בקשת עיכוב ביצוע פסק דין בעניין מעמד עובד ומיקור חוץ

בית הדין האיזורי קבע, בפסק דינו, כי המבקשת, הוט מובייל בע"מ (להלן - הוט מובייל) הפרה את הוראות חוק הסכמים קבוציים, התשי"ז – 1957 (להלן - חוק הסכמים קבוציים או החוק), באמצעות שורה של פעולות שנועדו לפגוע בחירות ההתארגנות של עובדיה וכי יחידת המיקוח היא הוט מובייל ולא קבוצת הוט כולה (להלן - קבוצת הוט).

אשר על כן, על מנת להשיג מעמד של ארגון עובדים יציג לצורך כניסה למשא ומתן קבוצי על ההסתדרות הכללית לצרף לשורותיה לפחות שליש מעובדי קבוצת הוט כולה.

בית הדין ציין כי ההסתדרות הלאומית לא הביעה היתנגדות למיקור חוץ חד צדדי בהוט מערכות, כשם עשתה ההסתדרות הכללית, וקרוב לוודאי שהסתדרות הלאומית הוערכה על ידי הוט מובייל כארגון ה"נוח" ביותר מבחינתה.

ההסתדרות הכללית הדגישה בעמדתה כי הסעד המבוקש בעיכוב הבצוע, לפי מהותו, הנו הסעד הסופי, ובכך מתרוקן התוכן מהליך העירעור התלוי ועומד, שכן הוט מובייל הודיעה שהיא מקבלת עליה את פסיקת בית הדין בכל הנוגע ליציגות ההסתדרות ולניהול משא ומתן להסכם קבוצי.

בית הדין יטה לעכב ביצוע פסק דין כאשר מסתבר כי דחיית הבקשה לעיכוב הבצוע, אם בסופו של יום העירעור יתקבל, תיגרום, או עלולה לגרום למבקש העיכוב נזק בלתי הפיך או נזק רב, העולה על הנזק שעשוי להגרם למשיב כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן לטובתו, אם בסופו של יום יידחה העירעור (ע"א 1900/13 המועצה האזורית רמת נגב נ' נחום, ניתן ביום 5.5.2013).

...

במסגרת השיחות שהתקיימו עם עובדים אלה הוצע להם לבחור בין שתי חלופות: האחת - להשתתף בשיחת שימוע לפני פיטורים למחרת היום, והשנייה - לפרוש בפרישה מרצון בשל "הצורך בהתייעלות". על רקע האמור פנתה ההסתדרות הכללית ביום 7.4.14 למנכ"ל הוט מובייל בדרישה לביטול פיטורי שלושת העובדים חברי ועד הפעולה.

הכרעה לאחר שנתנו דעתנו לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים בבקשה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

סוף דבר - הבקשה מתקבלת בחלקה, כך שיעוכב סך של 700,000 ש"ח מתשלום הסכום הפסוק.

במקביל להגשת העירעור הגישה העיריה את הבקשה שלפני לעיכוב ביצוע פסק הדין ולחילופין לעיכוב הליכים הנוגעים לקליטתו של המשיב כעובד עיריה, וכן בכל הנוגע לתשלומים רטרואקטיביים.

