בקשת עיכוב ביצוע עיצום כספי בגין הפרת חוק הגנת הצרכן

הודעת העירעור המערערת הגישה ביום 2.3.21 הודעת ערעור על החלטת המשיבה להטיל עליה עיצום כספי בסך של 1,101,600 ₪, בגין ההפרות הנטענות של חוק הגנת הצרכן התשמ"א -1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") כלהלן: - 12 הפרות לכאורה של הוראות סעיף 2(א)(1) לחוק הגנת הצרכן (12* 45,000 ₪ = 560,000 ₪).

מחיקת בקשה לעיכוב ביצוע ביהמ"ש מחק ביום 4.7.21 בקשה לעיכוב ביצוע הליכי גביה מכח החלטת המשיבה.

עוד קבע שהמסמכים שנשלחו בעקבות השיחות לא כללו כל מיסמך "גילוי נאות". מכאן שבוצעו הפרות נוספות של חוק הגנת הצרכן (ראו סעיף 13 לדו"ח).

הבקשה להפחתה בשל נסיבות אישיות המשיבה דחתה בקשת המערערת להפחית סכום העיצומים על פי תקנה 3 לתקנות ההפחתה שדנה בהפחתת סכום העיצום הכספי בשל "נסיבות אישיות". המשיבה נימקה זאת בכך שהתקנה נוגעת למפר שהוא יחיד, קרי עוסק מורשה.

...

ביהמ"ש הגיע למסקנה שאין בכך כדי לקבוע שהסמכות לא הייתה בידה.

כמו כן, המערערת תשלם למשיבה הסך של 50,000 ₪ שכ"ט בא כוחה.

סוף דבר ביהמ"ש מחייב את המערערת לשלם עיצום כספי בסך של 412,353 ₪, כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הדרישה לתשלום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

. בקשה להארכת מועד להגשת העירעור ובקשה לעיכוב ביצוע המערערת הגישה ביום 14.10.20 בקשה להארכת מועד להגשת הודעת ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע.

המערערת ציינה כי שלחה ביום 13.5.20 מכתב לממונה בו פרטה את הסבריה לאירועים וביקשה את ביטול הכוונה להטלת העיצומים הכספיים או לחלופין להפחיתם.

לנוכח קיום תשתית עובדתית לבצוע ההפרה, ביהמ"ש דוחה העירעור בעיניין זה. העידר סימון מחיר ממוצע המשיבה מצאה בסניף 2 מוצרים בגינם הפרה המערערת את חובתה לסמנם במחירם הממוצע במדינות מחוץ לישראל, וזאת בהתאם לסעיף 5 לצוו ולסעיף 17(ב)(2) לחוק: מישחת שיניים קולגייט משפחתי, ודאב דאודורנט ספריי אורגינל 150 מ"ל. המשיבה טענה שאי סימון הטובין מהוה הפרה בגינה ניתן להטיל עיצום כספי בסך 22,000 ₪ לכל הפרה, כאמור בסעיף 22ג(א)(36) לחוק הגנת הצרכן.

...

המערערת טענה בדיון כלהלן: "העבירות כולן אינן של קפידה מוחלטת, כשבית המשפט אומר לי שלא מדובר בעבירות אלא הפרות אני אומר שזה לא בקפידה מוחלטת. אני סבור שגם כאן צריכה להיות כוונה. ...יש להוכיח כאן כוונה ולא אני צריך להוכיח שלא היתה לי כוונה אלא שהרשות צריכה להוכיח שמה שעשינו היה בכוונה. ...ס' 22 לחסד"פ אומר (מצטט), מה שאין בעניינו אין התייחסות לשאלה זו ובכל סעיפי העיצומים בגינם אני צריך לשלם. הטענה הכללית הראשונה היא שהרשות צריכה להוכיח כוונה להפר את החוק, כוונה פלילית. באף אחד מהעיצומים שהוטלו עלינו לא נטען על כוונה פלילית וזו טענה שחלה על כל העיצומים...יש לי את "ראיית הזהב" בעבירת קפידה אין עונש מאסר על תנאי.

לנוכח מתן ההפחתה, ביהמ"ש דוחה הערעור בעניין זה. סוף דבר ביהמ"ש דחה כל טענות המערערת.

לפני ביהמ"ש ערעור בגין הטלת עיצומים מינהליים בשל הפרות נטענות של חוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") בגין מצג שוא בדבר חוב שלא קיים והפרות חובות גילוי בנושאים שונים.

החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע ביום 14.4.21 ביהמ"ש הורה על עיכוב גביית מחצית מסכום העיצום.

הרשות הפחיתה 10% בהתאם לס' 2(1) לתקנות הגנת הצרכן (הפחתה של סכומי העיצום הכספי), תשע"ה-2014 (להלן: "תקנות ההפחתה") וזאת עקב הפרה ראשונה של סעיף זה וסה"כ הסכום לחיוב 25,200 ₪.

עוד טענה, שחומר הראיות- התלונות, עדויות הצרכנים, החשבוניות, תעודות המשלוח, פלט מירשם האוכלוסין, תדפיס אשראי, עדות המערער- כל אלו קושרים אותו להפרות המיוחסות לו באופן חד משמעי, ומשכך, ברי כי טענתו לבצוע ההפרות בידי "גורם זר" מופרכת מיסודה, במיוחד על רקע הפרה קודמת שלו הדומה במהותה.

