לאחר נישואיהם
התגוררו במושב ברמת הגולן וכאשר א', ביתם הבכורה היתה בת כשנתיים, חזרה האם
להתגורר בקבוץ.
בנוסף טוען האב כי הוא
הגיש בקשה לשימוש בקנביס רפואי.
בין הצדדים היתנהלה תביעה בעיניין חלוקת נטל גידול הקטינים, קביעת דרכי חינוך וטפול
שהגישה התובעת כנגד הנתבע (תמ"ש 5255-07-16 ) במסגרתה ניתן תוקף של פסק דין ביום
25 .
בהחלטה מיום 18.12.2018 נעתרתי
לבקשה לקיצור תקופת עיכוב ההליכים, על מנת למנוע כל עיכוב בבירור התובענה.
תמצית החלטות הוועדה: ההורים התבקשו לבצע איבחון פסיכיאטרי לקטינה במרפאת ילד
ונוער ב****, בסיוע עו"ס לחוק הנוער.
יחד עם זאת, לא ניתן לצפות בשלב זה את האופן בו יקבל האב את פסק הדין המתיר מעבר
מגורי הקטינים, זאת אני אומרת על רקע האופן בו קיבל את ההחלטה בדבר הפסקת הלינה
בביתו, וכן על רקע דברי האב בחקירתו הנגדית (עמ' 71 שם טען כי למעבר שכזה יהיו
"השלכות חמורות שכן קבוץ **** זה משהו נדיר" "גן עדן" ו"אין דבר כזה להתנתק
מהקיבוץ" ודבריו בעמ' 74 כי לא משנה ההמלצה בדבר הריחוק הגאוגרפי "זה לא משנה. זה
...
בנסיבות אלה, ובהעדר כל נימוק לסטות מהמלצות התסקיר אשר נתמכו בדו"חות השונים
וקיבלו חיזוק הן בראיות שהובאו בפני והן מהתרשמותי מהצדדים כפי שפורטו בהרחבה
לעיל, אני קובעת כי טובתם של הקטינים מחייבת הפרדה גיאוגרפית בין ההורים.
לפיכך אני מורה כי בשלב הראשון האם היא זו אשר תישא בנטל הסעת הקטינים לשם קיום
זמני השהות, ואלה יתקיימו בקיבוץ *****.
משהתרתי את העתקת מקום מגורי הקטינים ליישוב *****, ובהעדר שיתוף פעולה מוחלט בין
ההורים, אני מורה כי האם תוכל לרשום את הקטינה א' למוסד חינוך לרבות לביה"ס******,
ללא חתימת האב, ולשם כך די יהיה בחתימת האם.
לאחר שעיינתי בהמלצות התסקיר המשלים ובדיווח של הפסיכיאטרית ד"ר פ' מיום
25.03.19 , נוכח עמדת האב שנעה מזלזול גמור לשימוש בתרופות, זריקת תרופות שניתנות
לקטינה עד אדישות וטענה שאינו מונע ממנה טיפול, ונוכח הצפי לגמישות ודינמיות בטיפול
התרופתי, אני מאשרת כי לשם מתן טיפול תרופתי לקטינה ממשפחת *******וכן תכשירי
רגיעה או שינה בהתאם לצורך, די יהיה בהסכמת האם ובחתימתה, ללא צורך בהסכמת האב
ובלבד שהדבר ייעשה בליווי רפואי צמוד.
