בקשת עיכוב ביצוע פסק דין בעניין סכסוך ירושה בין אחים

פסק הדין שמבוקש לעכב ביצועו שלוש התביעות שהדיון בהן אוחד, מתייחסות לסכסוך בעלות בחלקות מקרקעין רבות.

לצד הסיכסוך בין יורשי המנוח מוטלק אבו ריא ע"ה עם יורשי המנוח נימר אבו ריא ע"ה, בדבר הבעלות בקרקעותיה של זהרה חלאילה, אשר התברר בת"א 23389-09-13, התפתח סיכסוך נוסף, אשר נדון בת"א 21374-08-13.

באת כוח המשיבים, יורשי האח נימר אבו ריא ע"ה, מלינה על כך שהמבקשים המשיכו בהתנהלותם הנפסדת, וכלל לא המציאו לידיה את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, ודבר הבקשה נודע לה באקראי.

בעיניין זה מקבל אני את טענת המבקשים, והנני סבור כי יש ליתן צו, המחייב את יורשי נימר אבו ריא והגב' זהרה אבו ריא, להמנע מלבצע עיסקאות במקרקעין שבמחלוקת, וזאת בהחרגת הזכות שרכש עומר טראביה.

...

ההליך החלטתי זו מתייחסת לשתי בקשות שהוגשו לאחר מתן פסק הדין בתיק העיקרי, ואלה הבקשות: (א) בקשה שהוגשה מטעם התובעים בת"א 23389-09-13 ות"א 8885-09-13 (בקשה מס' 195) לעכב ביצוע פסק הדין, שניתן בשלוש התביעות שהדיון בהן אוחד.

(ב) הבקשה למתן סעד זמני כנגד עומר טראביה (התובע בת"א 21374-08-13) נדחית, וטראביה יהיה רשאי לנהוג בזכות שרכש מנהג בעלים ללא כל הגבלה או הפרעה.

(ג) הבקשה לעיכוב ביצוע תשלום הוצאות המשפט שנפסקו, נדחית כלפי כל המשיבים.

(ד) הערובה שהמבקשים הפקידו במסגרת בקשתם לצו מניעה זמני, אשר הוגשה בעקבות בקשתם לסעד זמני, תשמש כערובה לפיצוי כל נזק העלול להיגרם למי מהמשיבים כתוצאה מהצו שבסעיף קטן (א) שלעיל, אם בסופו של דבר יידחה הערעור שבכוונת המבקשים להגיש.

מקורו של ההליך דנן בסכסוך ירושה שנסב על נחלה במושב במרכז הארץ (להלן: הנחלה) שהזכויות בה היו מוקנות להוריהם המנוחים של הצדדים, שלושה אחים.

ביום 2.5.2022 המבקש הגיש ערעור על כך לבית המשפט המחוזי, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין שנתן בית המשפט לעינייני מישפחה.

כמו כן, ולאחר ששמע את טיעוני הצדדים בעיניין, מצא בית המשפט המחוזי לחייב את המבקש בהוצאות בסך 10,000 שקלים.

...

כמו כן, ולאחר ששמע את טיעוני הצדדים בעניין, מצא בית המשפט המחוזי לחייב את המבקש בהוצאות בסך 10,000 שקלים.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, וכן בתיקי הערכאות הדיוניות במערכת "נט המשפט", הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתשובה.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

רקע בתמצית בין הצדדים, שהם אחים, ניטש סיכסוך בנוגע לירושת אביהם שהלך לבית עולמו ביום 21.8.2015 (להלן: המנוח).

ביום 31.12.2015 הגישה המשיבה 1 בקשה לביטול צו קיום הצוואה, ובפסק-דין מיום 3.6.2018 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה לאחר שנפסק כי המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה (להלן: פסק הדין הראשון).

בהמשך, הגישו המשיבות 1 ו-3 תביעה לפירוק שתוף הזכויות בדירת המנוח שנכללה בירושתו; התביעה התקבלה בפסק-דין מיום 31.1.2019 (להלן: פסק הדין השני).

יצוין כי בד בבד עם הבקשה למתן רשות ערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין של בית המשפט המחוזי.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי לקבל תשובה.

בנוסף, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש על-מנת למנוע עיוות דין.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

המבקש לא השלים עם פסק דין זה. מכאן הבקשה ובקשת עיכוב הבצוע שלפניי.