...

ביהמ"ש הגיע למסקנה שאין בכך כדי לקבוע שהסמכות לא הייתה בידה.

סוף דבר ביהמ"ש קיבל הערעור חלקית לעניין חיוב בהפרות חוזרות כך שהתוספת תושת רק בגין אותן הוראות בהן חויב המערער בעבר, והחלת ההפחתה על פי תקנה 5 באופן חלקי בשים לב שהפחתה אחת באה על חשבון הפחתה אחרת שקיבל המערער.

המערער ישלם למשיבה בנוסף שכ"ט בא כוחה בסך של 10,000 ₪ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לפני ביהמ"ש ערעור על החלטת המשיבה להשית על המערערת עיצום כספי בגין הפרת הוראות חוק הגנת הצרכן.

עוד טענה, שטענת החיסול אינה מתיישבת עם הודאתה בסעיף 37 לבקשה לעיכוב ביצוע העיצום "המבקשת חוזרת ומציינת כי מדובר בחברה פעילה שאין חשש לאי גביית הכספים במידה והערעור יידחה". המערערת טענה בתגובה לתשובה כי החברה המודרנית של המאה ה- 21, בוחרת למצוא דרכים כדי להצליף את החברות במשק, תוך שימוש בסנקציות המתאימות למשטרים חשוכים, והכל תוך עטיפת הסנקציה בחבילה של סעיפי חוק, ורק לאחר פתיחת העטיפה היפה ניתן לראות למשל כי בעיניין פעוט וזעום חייבו את המערערת בסכום של 270,000 ₪.

בכך ביצעה המערערת מעשים העלולים להטעות את הצרכן בעיניין מהותי בעיסקה ולכן בגין הפרה 6 פעמים של הוראת סעיף 2(א)(13) לחוק (6 מתלוננים) הוטל עליה עיצום כספי בסך של 45,000 ₪ כל אחד, ובסך כולל של 270,000 ₪.

...

דיון והכרעה המערערת טענה בהודעת הערעור כי הינה חברה קטנה העוסקת באספקת אינטרנט במגזר הערבי וכי יש לקבל את הערעור ממספר סיבות הן כלליות והן פרטניות.

למעלה מהדרוש יאמר, שביהמ"ש הגיע למסקנה שאין מדובר בהפרות ספורות, אלא בהפרות שחזרו על עצמן כלפי לקוחות שונים.

עוד טענה, כי ניתן לראות בנקל כי מיום קבלת תלונות הצרכנים על ידי המשיבה, ועד ליום השלמת ההליך והטלת העיצום הכספי עליה (העיצום הכספי הוטל ביום 15.7.21), המשיבה הפרה את הנחיית היועמ"ש, שכן בהתאם לסעיף 8.1 להנחיית היועמ"ש היה עליה לסיים את ההליך לכל המאוחר תוך שנה וחצי ממועד גילוי ההפרה, כך שלמעשה, המשיבה השתהתה במילוי תפקידה ומיצוי ההליך נגדה ובשל כך יש לקבל את ערעור המערערת.

סוף דבר ביהמ"ש מאשר חיוב בסך של 1,084,800 ₪, נכון למועד הטלת העיצומים, ומבטל עיכוב הליכי הגביה.

זאת בין היתר בשים לב להסכמות שנכללו בהסכם הפשרה; לכך שלא עלה בידן של המבקשות לסתור את טענת המשיבה לפיה חרף קיומם של למעלה מעשרת אלפים החזרי חיוב, בתקופה שלאחר הסכם הפשרה הוגשו על ידה עררים ביחס לפחות מאלף החזרים; להחלטת הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן להטיל על מבקשת 1 עיצום כספי בשל הפרת הוראות שונות בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (כאשר ערעור שהוגש על החלטה זו נדחה); ולקשר הלכאורי שמצא בית המשפט בין המבקשות לבין פעילותו של בית עסק נוסף שהתקשר בהסכם סליקה עם המשיבה וניסה לבצע אלפי עיסקאות בכרטיסים שבהם נעשה שימוש על ידי המבקשות, לעתים באותו היום ממש.

הבקשה נדחית איפוא ועימה גם הבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי.

...

עם זאת החלטתי להכריע כבר עתה בבקשה לגופה, כאשר טענותיהן של המבקשות בכל הנוגע לבקשתן החדשה ולהכרעה בה מדרך הטבע שמורות להן.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

זאת בין היתר בשים לב להסכמות שנכללו בהסכם הפשרה; לכך שלא עלה בידן של המבקשות לסתור את טענת המשיבה לפיה חרף קיומם של למעלה מעשרת אלפים החזרי חיוב, בתקופה שלאחר הסכם הפשרה הוגשו על ידה עררים ביחס לפחות מאלף החזרים; להחלטת הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן להטיל על מבקשת 1 עיצום כספי בשל הפרת הוראות שונות בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (כאשר ערעור שהוגש על החלטה זו נדחה); ולקשר הלכאורי שמצא בית המשפט בין המבקשות לבין פעילותו של בית עסק נוסף שהתקשר בהסכם סליקה עם המשיבה וניסה לבצע אלפי עסקאות בכרטיסים שבהם נעשה שימוש על ידי המבקשות, לעתים באותו היום ממש.

הבקשה נדחית אפוא ועמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי.