בכותרת הבקשה ציין המבקש שעיכוב ביצוע פסק הדין מתבקש "עד שהערעור שיגיש המבקש יוכרע בערכאת העירעור".
הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה ביום 21.7.22, וביום 24.7.22 הוריתי למשיבה להגיב לבקשה.
בהקשר זה ציין בית המשפט העליון ברע"א 2928/06 הרשות לחינוך והכשרה ימיים נ' סי סיל סימולטורים בע"מ (פורסם בנבו, 6.9.07):
"כלל הוא, כי רשות ערעור על החלטת בית משפט לפי חוק הבוררות, אינה ניתנת כדבר שבשיגרה. שמורה היא למקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או צבורי החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים למחלוקת, או כאשר נידרשת היתערבות משקולי צדק ומניעת עוות דין. ריסון שפוטי זה מגשים את תכליתו של חוק הבוררות, שהצר את הבקורת הערעורית על החלטות בית משפט בעינייני בוררות והגבילן לערעור ברשות בלבד. הוא מתחייב ממהותו של מוסד הבוררות, כמנגנון חלופי להכרעה בסכסוכים בדרך מהירה וצודקת, שאינו כפוף בהכרח לכללי סדר הדין ודיני הראיות, ומושתת על רצון הצדדים".
המבקש לא הצביע על שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או צבורי שמעורר פסק הדין שדחה את פסק הבורר או שמעורר פסק הבורר עצמו, אלא הציג טענות ערעוריות בלבד, הן כאלו הנוגעות ליישום שגוי של הדין על עובדות המקרה והן כאלו הנוגעות להתעלמות בית המשפט מטענות המבקש.
כן נקבע בעע"מ 1731/22 כי "הנטייה היא שלא להעתר לבקשה למתן סעד זמני בעירעור מקום בו מדובר בחיוב כספי ... במקרים אלו על מבקש הסעד להוכיח כי יתקשה לגבות את כספו אם יזכה בעירעור או כי הוצאת החיוב אל הפועל תיפגע במצבו הכלכלי כך שייגרם לו נזק בלתי הפיך".
אף אם אניח כי למבקש עומדת זכות ערעור על פסק הדין, ואף אם אניח שסכויי העירעור טובים (ויש קושי להדרש לשאלה זו כמותב שכתב את פסק הדין), הרי שהמבקש לא הראה כיצד מאזן הנוחות נוטה לטובתו, ומדוע מיתקיים החריג לכלל לפיו אין לעכב ביצועו של פסק דין, ובפרט כשעניינו של פסק הבורר ופסק דין שאישר אותו הוא חיוב כספי.
...
המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הבורר, שבסופו של דבר נידונה במסגרת הפ"ב (שלום-כפר סבא) 17717-08-20.
כן נקבע בעע"מ 1731/22 כי "הנטייה היא שלא להיעתר לבקשה למתן סעד זמני בערעור מקום בו מדובר בחיוב כספי ... במקרים אלו על מבקש הסעד להוכיח כי יתקשה לגבות את כספו אם יזכה בערעור או כי הוצאת החיוב אל הפועל תפגע במצבו הכלכלי כך שייגרם לו נזק בלתי הפיך".
אף אם אניח כי למבקש עומדת זכות ערעור על פסק הדין, ואף אם אניח שסיכויי הערעור טובים (ויש קושי להידרש לשאלה זו כמותב שכתב את פסק הדין), הרי שהמבקש לא הראה כיצד מאזן הנוחות נוטה לטובתו, ומדוע מתקיים החריג לכלל לפיו אין לעכב ביצועו של פסק דין, ובפרט כשעניינו של פסק הבורר ופסק דין שאישר אותו הוא חיוב כספי.
על כן, יש לדחות את הבקשה.
סיכומו של דבר
אני מאחל למבקש רפואה שלמה, אך בקשתו נדחית.
