בקשת עיכוב ביצוע החלטה על צירוף מסמכים בתובענה ייצוגית

המבקשות הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו, ובהתאם להמלצתו של בית משפט זה חזרו בהן מבקשתן וזו נמחקה ביום 3.8.2016 (רע"א 6986/15, השופטים י' עמית, צ' זילברטל ו-ע' ברון).

בהמשך לכך, בפסק הדין החלקי מושא הבקשה דנן בית המשפט המחוזי קיבל את התובענות הייצוגיות וקבע כי הגדרת הקבוצה היא "כל זכאי (מבוטח, מוטב או צד שלישי) אשר במהלך התקופה, שתחילתה שלוש שנים קודם להגשת התובענות וסיומה ביום מתן פסק דין זה (28.2.2021), קיבל מהנתבעות [המבקשות ד' ב' א'], שלא על פי פסק דין בעיניינו, תגמולי ביטוח מבלי שצורפה להם ריבית כדין". כן נקבע כי יום מסירת התביעה, שממנו יש לספור שלושים ימים לצורך הוספת ריבית צמודה לתגמולי הביטוח הוא המועד שבו התקבלה פנייה המעידה על כך שהמבוטח מעוניין לקבל תגמולי ביטוח, אף אם לא צורפו לה מסמכים.

לאחר שעיינתי בבקשה וכן בתגובה שהוגשה, החלטתי כי יש מקום להעתר לה. אכן, הכלל הוא כי בעל דין שזכה בהליך זכאי לממש את פירות זכייתו, ואין בהגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על פסק דין כדי להצדיק את עיכוב ביצועו (תקנה 145א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 שחלה גם על תובענות ייצוגיות מכוח סעיף 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010).

...

לאחר שעיינתי בבקשה וכן בתגובה שהוגשה, החלטתי כי יש מקום להיעתר לה. אכן, הכלל הוא כי בעל דין שזכה בהליך זכאי לממש את פירות זכייתו, ואין בהגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על פסק דין כדי להצדיק את עיכוב ביצועו (תקנה 145א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 שחלה גם על תובענות ייצוגיות מכוח סעיף 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010).

אקדים ואעיר כי אין בידי לקבל את טענת המבקשות לפיה מינוי המומחה בשלב זה אינו ישים.

לפניי בקשת נוספת לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי מיום 1.3.2020 (השופטת א' שטמר, ת"צ 10282-06-16), שבגדרה הותר למשיב לצרף לדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית שהוגשה על ידו מסמכים מהליך משפטי אחר (להלן: ההחלטה ו-המסמכים) – ומשעה שהמסמכים נקלטו זה מכבר בתיק, נראה כי הבקשה לעיכוב ביצוע מתמצה בכך שהם לא ישמשו חלק מחומר הראיות עד להכרעה בבקשת רשות העירעור שהוגשה על ההחלטה.

...

אתמול, 3.6.2020, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לדחיית ישיבת ההוכחות תוך שקבע כי "הדיון נקבע לפני חדשים ארוכים, ומדובר בבקשת אישור שהוגשה לפני כ-4 שנים, שודאי הגיע זמנה להישמע. ככל שיתברר בבר"ע שהוגשה על החלטתי מיום 1.3.2020 כי לא היה מקום להתיר את צירוף המסמכים הנוספים – ניתן יהיה כמובן לנהוג בהתאם, ולא לתת כל ערך ראייתי לאיזה מהם"; ובהחלטה נוספת שהתקבלה באותו יום הוסיף בית המשפט המחוזי כי "מעמדם של המסמכים שצורפו יתברר בהתאם לכללי הראיות הרגילים במידה שמי מן הצדדים יבקש להגיש איזה מהם באמצעות אחד העדים". במצב דברים זה, הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי.

אינני רואה להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע ודינה להידחות.

מכאן שלא זו בלבד שאין הצדקה לדחות את ישיבת ההוכחות שמועדה נקבע לפני חודשים רבים; אלא שגם אין מקום להיעתר לבקשת המבקשת לנהל הליכי הוכחות "חסרים", בלא המסמכים שאושר לצרפם בתיק.

הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית אפוא.

בקשת האישור התקבלה בהחלטה מיום 30.8.2015 (השופט י' ענבר, ס"נ) (להלן: החלטת האישור), תוך שנקבע כי ישנה אפשרות סבירה ששאלת אופן חישוב הריבית תוכרע לטובת הקבוצה המיוצגת, כדרישת סעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

בד בבד עם הגשת העירעור – שסיווג בהמשך כבקשה למתן רשות ערעור – הגישו חברות הביטוח בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין החלקי ועיכוב הדיון בבית המשפט המחוזי, וזו התקבלה בהחלטה מיום 23.6.2021 (השופטת ד' ברק-ארז).

לטענתם, יש לדחות את כל טענות חברות הביטוח, שחלקן אף הועלו כבר במסגרת הבקשה שנמחקה למתן רשות ערעור על החלטת האישור, ולא ניתן לשוב ולהעלותן כעת.

לגופה של הטענה טוענים התובעים כי בהחלטת האישור נקבע במפורש שיום מסירת התביעה הוא יום מסירת הפנייה שמעידה על כך שהמבוטח מעוניין לקבל תגמולי ביטוח, גם אם לא צורפו אליה מסמכים.

...

יישום כלל זה מוביל למסקנה כי אין להיעתר לבקשה, משלא עלה בידי חברות הביטוח להציג טעם שמצדיק חריגה מברירת המחדל האמורה.

עם זאת, לא שוכנעתי כי מינוי המומחה בעת הזאת עלול לגרום לחברות הביטוח נזק של ממש, או להוביל לניהול הליך מיותר או שגוי.

אם במהלך גיבוש חוות דעתו של המומחה או לאחריה, יתברר שיש ממש בטענת חברות הביטוח בדבר צורך בהכרעה פרטנית לגבי ענפי הביטוח השונים, חזקה על בית המשפט המחוזי שיידרש לעניין זה. התוצאה היא שהבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטתי מיום 3.11.22 למחיקת תגובת המבקשים לתשובות המשיבות לבקשה לאישור ניהול תובענה כייצוגית (להלן: "הבקשה"; "ההחלטה", בהתאמה).

בהחלטתי קבעתי, בין היתר, כי המסמכים שצורפו לתגובה לתשובות מתאפיינים בכמותם העצומה כמאתיים נספחים, שלא הייתה כל מניעה לצירופם לבקשת האישור והם מכוונים לבסס את עילות התביעה כפי שהמבקשים צריכים להוכיחן מלכתחילה , ובנוסף כי מדובר ב"מקצה שיפורים" הפוגע זכויות הדיוניות של הצדדים שכנגד, המונע מהמשיבות את זכותן הדיונית להיתגונן מפני בקשת האישור באופן אפקטיבי ומושכל, תוך הבאת ראיות שהן ראות אותן כנחוצות להגנתן.

טענות הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה הבקשה נומקה בקצרה ואלה נימוקיה: בכוונת המבקשים להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על החלטת בימ"ש נכבד זה; בנסיבות אלה, יהא זה אך נכון, צודק ויעיל להשהות את הגשת תגובת המבקשים כאמור עד אשר תנתן החלטה בבקשת רשות העירעור, בין היתר, על מנת שלא לקיים כפל הליכים; יהא זה מן הדין ומן הצדק להורות כמבוקש.

...

לפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטתי מיום 3.11.22 למחיקת תגובת המבקשים לתשובות המשיבות לבקשה לאישור ניהול תובענה כייצוגית (להלן: "הבקשה"; "ההחלטה", בהתאמה).

בעניין זה בואר: "נמצאנו למדים שהתקנות החדשות ותקנות תובענות ייצוגיות קובעות הסדרי מעבר שונים ולכאורה סותרים. ואולם, לנוכח המדרג הנורמטיבי שנקבע ביחס להליך הייצוגי, ההוראות שבתקנות תובענות ייצוגיות גוברות, כך שיש לראות בהוראת המעבר להליכים ייצוגיים משום הוראה אחרת לעניין הנדון, המונעת את החלת תקנה 180 לתקנות החדשות. מכאן שהמועד הקובע לקביעת סדרי הדין הוא מועד פתיחת ההליך הייצוגי...

לעניינו לאחר שעיינתי בבקשה, ובתשובה מצאתי כי בנסיבות העניין לא עמדו המבקשים בנטל להראות כי שיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובתם, ולו אף בדוחק.

לאור כל האמור לעיל הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית.

] לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת יסכה רוטנברג) בת"צ 53165-06-22 מהימים 30.1.2024 ו-31.1.2024, במסגרתן הורה בית המשפט למבקשת להגיש תשובה משלימה במסגרת בקשה לגילוי ועיון במסמכים ומענה על שאלון, ולא נעתר לבקשתה למחיקת תגובתן של המשיבות במסגרת הליך זה. לצדה של הבקשה, הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע.

לאור החלטות בית המשפט קמא מהימים 4.12.2023 ו-6.12.2023, הבהירו המשיבות כי בקשתן היא "לאפשר [להן] לפנות אל [החברה] בבקשות מתאימות שעל פי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ולקבוע סדרי זמנים לביצועם בהתאם". בקשה זו הועברה לתשובת החברה, והאחרונה השיבה ביום 8.1.2024 כי יש לדחות את הבקשה הן משום שהיא נעדרת פרטים והנמקה, והן משום שהיא לא עומדת בתנאים שנקבעו בסעיף 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן: התשובה).

בעקבות זאת, ביום 30.1.2024 ביקש בית המשפט קמא כי החברה תגיש תשובה משלימה ובמסגרתה תתייחס לכל אחת מהדרישות והשאלות, תוך שהוא מציין כהנמקה להחלטה זו כי "רק [לתגובה] צורפה הדרישה (נספח 2)". למחרת, ביום 31.1.2024 הגישה המבקשת בקשה למחיקת התגובה (להלן: הבקשה למחיקת התגובה) בטענה כי היא "כוללת טענות חדשות, עובדות חדשות, טענות חדשות, נימוקים חדשים, אסמכתות ומסמכים שלא צורפו לבקשתן המקורית, ואשר הועלו לראשונה" (ההדגשה במקור).

...

] לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת יסכה רוטנברג) בת"צ 53165-06-22 מהימים 30.1.2024 ו-31.1.2024, במסגרתן הורה בית המשפט למבקשת להגיש תשובה משלימה במסגרת בקשה לגילוי ועיון במסמכים ומענה על שאלון, ולא נעתר לבקשתה למחיקת תגובתן של המשיבות במסגרת הליך זה. לצדה של הבקשה, הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע.

דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף לאור סעיף 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009 (להלן: הצו), המורה כי לא תינתן רשות ערעור על "החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, למעט החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון". החברה סבורה כי הצו לא חל בעניינה, היות שהחלטת בית המשפט קמא שלא להיענות לבקשה למחיקת התגובה אינה מנומקת (זאת, בהסתמך על פסק הדין בעניין רע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ (8.12.2015), הקובע כי הצו לא ימנע בהכרח ערר על החלטה בלתי מנומקת).

ואולם, אין בידי לקבל טענה זו. בית המשפט קמא סבר בהחלטתו הראשונה מיום 30.1.2024, אף אם לא ציין זאת ב"רחל בתך הקטנה", כי למרות שהדרישות פורטו לראשונה בתגובה, אין מקום לעשות שימוש בסעד קיצוני של מחיקת התגובה, וחלף זאת יש לאפשר לחברה להגיש תשובה משלימה, במסגרתה היא רשאית, מטבע הדברים, להציג כל טענה שבאמתחתה (ובכלל זה הטענות שהעלתה יום לאחר מכן בבקשה למחיקת התגובה).

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית ומאליה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.