נימוקי הבקשה לטענת המבקש, לא ניתנה לו היזדמנות להציג ראיות שונות לעניין הרקע לסכסוך הירושה בינו לבין אחיו, אשר הוביל למעשים נשוא כתב האישום הראשון.

למעלה מן הצורך, יוער כי בית משפט השלום היתייחס לטענות המבקש באשר להתנהגותו הנטענת של אחיו כלפיו, והדגיש כי ממילא אין בכך כדי להוות כל הצדקה למעשיו של המבקש.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

ממילא נדחית עמה גם בקשת עיכוב הביצוע.

לפניי בקשת רשות ערעור ועיכוב ביצוע פסק דין, שניתן בבית המשפט השלום בירושלים (כב' השופט איתן כהן) בת"א 1587-01-23, מיום 12 בפברואר 2023, במסגרתו אישר בית המשפט קמא פסקי בוררות אשר ניתנו במסגרת הליך בוררות שהצדדים דנא היו צד בו (להלן: "הבקשה").

פסק הבוררות השני: קבע כי, חלוקת הירושה תתבצע בין כלל האחים ואחיות בשיעורים שנקבעו; כי מחלקו של המבקש יש להפחית את הסכומים הנקובים, תמורת דמי שכירות בדירה; כי הצדדים יוכלו לפעול להוצאת צו ירושה; וכי טענות המבקש בעירעור על פסק בוררות ראשון, וכן יתר טענות הצדדים, נדחות.

לאור האמור לעיל, לטענת המבקש – הבוררים הטיחו בו עלבונות; ננזף על ידם בצורה בוטה; הבוררים נתנו החלטה בנגוד לדין – אישור לפנות לרשם לעינייני ירושה על מנת להוציא צו ירושה בו החלוקה שונה מפסק הבוררות; מתן החלטה מחוץ למסגרת הבוררות; העידר הכרעה בנושאים אקוטיים במסגרת הבוררות כגון: הכרעה בשווי נכסי העזבון, הכרעה בעיניין זכות ראשונים לקניית הדירה מושא המחלוקת; היתעלמות מהסכם חתום בין הצדדים (המכונה על ידו מתוה חלוקה בין היורשים; צורף כנספח א' לבקשת הביטול).

הבקשה ביום 22 בפברואר 2023, הגיש המבקש את בקשת רשות העירעור על החלטת בית משפט קמא, במסגרתה עתר לביטול החלטת בית משפט קמא; להעביר את הדיון בבקשות האישור והביטול לבית המשפט לעינייני מישפחה, שלו קנויה הסמכות לידון; עיכוב ביצוע פסקי הבוררות ועיכוב כל הליכי ההוצל"פ. כמו כן, במסגרת הבקשה, נטען כי: "למבקש לא ניתן יומו בבית המשפט בערכאה ערעורית ראשונה המוקנית לו בזכות (...) שעה שמבעוד מועד פנה בעיניין חוסר סמכות עניינית"; כי הסמכות לידון מסורה לבית המשפט לעינייני מישפחה מכיוון שעסקינן במחלוקת בין בני מישפחה ובירושה; העידר תצהיר תומך מצד המשיבים בבקשת האישור; כי בקשת הביטול הוגשה בתוך המועדים הקבועים בחוק בהתאם לעילות הביטול שבבקשתו; עוד טען המבקש טענות כנגד פסק הבוררות לגופו, כדלעיל.

כמו כן, ביחס לטענת חוסר סמכות, טענו המשיבים כי הסמכות לידון הייתה ועודנה לבית משפט השלום ולא לבית המשפט לעינייני מישפחה, שכן מאחר והוצא צו ירושה והעזבון חולק, הרי שלא עסקינן בסכסוך בתוך המשפחה, כמשמעותו בחוק בית המשפט לעינייני מישפחה, וכי מאחר והעזבון כבר חולק לא עסקינן בסכסוך שמקורו בירושה.

...

פסק הבוררות השני: קבע כי, חלוקת הירושה תתבצע בין כלל האחים ואחיות בשיעורים שנקבעו; כי מחלקו של המבקש יש להפחית את הסכומים הנקובים, תמורת דמי שכירות בדירה; כי הצדדים יוכלו לפעול להוצאת צו ירושה; וכי טענות המבקש בערעור על פסק בוררות ראשון, וכן יתר טענות הצדדים, נדחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התוצאה היא כי שני פסקי הבוררות – פסק הבוררות הראשון ופסק הבוררות השני – אושרו לנכון ועל פי כל דין על ידי בית המשפט קמא.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים ותסגור את התיק.