בקשר לכך נטען, בין היתר, כי הוכח שהעסקתו של המשיב על ידי רשת חוויות נעשתה במסגרת מיקור חוץ אותנטי וכי העיריה כרשות חינוך המקימה פקוח ופעילויות שאין בהם כדי להקים יחס עבודה בינה לבין המשיב; למרות הקביעות לפיהן המשיב לא היתקבל בהליכים הקבועים בדין לצורך קבלה כעובד עיריה, וחוקת העבודה אינה מקנה למלווי הסעות מעמד של קביעות, נפסקו לטובת המשיב זכויות עובד עיריה בהתאם לחוקת העבודה; גם אם ייקבע כי המשיב היה עובד העיריה, הוא לא זכאי לזכויות רטרואקטיבית ממועד תחילת העסקתו, בשים לב לכך שהתביעה הוגשה רק בשנת 2014; אם דמי ביגוד אינו תשלום שניתן לפדיון, הוא גם אינו ניתן לחיוב רק על סמך הקביעה לפיה המשיב היה עובד העיריה, ומכל מקום פסיקת תשלום רכיב זה יוצרת חיוב כספי רטרואקטיבי שגוי ומוטעה; משעה שנקבע כי למשיב בוצעו תשלומים כמעין פיצוי בגין אובדן שעות העבודה שלא בוצעו בפועל- תשלומים שאינם משולמים לעובדי העיריה ומהוים חריגת שכר אסורה- היה על בית הדין להורות על קזוז תשלומים אלו אל מול התשלומים שנפסקו לטובת המשיב בגין ביגוד; בקביעת עידכון ימי חופשה היתעלם בית הדין מהגבלת הצבירה החלה על עובדי הרשויות המקומיות, כך שלא ניתן להסתפק בעדכון פנקס החופשה עד לתקרה של 65 ימים, אלא יש צורך לבחון, ביחס לכל שנה, את מנגנון הצבירה והניצול של ימי החופשה; אין כל בסיס משפטי לפסוק הפרישי הצמדה וריבית מאמצע התקופה בין 7/09 ל- 7/14; משהמשיב הגיע לגיל פרישה, לפי הכללים החלים על העיריה, אין אפשרות להעסיקו כעובד בשרותיה, על כל המשתמע מכך לעניין יישום פסק הדין ולעניין הזכויות הכספיות הנחשבים כחריגה בשכרו של המשיב, הדברים אלו טעונים קבלת עמדת הממונה על השכר.

...

כפועל יוצא מכך, הגיע בית הדין למסקנה כי יש לראות בעיריה כמעסיקתו של המשיב.

בנסיבות אלה, כך לטענת העיריה, יש הצדקה להיעתר לבקשה ולעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, וכן לצרף לערעור את הממונה על השכר ומשרד הפנים.

עם זאת, הנני מורה, כי יתקיים בפני, ביום 2.11.17, בשעה 11:00 דיון מקדמי בערעור, לאחריו תינתנה, במידת הצורך החלטה לגוף הבקשה והחלטה בבקשה לצירוף הממונה על השכר להליך.

סוף דבר –הצו הארעי נותר על כנו עד למתן החלטה אחרת.

כן מבוקשים סעדים כדלקמן: א. לחייב את המשיבה לקיים הוועצות כנה ומקיפה עם המבקש טרם מתן כל החלטה המשפיעה על מעמדם ו/או תנאי העסקתם של עובדי המשיבה, לרבות לגבי עצם ההחלטה על כל צעד של מיקור החוץ; ב. לחייב את המשיבה לפתוח מידית במשא ומתן קבוצי עם המבקש; ג. להורות למשיבה להמנע מכל הרתעה ו/או היתנכלות ו/או איומים כלפי עובדיה המתארגנים ו/או השובתים; ד. להצהיר כי באתרי העבודה ובמועדים לגביהם הודיע המבקש למשיבה כי לא תתקיים כל שביתה, העובדים אשר היו אמורים לבצע עבודתם הרגילה ושהיו מוכנים ומזומנים לבצעה אך זו נשללה מהם עקב סירובם לחתום על טופס התחייבות אינדיבידואלית שלא לשבות – זכאים למלוא התמורה עבור אותם מועדים.

במקביל (כל זה בשלב הגשת הסיכומים בתיק) הוגשו לבית הדין הארצי לעבודה שתי בקשות צד בסכסוך קבוצי בין אירגוני: אחת ב- סב"א 48339-07-14 בה עותרת הסתדרות העובדים הכללית החדשה למתן סעד הצהרתי הקובע כי יש להמתין למתן פסק דין בס"ק 15478-05-13 בקשר ליציגות ב"הוט מובייל" וכן כי על ההסתדרות הלאומית להמנע מלהציג עצמה כארגון העובדים היציג בהוט מובייל כל עוד לא הוכרה כארגון עובדים יציג מכוח פסק דין סופי.

שנית - בנסיבות המיוחדות שלפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי מן הראוי כי ההליך המאוחד יעוכב, עד למתן שני פסקי הדין על ידי בית הדין האיזורי (ס"ק 15478-05-14 וס"ק 11241-08-13) [פורסם בנבו].

...

לטעמנו, ליקויים פורמליים טכניים אלו, שרובם אף תוקנו על ידי הארגון במהלך הליך זה, אין בכוחם לפסול אותם טפסי הצטרפות לארגון העיתונאים.

כפי שנאמר לעיל, אין לבית הדין סמכות לשנות את דרישות היציגות שנקבעו בחוק ועל כן, אין מנוס אלא לדחות את בקשת הצד.

