגם מנהלי היורד לשורש העניין (סעיפים 109- 118).

משכך, לאור שקלול האמור לעיל, הן לעניין סיכויי הערעור והן לעניין מאזן הנוחות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין ברכיב התחשיב של הפרשי השכר, וזאת עד להכרעה בערעור.

על כן, ובהתאם להלכה הפסוקה, לפיה משמדובר בחיוב כספי מובהק, בתי המשפט אינם נוטים לעכב ביצוע של תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין (ע"א 7419/13 חג'ג נ' מגן דוד אדום בישראל (3.11.13)) – אני מורה כי ביחס לרכיב זה, לא יעוכב ביצוע התשלום.

סוף דבר – דין הבקשה להתקבל חלקית, כאמור בסעיף 11 לעיל.

השופטת חני אופק גנדלר בפני בקשת עיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האיזורי תל-אביב (סגנית הנשיאה אריאלה גילצר-כץ ונציגות הציבור גב' גל טלית וגב' ברכה ליטבק; סע"ש 2981-03-16; סע"ש 71869-01-17; 14119-03-16) (להלן – פסק הדין) מיום 9.3.20, בגדריו התקבלה חלקית תביעת המשיבים – "עובדי משרד הכלכלה והתעשייה, אשר הועסקו ומועסקים בחוזה מיוחד להעסקת עובד חיוני בדרוג 87, בתפקידי פקוח, משנת 1998" – כנגד המבקשת (המדינה), בשאלה "האם קמה חובה למדינה לקלוט ולהעסיק את התובעים על פי תנאי השכר שנקבעו לעובד חיוני בהודעת נציב שירות המדינה "העסקת עובדים בחוזה מיוחד - משכורת כוללת" מיום 10.2.97 והאם הם זכאים להפרשי שכר ונלווים עקב כך" (הציטוטים מתוך מבוא פסק הדין).

כמו כן, וכפי שקבע בית דין זה בעיניין משולם, "כשמדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, ההנחה היא שביצועו לא יוצר מצב בלתי הפיך ושאם יתקבל העירעור ניתן יהיה לגבות את התשלום חזרה, ולכן גוברת הנטייה שלא לעכב את ביצועו. יחד עם זאת, בנסיבות המצדיקות זאת ניתן לעשות כן... יש לתת את הדעת גם על ההכבדה הצפויה למבקש מיישום פסק הדין, למשל שעה שמדובר בזוכים רבים, שכן המשאבים המושקעים בבצוע פסק דין כזה עשויים להיות רבים ואם יתקבל העירעור יתברר כי ירדו לטמיון. נתון נוסף שיש לשקול בהקשר זה הוא מועד הדיון הצפוי בעירעור". בשים לב לכללים האמורים ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכלל החומר המצוי בתיק, מצאתי כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין ברכיב התחשיב של הפרישי השכר עד להכרעה בעירעור.

...

בפסק הדין, בין היתר, נדחתה טענת המדינה שהתביעה התיישנה, שכן "מדובר בעילת תביעה מתחדשת נוכח אי ההעסקה ברמת השכר הנכונה והפגיעה בשכר המתחדשת מידי חודש בחודשו" (סעיף 39 לפסק הדין); כן נדחתה טענתה לשיהוי (סעיפים 40- 44); עוד קבע בית הדין האזורי כי "הגענו לכלל מסקנה כי בניגוד לטענת המדינה מתקיימים כל התנאים לקיום 'השתק פלוגתא'" (סעיף 49), לאור תיק ס"ע (י-ם) 2431/06 רחמים עזרא ואח' נ' מדינת ישראל (7.10.10) (להלן – עניין עזרא), בגדרו נקבע כי על התובעים שם חלה הודעת הנציב מ-2/97, עליו המדינה לא ערערה.

גם לגופו של עניין, קיבל בית הדין האזורי את טענות המשיבים וקבע כי "אנו סבורים כי התובעים היו זכאים להיקלט ברמת שכר תחילית המקבילה לדרגה 39 מח"ר לפחות, לפי הודעת הנציב מ-2/97. זאת שעה שלא השתכנענו כי הגב' מרקוביץ ויתר הגורמים פעלו כדין בכל הנוגע לפתיחת רמות שכר נמוכות מרמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר בחוזה 87" (סעיף 68); כן נקבע כי "התנהלות המדינה והשינויים בגרסה שלה מצביעים על אי מהימנות גרסת המדינה בכל הנוגע ל'הנחיות' מכוחן, לטענתה, העסיקה ברמות שכר נמוכות ושונות מהאמור בהודעת הנציב מ-2/97" (סעיף 84), וכי פעולות המדינה בפתיחת רמות משרה תחיליות נמוכות מרמת שכר תחילית המקבילה לדרגה 39 מח"ר בחוזה 87 הן בהעדר סמכות ובניגוד לכללי המנהל התקין (סעיפים 86- 109); העדר פרסום 'חוזר מרקוביץ' ומכתב מרוז הם פגם מנהלי היורד לשורש העניין (סעיפים 110- 119).

משכך, לאור שקלול האמור לעיל, הן לעניין סיכויי הערעור והן לעניין מאזן הנוחות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין ברכיב התחשיב של הפרשי השכר, וזאת עד להכרעה בערעור.

על כן, ובהתאם להלכה הפסוקה, לפיה משמדובר בחיוב כספי מובהק, בתי המשפט אינם נוטים לעכב ביצוע של תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין (ע"א 7419/13 חג'ג נ' מגן דוד אדום בישראל (3.11.13)) – אני מורה כי ביחס לרכיב זה, לא יעוכב ביצוע התשלום.

סוף דבר – דין הבקשה להתקבל חלקית, כאמור בסעיף 11 לעיל.