בקשת עיכוב ביצוע עונש מאסר בשל התמכרות לסמים

לאור שיקולים אלו, השית בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: 7 חודשי מאסר לריצוי בפועל; הופעלו עונשי מאסר על תנאי, בני 7, 5, ו-4 חודשים, שהיו תלויים ועומדים נגדו (ת"פ 34520-08-10; ת"פ 18550-12-11; ו-ת"פ 35984-03-13, בהתאמה), "בחופף ובמצטבר באופן שעונש המאסר הכולל בתיק זה הנו למשך 14 חודשים"; הופעל עונש פסילת רישיון נהיגה על תנאי, בן 12 חודשים, שהיה תלוי ועומד נגד המבקש (ת"פ 18550-12-11); 7 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש, בתוך 3 שנים מיום שיחרורו, עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים, או עבירה של קשירת קשר לפשע; 5 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש, בתוך 3 שנים מיום שיחרורו, עבירה מסוג עוון לפי פקודת הסמים המסוכנים; ו-12 חודשי פסילת רישיון נהיגה על תנאי, לבל יעבור המבקש, בתוך 3 שנים מיום שיחרורו, עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים.

הבקשה לרשות ערעור ביום 27.10.2016, הוגשה בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בד בבד עם בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר, אותה קבלתי באותו היום.

בבקשה לרשות ערעור, טען המבקש כי נסיבותיו האישיות המורכבות, ובכלל זאת היתמכרותו הממושכת לשימוש בסמים, ותהליך השקום יוצא הדופן שהחל מאז מעצרו בתיק הנוכחי, מצדיקים את העדפתו של שיקול השקום בעיניינו.

...

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים א' טל – נשיא; ז' בוסתן; ו-ש' בורנשטין), בעפ"ג 14095-05-16, מיום 25.9.2016, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט א' הימן), בת"פ 20201-11-14, מיום 29.3.2016.

לאחר שעיינתי היטב בבקשה ובנספחיה, סבורני כי היא אינה עומדת באמות מידה אלו, ומשכך, דינה להידחות.

סבורני, כי צדק בית משפט השלום בקביעתו זו, ואף בציינו כי בהיענות לתחינותיו של המבקש תוגשם אמרת חז"ל כי "המרחם על אכזרים סופו שמתאכזר לרחמנים". אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.

לאור האמור, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.

לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' יקואל), בעפ"ג 1517-12-16, מיום 20.12.2016, במסגרתה נדחתה בקשת המערער לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל, אשר הושת עליו בגזר דינו של בית משפט השלום בפתח-תקווה (כב' השופט ח' טרסי – סג"נ), בת"פ 56244-06-15, מיום 26.10.2016.

שירות המבחן סקר את נסיבות חייו של המערער, וציין כי במשך שנים רבות היה הלה מכור לסמים קשים, ומעורב באופן חוזר ונשנה במעשים פליליים.

במהלך הדיון בעירעור שהתקיים בפניי, ציינה באת-כוחו של המערער, עו"ד מירב נוסבוים, כי המערער הנו אדם בשנות ה-50 לחייו, אשר במשך שנים ארוכות סבל מהתמכרות לסמים קשים, וכעת, לראשונה בחייו, הוא מצליח להתמיד "בהליך טפולי יוצא דופן". נטען בנוסף, כי המערער ערך "שינוי עצום" בכל תחומי חייו, ולאחרונה הוא אף פנה למרכז לגביית קנסות, והחל בתשלום חובות שצבר במהלך השנים.

עם זאת, נקבע בפסיקה, כי אל מול האנטרס הצבורי בבצוע מידי של גזר הדין, יש לאזן את "הצורך להמנע מפגיעה קשה ובלתי הפיכה בנדון עקב מאסרו המיידי, אם יתברר בדיעבד – לאחר בירור עירעורו – כי מאסרו היה בלתי מוצדק" (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241, 270 (2000) (להלן: הילכת שוורץ)).

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את החומר שהונח לפניי, והאזנתי לטיעוני הצדדים בדיון שנערך בערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

אין בידי לקבל טענה זו של המערער.

לאור האמור לעיל, הערעור נדחה בזאת.