לסיכום נוכח האמור לעיל, אנו דוחים את בקשת כוח לעובדים וקובעים שבמועדים הרלוונטיים המבקש לא קיים את הדרישות כדי להפוך לארגון היציג אצל המשיבה.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו תע"א 3028-10 לפני: כב' השופטת דגית ויסמן נציג ציבור (מעבידים), מר צבי שוויגר התובעים כפיר אזולאי ע"י ב"כ עו"ד דוד חליוא הנתבעים 1. חברת כח עוצמה בע"מ – עיכוב הליכים 2. מרדכי שחם ע"י ב"כ עו"ד גל אבירם אופרובר 3. עריית הרצליה ע"י ב"כ עו"ד מיכל פרנקל פסק דין

מאחר שהמכתבים נשלחו על ידי עריית הרצליה, איננו סבורים כי יש בכך בהכרח להביא למסקנה כי שחם נהג כמנכ"ל החברה, אלא שהם מעידים כיצד עריית הרצליה ראתה את מעמדו שם. על פי עדותו של מר ברויטמן, הוא פגש את שחם בניחום אבלים בביתו ולא בנסיבות מקצועיות (עמוד 24 לפרוטוקול, שורות 19-24) וכי הדיאלוג בעינייני שירותי השמירה שהחברה סיפקה לעירייה נוהל מול בנו של שחם, מר אהוד שחם (עמוד 25 לפרוטוקול, שורות 24-30).

פסק הדין אינו רלוואנטי הן מאחר שעניינו חברה אחרת שאינה החברה הנתבעת בהליך זה והן מאחר שההרשעה היא בגין עבירות שבוצעו בשנת 2002, שנים רבות לפני שהתובע עבד בחברה.

פסק דין נוסף של בית הדין הארצי (עש"ר (ארצי) 34410-01-11 כח עצמה בע"מ - מדינת ישראל משרד המסחר התעשייה והתעסוקה, 2.5.11; נספח טז' לתצהיר התובע), בו אישר בית הדין את החלטת מנהלת אגף הרשוי במינהל אגף הסדרה ואכיפה בתמ"ת, לדחות בקשה לרישיון לעסוק כקבלני שירות, שהוגשה על ידי החברה ושתי חברות נוספות שבבעלות מישפחת שחם.

. מערכת יחסי עבודה משולשים כתוצאה ממיקור חוץ נוצרת בשל שני סוגים שונים של התקשרויות – 'מיקור חוץ' של כוח אדם, בו מספק קבלן משנה כוח אדם הפועל בחצריו של המשתמש, ונועד במקורו למשימות זמניות; ומיקור חוץ של פונקציות, בו מעביר המשתמש את האחריות לבצוע תפקידים מסוימים לקבלן משנה, העובד בעצמו או מעסיק עובדים משלו ואמור לספק למשתמש מוצר או שירות מוגמר בהתאם להנחיותיו (ראו בקשר להבחנה זו את פסק דינה של השופטת רונית רוזנפלד בעב' 11/07 אל אור אילת תפעול ואחזקות בע"מ – מדינת ישראל, מיום 11.8.08; פסק דינו של הנשיא סטיב אדלר בע"ע 410/06 המוסד לביטוח לאומי – ראיד פאהום, מיום 2.11.2008; להלן – עניין פאהום; וכן אמירה גלין, מיקור חוץ (outsourcing) 'מתמקרים' החוצה: ההיבט הניהולי והארגוני, שנתון משפט העבודה ז' 43 (1999)).

...

לסיכום כל האמור לעיל בפרק זה, אין מקום לראות בעירייה כמעסיקה של התובע או להטיל על העירייה אחריות לתשלום התחייבויותיה של החברה.

נוכח המסקנה אליה הגענו, לפיה אין מקום לחיוב אישי של שחם או לחיוב של עיריית הרצליה, בגין חובותיה של הנתבעת מס' 1, החברה שהעסיקה את התובע, לא מצאנו להוסיף ולדון בכל אחד מרכיבי התביעה.

