בקשת עיכוב ביצוע החלטה בדבר חיוב בהפקדת ערובה

המבקש מוסיף וטוען כי הסכום החריג בגובהו בו חויב בהנתן הקף הסוגיות שבמחלוקת, בצרוף סד הזמנים הקצר שהוקצב לו, והעובדה כי הוטל ביוזמת בית המשפט, מלמדים כי החיוב בערובה הוא, כלשונו, "שוט על ראש המבקש, על מנת למנוע ממנו את יומו בבית המשפט". לצד בקשת רשות העירעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בהנ"ל. בהחלטתי מיום 16.3.2021, קבעתי כי יינתן צו אירעי לפיו תעוכב החלטת בית המשפט קמא בדבר הפקדת הערובה ביחס לערעורים הנוספים עד מתן החלטה אחרת.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתשובות המשיבים לה, ובתגובה להן מטעם המבקש, הגעתי למסקנה כי יש לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור מתקבלת בחלקה, בהתאם לאמור בסעיף 15 לעיל לעניין גובה הערובה.

במסגרת התביעה השנייה הגיש עו"ד נשר בקשה להפקדת ערובה לתשלום הוצאות, והתובעים חויבו בהפקדת ערובה בסך של 35,000 ש"ח. הנתבע, כמייצגם של התובעים, הגיש בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה בדבר החיוב בהפקדת ערובה.

...

" [סעיף 6 לכתב התביעה] בהכחישו את המיוחס לו בכתב התביעה, טען הנתבע, כטענות מקדמיות, כי דינה של התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנותה, לחלופין עקב השיהוי הרב בהגשתה וכן בשל קיומו של מעשה בי דין.

המסקנה היא אפוא, כי התביעה שלפניי הוגשה אחר חלוף תקופת ההתיישנות.

עם זאת, ובבחינת למעלה מן הצורך אומר לגופה של טענה, כי דינה של זו להידחות וזאת בנסיבות בהן הטענה לא פורטה כדבעי; לא פורטו הנתונים הדרושים תוך הפנייה לקביעות הספציפיות אשר לדידו של הנתבע מהוות מעשה בי-דין.

התוצאה: על כל האמור – אאני מורה על דחיית התביעה מחמת התיישנותה.

העותרת הגישה בקשה נוספת לעיכוב ביצוע החלטת המכירה, הפעם לבית הדין הרבני הגדול (להלן: בית הדין הגדול), ובהמשך אף הגישה ערעור על החלטת המכירה.

ביום 19.1.2022 הורה בית הדין הגדול לעותרת להפקיד בקופת בית הדין ערבות בסך 60,000 ש"ח, וזאת להבטחת כל נזק שעלול להגרם למשיב בשל עיכוב הבצוע של המכירה לרוכש הפוטנציאלי אם יידחה העירעור (להלן: הערבות).

העותרת מצידה הגישה בקשה לקזז את הערבות אל מול סך של 97,257 ש"ח שהמשיב חב לה לדבריה; ולחלופין כי הערבות תופקד מתוך כספים המגיעים לה לגירסתה ומופקדים אצל צדדים שלישיים (קרן פנסיה וחשבון הבנק המשותף).

עתירה קודמת שהגישה העותרת בנידון (בג"ץ 2727/21) נדחתה על הסף, תוך שהובהר כי תקנות הדיון הותקנו בסמכות וכי החיוב בהפקדת ערובה נתון לשיקול דעתו של בית הדין הרבני.

על פני הדברים נראה כי מדובר בהחלטות המאזנות כראוי בין זכויות הצדדים, בנסיבות שבהן הסיכסוך הרכושי ביניהם נמשך על פני שנים רבות; ובתוך כך צוין בהחלטה מיום 19.1.2022 כי הערבות נועדה מצד אחד לאפשר לעותרת לרכוש את חלקו של המשיב בדירה (אם יתקבל העירעור), ומצד שני לצמצם את הנזק שעלול להגרם לאחרון כתוצאה מביטול עסקת הרכישה עם הצד השלישי (ככל שיידחה העירעור).

...

הכונס טוען כי יש לדחות את העתירה נגדו על הסף, משלא נתבקש בה כל סעד ביחס אליו, תוך חיוב העותרת בהוצאות.

לאחר עיון בעתירה ובתגובה לה, על נספחיהן, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבותה של ערכאה זו. כידוע, בית המשפט הגבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים.

התוצאה היא שהעתירה נדחית, וממילא נדחית הבקשה לצו ביניים.

ביום 2.3.22 עתר המבקש לדחות הבקשה להפקדת ערובה, וביום 19.5.22, לאחר שקבעתי ביום 9.3.22 כי אדרש לבקשה זו לאחר תשובת המשיבים לבקשת המבקש לאישור תביעה זו כתביעה ייצוגית, התקבלה בקשת המשיבים והמבקש חויב בהפקדת ערובה ע"ס 40,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבים לתשלום על ידו בתוך 30 ימים ממועד מתן ההחלטה.

לאחר קבלת בקשת המשיבים להפקדת ערובה להוצאות בידי המבקש, ועוד קודם דיון בבקשת המבקש לעיכוב ביצוע החלטה זו (החלטתי בעיניין זה ניתנה ביום 26.6.22), עתר המבקש ביום 9.6.22, בבקשה זו לפסול מותב זה מבירור התיק דנא.

על רקע הדברים, על פי דין על ביהמ"ש הדן בבקשה להפקדת ערובה לבחון בין היתר את שאלת סכוייה של התביעה שמונחת בפניו.

...

כך ולשם דוגמא ביום 14.3.22 התרתי לאחר שיקול וחרף סירוב המשיבים, את בקשת המבקש מיום 15.2.22 לתיקון טעות מהותית שנפלה בבקשת האישור, והרי בקשה זו הוגשה לאחר בקשת המשיבים להפקדת ערובה מיום 10.2.22 ואם רציתי חלילה להרע למבקש והתקבעתי בעמדתי עוד קודם עד לכדי לדחיית בקשת האישור בהמשך, אזי מדוע החלטתי בבקשה מהותית זו לטובתו?.

יתרה מכך במסגרת החלטתי זו פניתי למבקש לשקול את הצעת המשיבים אליו "לשבת ולדבר בכדי שהצדדים יגיעו לעמק השווה לסיום תביעה זו" .אם כל כך רציתי ברעת המבקש בעת שכבר התקבעתי בדעתי ביחס לכשלון תביעתו זו אזי מדוע הצעתי לצדדים לנהל מו"מ ביניהם.

לא כך קרה ויש להצר על כך. סוף דבר הבקשה נדחית בזאת- אין עילה לפסלות שופט.

בנוסף קבעה כי "על פני הדברים לא ניתן להעריך שסכויי העירעור הם טובים במידה שיצדיקו כשלעצמם את דחיית הבקשה להפקדת ערובה" (סעיף 3 להחלטה).

לאור כל זאת פסקה כי "לאחר עריכת איזון בין זכות הגישה של המערער לערכאות לבין זכותה של המשיבה לגבות את הוצאותיה בעירעור, ובשים לב לכך שהבקשה הוגשה בשיהוי מסוים – בחלוף שלושה חודשים ממועד מסירת כתב העירעור לידי המשיבה ... מצאתי כי יש מקום לחייב את המערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבה בעירעור בסך 2,500 ש"ח" (סעיף 4 להחלטה).

להשלמת התמונה יצוין כי עם הגשת העירעור הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע החלטת הרשמת.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

בעניין לוקטוש נפסק כי – "גם אם מתקיים נימוק המצדיק חיוב בהפקדת ערובה – אי פירעון הוצאות שהוטלו בעבר על המערער – אין בנימוק זה לבדו כדי לסיים את הדיון בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה. ראשית, יש לערוך איזון בין זכות הגישה לערכאות לבין זכותו של המשיב לגבות את הוצאותיו בערעור, וזאת על יסוד מכלול הנסיבות במקרה הקונקרטי, לרבות סיכויי הערעור. שנית, ככל שהמסקנה היא שיש מקום לחייב את המערער בהפקדת ערובה, הרי שגם בקביעת סכום הערובה וסוג הערובה יש לערוך את האיזון הראוי בין זכויות הצדדים". בענייננו, קבעה הרשמת כי נקודת האיזון בין זכות הגישה לערכאות של המערער לבין זכות המשיבה לגבות את הוצאותיה אינה פטור מלא מהפקדת ערובה אלא היא חיוב המערער בהפקדת ערובה בסכום מתון יחסית – 2,500 ש"ח. גם אם לנוכח טענות המערער ניתן היה להגיע למסקנה אחרת, לא מצאנו כי בענייננו מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בשיקול דעתה של הרשמת ושינוי החלטתה.

סוף דבר: הערעור נדחה.