בתסקיר השני, מיום 2.5.2021, צוין כי המבקש, המצוי בראשית התהליך הטיפולי, הגיע באופן סדיר לטפול שבו שולב במסגרת היחידה לטפול בהתמכרויות, שיתף פעולה עם הטיפול והביע רצון לעבור תהליך משמעותי.

בשים לב למהות העבירות וריבוין, לעברו הפלילי של המבקש, הכולל עבירות אלימות חמורות וסמים, לגילו הצעיר יחסית, להודאתו והתרשמות שירות המבחן, החליט בית המשפט להשית על המבקש עונש של 14 חודשי מאסר בפועל, בנכוי ימי מעצרו, מאסר מותנה, פסילת רישיון נהיגה לתקופה של שנה וקנס בסך 4,000 ש"ח. ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי על גזר הדין נדחה.

בנוסף, ביקש המבקש להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בבקשת רשות העירעור.

...

לאחר שבחן את מכלול הנסיבות, לרבות המלצת שירות המבחן, קבע בית המשפט כי אין מקום לחרוג ממתחם הענישה משיקולי שיקום ואין להימנע מהטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, בין היתר, משום שהליך השיקום מצוי בשלב ראשוני בלבד ולא ניתן לבסס עליו מסקנה ביחס לסיכוי ממשי לשיקום.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

סוף דבר, הבקשה נדחית, וממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב הביצוע.

עם זאת, באשר לטענת שטרית כי ביצע את העבירות על רקע חובות הימורים, קבע בית המשפט כי לטענה זו "השלכה מוגבלת" – שכן שטרית בחר לשוב לאותו תחום עברייני גם לאחר שנתפס, תוך הפרת התנאים המגבילים שנקבעו לו. בהמשך דחה בית המשפט קמא את בקשת שטרית לדחות את מועד מתן גזר הדין עד שיסתיים הטיפול בהתמכרויות אותו החל.

לפיכך הוטל על שטרית עונש מאסר בפועל של 25 חודשים (בנכוי ימי מעצרו); מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים למשך 3 שנים, לבל יבצע עבירת סמים מסוג פשע; ומאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים לבל יבצע עבירת סמים מסוג עוון, עבירה של מתן אמצעים לבצוע פשע או עבירה לפי סעיף 400 לחוק.

להשלמת התמונה יצוין כי בד בבד עם הגשת העירעור, הגיש שטרית בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהוטל עליו עד להכרעה בעירעור, ובקשתו התקבלה ביום 9.5.2022 (השופט ע' גרוסקופף).

...

במעבדות נתפסו כמעט אלף שתילי סם, במשקל כולל של כ-135 ק"ג ובשווי כולל של למעלה מ-13.5 מיליון ש"ח. בנסיבות אלו מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט קמא כי מעשיו של מלכה מצויים "ברף החומרה הגבוה של עבירות מעין אלה" (ראו והשוו: ע"פ 8988/16 בן סימון נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (8.3.2017); עניין זנזורי, בפסקה 7).

ואולם, קיים ביניהם הבדל משמעותי בכל הנוגע לעבירות שבגינן הורשעו ולנסיבות ביצוען, והבדל זה מוביל לשיטתי למסקנה כי אין מקום לגזור לענייננו גזירה שווה מן העונש שהוטל על הנאשם הנוסף.

אולם, בנסיבות הפרטניות של המקרה דנן, ונוכח התקדמותו המשמעותית של שטרית בתהליך השיקום מאז מתן גזר הדין – אני סבורה כי יש מקום להקל בעונשו ולחרוג לקולה ממתחם הענישה שקבע בית המשפט קמא.

אך בנסיבות הקונקרטיות של המקרה שלפנינו, ובשים לב להתקדמות העקבית והמשמעותית של שטרית בתהליך השיקום על פני תקופה לא מבוטלת – אני סבורה כי הוכחה הצדקה להפחתה מסוימת בעונשו.

במסגרת הליך העירעור ניתנו החלטות בדבר עיכוב ביצוע עונש המאסר עד למתן פסק דין בעירעור.

בהתייחס לעבירות שבהן היא הורשעה, המערערת הודתה בכתב האישום, סיפקה הסבר, בפני שירות המבחן באשר לנסיבות ביצוע העבירה וטענה כי באותה תקופה צרכה סמים מאחר שהיתה מכורה לסמים, אנשים רבים נהגו לפקוד את דירתה והעריכה כי אחד מהאנשים שהגיע החביא בדירה את הנשק.

לעניין הגמילה מסמים ציינה המשיבה כי כאשר מדובר בהתמכרות ממושכת, עם אופי השקום שלה וללא גמילה משמעותית ומפוקחת, אז הגמילה מוטלת בספק.

יחד עם זאת, במקרה דנן עמדו לנגד עיני הן נסיבות חייה הקשות והמורכבות של המערערת, גמילתה מסמים, מצבה הנפשי והרפואי כמפורט בתסקיר, העידר עבר פלילי, גילה המתקדם -בת 64, ניסיונות המערערת להיתרחק מגורמים שוליים, הצלחתה ,חרף הקשיים-לבנות ולנהל לאורך שנים חיים נורמאטיביים , מלמדים כי זה מקרה מצדיק חריגה מרמת הענישה המקובלת תוך מתן משקל לעקרון הענישה האינדיבידואלית והעמדת עונש המאסר בפועל על 9 חודשים אשר ירוצו בעבודות שירות.

כאן המקום לציין כי המערערת נשלחה ע"י בימ"ש קמא, במותבו הקודם, לממונה על עבודות שירות לקבלת חוות דעת בעיניינה ונמצאה מתאימה לריצוי עונשה במסגרת זו בוועד מקומי עתלית, החל מיום 19.4.23, אך הואיל ומועד זה כבר חלף והואיל שכבר חלף פרק זמן של מעל 6 חודשים ממועד מתן חוות הדעת (מיום 1.3.23), יש להפנות את המערערת שוב לממונה לקבלת חוות דעת עדכנית בעיניינה, כבקשת הממונה.

...

אשר לנסיבות חייה האישיות של המערערת, מקריאת התסקיר אכן הלב נחמץ; עם זאת סבורני כי בית המשפט קמא נתן דעתו פעמיים לגבי נסיבות אישיות אלו; פעם אחת, משקבע מתחם שהוא נמוך מהמקובל, מתחם המשקף מגדר הנאשמת ונסיבותיה, ופעם שניה, עת למרות היעדר המלצה שיקומית בתסקיר, קבע בית המשפט קמא את עונש המערערת בתחתית המתחם.

בע"פ 6235/22 מדינת ישראל נ' חסארמה דן כב' בית המשפט העליון בין היתר במשמעות הודאה, חלק יחסי, והשפעת דברים אלו על הענישה, כאשר מדובר בעבירות נשק; כב' בית המשפט העליון קובע- "..ואולם, אף אם הייתי מניח לטובת המערערים כי העונשים שנגזרו עליהם עולים בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנוהגת, לא היה בכך כדי לסייע. חומרתן של העבירות שכרוכות בשימוש פסול בנשק מחייבת ענישה חמורה ובלתי מתפשרת, שיהיה בה משום ביטוי הן לפגיעה הקשה בביטחון הציבור ובשלומו, הן להרתעה הנדרשת מפני עבירות מסוג זה. אכן, אל לנו להתעלם מהמציאות הקשה שבה נשק קטלני ורב עוצמה זמין בתפוצה רחבה, על הסיכון הרב לחיי אדם חפים מפשע ולפעילות עבריינית שהדבר נושא עמו. אף אין להתעלם מהיקפה הנרחב של התופעה, שאינו שוכך עם השנים. כפי שציינו לא אחת, לבתי המשפט תפקיד חשוב בהתמודדות עם תופעה זו, בין היתר בדרך של קביעת רף ענישה מחמיר ומרתיע. ההחמרה נדרשת לעבירות הנשק בכללותן ועל כל גווניהן, והיא מקבלת משנה תוקף כאשר עסקינן בתופעת השימוש בנשק קטלני ככלי לפתרון סכסוכים. משכך, סבורני כי יש מקום להחמיר בענישה הנוהגת, ובהתאם גם בעונשיהם של המערערים – באופן שייתן ביטוי מלא לחומרת מעשיהם. זאת מבלי שאנו נוטעים מסמרות בגבולות המדויקים של מתחמי הענישה.

ניצן סילמן, שופט השופט א' בולוס : עיינתי בחוות דעתם של חבריי ואחרי התלבטות החלטתי להצטרף לתוצאה אליה הגיע חברי השופט דאוד.