סוף דבר – התביעה נדחית.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ב"ל 51238-11-19 28 יוני 2021 לפני: כב' השופט אורן שגב המבקשות: 1. דנאל אדיר יהושע בעמ 2. ד. י. א. נכסי סיעוד בע"מ 3. דנאל השמות ושרותי מיקור חוץ בע"מ 4. י.א. יעוץ טכני וכלכלי בע"מ 5. כפר לי בע"מ 6. בית אקשטיין - קהילה מוגנת בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד אברהם בגים המשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד יוסף פולסקי ואח' החלטה

ביום 12.08.19 ניתן פסק דין המורה על עיכוב הליכי גבייה עד להחלטה סופית בעיניין ההשגה שהוגשה מטעם המבקשות (כב' השופטת עידית איצקוביץ).

בדיון שהתקיים ביום 04.03.20 במעמד הצדדים, הוחלט כי יוגש כתב תביעה מתוקן ואכן, זה הוגש ומאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשות; חרף ההליך המשפטי המתנהל בבית הדין וחרף ההחלטה על עיכוב הליכי הגבייה, ממשיך המשיב לשלוח הודעות חוב ולהטיל קנסות, לרבות בגין החזרים שבוטלו, וזאת בהעדר מקור נורמאטיבי.

במסגרת כתב הסיכומים מטעמן, שבו המבקשות על עקרי טענותיהן, והוסיפו, כי לשיטת המשיב, הוא רשאי לבצע ביקורת נכויים בכל עת, ובמקרה דנן, גם לאחר פסק דין חלוט ולאחר שכל המסמכים שנתבקשו ע"י המשיב, הומצאו לו; המשיב, באמצעות הגב' בן חמו ("החוקרת המיתחזה", כהגדרת המבקשות בסעיף 48 לסיכומיהן), שנעדרת הסמיכה בדין, מבצעת קביעות לא חוקיות לפי סעיף 358 לחוק הביטוח הלאומי לאחר פסק דין או במקביל לבקורת נכויים, ומדובר בנוהל פסול הסותר כל דין; המשיב אינו מוסמך להפעיל הליכי גבייה לפי פקודת המיסים (גביה), ובודאי שלא על סמך קביעותיה של הגב' בן חמו, כי אם רק בהתאם לאמור בסעיף 367 לחוק הביטוח הלאומי הקובע כי רק השר עצמו רשאי למנות לעניין זה פקיד; בחקריתה בדיון שהתקיים בביה"ד, העידה הגב' בן חמו כי אינה מוסמכת להוציא קביעות לפי סעיף 358, שכן איננה פקידת גבייה ראשית; המשיב חב למבקשות למעלה מ- 3 מליון ₪ בגין זקנה וכן "הוכח כי בכל עת המשיב חב למבקשות מעל 90 מיליון ₪ בגין שירותי סיעוד ואין כל סיבה "לשלוף" חוב לכאורי ולא סופי ולבצעי עליו הליכי גבייה דראקוניים לפי פקודת המיסים הגביה" [השיבוש במקור – א.ש.] (סעיף 17 לסיכומי המבקשות).

מכאן, שקביעות שלא הוגשה לגביהן השגה, אינן בסמכותו של בית הדין; המבקשות לא צירפו כל מסמכים מהותים או אסמכתות לתמיכה בטענותיהם ולא פירטו את מלוא העובדות הרלוואנטיות ועל כן יש להותיר את הליך הגבייה על כנו; המשיב פרש את הרקע העובדתי שקדם להליך זה וטען בתמצית, כי בשנת 2012 החליט לאפשר למעסיקים לדיווח באופן ישיר למערכת הביטוח הלאומי באמצעות מערכות השכר המבצעות את ניהול משכורות העובדים והפקתם, וזאת חלף הדיעה פיזית למשרדי המשיב לצורך ביצוע פעולות הקשורות למשכורות העובדים.

...

לפניי בקשה דחופה מטעם המבקשות "להקפאת הליכי גבייה ובקשה לצו מניעת קיזוזים ופרשנויות אחרות". אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה, ולהלן אפרט את טעמיי.

אשר להכרעתי כאמור בפתח הדברים, החלטתי לדחות את הבקשה על ראשה וכל חלקיה, ולהלן נימוקיי.

סבורני, כי אין לעבור על כך לסדר היום, ומן הראוי שבית הדין יאמר את דברו בעניין.

אשר לשאלת ההוצאות – משמצאתי כי גם בקשה זו הוגשה ללא בסיס עובדתי או משפטי וללא תימוכין, אני מחייב את המבקשות, ביחד ולחוד, לשלם למשיב השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪.