בקשת עיכוב ביצוע ביטול הליכי פשיטת רגל של בני זוג

לפניי שתי בקשות לעיכוב ביצוע החלטה מיום 17.6.2018, שבה הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ע' מאור) על ביטול הליכי פשיטת רגל שהתנהלו במאוחד בעיניינם של בני הזוג ורד ודוד ביבס (להלן: המבקשת, המבקש וביחד – המבקשים; פש"ר 55031-12-13 ו-פש"ר 15645-03-15).

...

הגעתי לכלל מסקנה כי בענייננו מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מן הכלל, ומטות את מאזן הנוחות לטובת המבקשים.

התוצאה היא שאני מורה על עיכוב ביצוע ההחלטה בדבר ביטול הליכי פשיטת הרגל בעניינם של המבקשים, עד להכרעה בערעורים שהגישו.

עניינה של ההחלטה בבטול שני הליכי פשיטת הרגל שנוהלו בעיניינם של בני הזוג, מר עופר כהן והגב' איריס כהן (להלן, יחד: החייבים או המערערים).

ביטול ההליכים בא לאחר שאלו נוהלו נגדם משך חמש שנים ושלוש שנים, בהתאמה – ולאחר שבגדרם מומשו כל נכסיהם של החייבים, לרבות דירת מגוריהם וחנות בבעלותם, באופן שהקנה לקופות פשיטת הרגל סך כולל של כ-1,700,000 ש"ח. ההחלטה מושא העירעור, ניתנה על-ידי בית משפט קמא על פתקית, ביחס לשני ההליכים יחדיו – והיא נסמכת רובה ככולה על דו"חות החקירה והתסקיר שהוגש על-ידי בעל התפקיד, המבוסס "על מקורות מידע רבים ומגוונים". כן נקבע בהחלטה, כי "מצבו הרפואי של החייב ונסיבותיה האישיות של החייבת, שההליך בעיניינה ניפתח על-ידי נושה, אין בהם כדי לכפר על חוסר תום הלב שלהם במהלך יצירת החובות ובמסגרת ההליך". מקריאת נימוקי העירעור עולה, כי שלובה בין עתירותיהם של המערערים גם בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מושא העירעור.

...

ואולם, בגין הסעד של עיכוב הליכים, לא הוגשה על-ידי המערערים בקשה נפרדת לעיכוב ביצוע כמתחייב וכנדרש (ראו החלטתי בעניין זה בע"א 393-22 אסולין נ' לנגה ואח' (22.06.2022)) – וכך, לא נדונו טענותיהם של המערערים בנדון, עד לעת זו. מושכל יסוד הוא שאין בהגשת ערעור כדי להביא לעיכוב מימוש פסק דין או להצדיק מתן צו מניעה זמני (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות)).

ב"כ המערערים יביא דבר מתן החלטתי זו לידיעת בית משפט של פשיטת רגל, כאשר מצופה כי בפרק הזמן האמור, ועד למתן החלטה אחרת – לא תעשה על-ידי המשיבים פעולה המשנה מן המצב הקיים או עשויה לאיין את המשך בירור ההליך שבכותרת.

בשם המבקשים: בשם המשיב 1: בשם המשיב 2: עו"ד ריקי אופק אבן צור עו"ד שרית ליפשיץ-גריידי עו"ד עופר שפירא; עו"ד מאור ישעיהו ][]החלטה לפניי []בקשה לעיכוב ביצוע הליכי הוצאה לפועל של החייבים, בני זוג (להלן: המבקשים או החייבים), בפש"ר 61056-11-16 ובפש"ר 61006-11-16.

ביום 25.9.2019, ניתנו פסיקתות לבקשת המנהל המיוחד ובהן נכתב לגבי המבקשים, בין היתר, כי בהתאם להחלטת בית משפט קמא מיום 6.8.2019, בוטלו הליכי פשיטת הרגל של המבקשים וצו כנוס הנכסים ועיכוב ההליכים שניתנו בעיניינם – בטלים.

טענות הצדדים במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל עד להכרעה בעירעור, טוענים המבקשים כי הם לא ידעו אודות ההתראה בדבר ביטול ההליכים וכי הם סמכו על בא כוחם שיגיש הצעה לתשלום החובות אך הסתבר כי בא כוחם לא פעל בהתאם להחלטות בית משפט קמא ולכן הליך פשיטת הרגל בוטל.

...

בית משפט קמא דחה את הבקשה בו ביום וקבע בהחלטתו כי המבקשים היו מודעים להחלטה מיום 31.7.2019 ולהזדמנות שניתנה להם וכי מאחר שחלפו ארבעה חודשים מיום מתן ההחלטה לביטול ההליכים, ומאחר שהמבקשים לא ניצלו את ההזדמנות שניתנה להם, אין זה נכון לאפשר להם לחזור להליך לאחר תקופה זו: "בית המשפט אינו ממהר לבטל הליך ונותן הזדמנות לחייבים לעמוד בתנאים. ככל שלא עושים כן אין מקום להיעתר לבקשה". ביום 26.1.2020, המבקשים הגישו ערעור על החלטה זו ובמקביל הגישו בקשה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל.

עמדת הכונס הרשמי בתגובתו היא כי יש לדחות את הבקשה.

לעמדת המנהל המיוחד לנכסי המבקשים, דין הבקשה להידחות.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה, שהיא במהותה בקשה לסעד זמני לתקופת הערעור (ראו, למשל: ע"א 1738/10 קרויטורו נ' כונס הנכסים הרשמי (18.3.2010)) ובתגובות לה – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל וזאת לפנים משורת הדין.

בהמשך נוספה גם בקשה למתן סעד זמני, שיורה על ביטול עיכוב יציאתו של המבקש מן הארץ, למשך יומיים, "לצרכי עבודה ופרנסה". ביום 9.12.2015 הורה בית המשפט המחוזי, על מתן צו כנוס לנכסי המבקש ולנכסי בת-זוגו (להלן יחד: בני הזוג); על מינוי המשיב 2 כנאמן לנכסי בני הזוג (להלן: המנהל המיוחד); ועל חיובם בתשלום חודשי לקופת פשיטת הרגל.

ביום 3.8.2020, הורה בית המשפט המחוזי על ביטול הליכי פשיטת הרגל שנוהלו בעיניינם של בני הזוג, נוכח התנהלותם, ובשל מחדלים שונים שנצברו לחובתם.

בבקשתו-זו טוען המבקש, כי "ביטול הליך פשיטת הרגל יחייב אותו 'להיתרוצץ' בין עשרות תיקי הוצאה לפועל"; וכי "ככל שלא יעוכבו הליכי ביטול תיק הפש"ר [...] יהפוך המבקש לחסר יכולת כלכלית ולנטל על החברה תוך פגיעה במינימום הקיום האנושי שלו". ביום ששי האחרון, 30.9.2022, הובאה לעיוני בקשה נוספת שהגיש המבקש, שהוכתרה כ"בקשה דחופה ביותר לעיכוב ביצוע פסק הדין מיום 14.07.22 ובקשה לסעד זמני לביטול עיכוב יציאה מהארץ".

...

המבקש צירף פרטי שני ערבים פוטנציאליים, שנאותו לשאת בחובותיו, אם לא ישוב לישראל בתום תקופה זו, ונתנו גם הסכמתם לעיכוב יציאתם-שלהם מן הארץ, כל עוד המבקש שוהה בחו"ל. דין הבקשה לעיכוב ביצוע – שאינה אלא בקשה למתן סעד זמני למניעת נקיטת הליכי הוצאה לפועל נגד המבקש עד להכרעה בערעורו (ראו למשל: ע"א 4903/22 הרוש נ' עו"ד שמעון אורי, פסקה 13 (17.8.2022) – להידחות, אף מבלי צורך בתגובה מאת המשיבים.

כמוה, גם הבקשה למתן סעד זמני, לביטול עיכוב יציאת המבקש מן הארץ – דינה להידחות.

כפי שנפסק לא אחת, בהקשר דומה, "המקום הטבעי להגשת בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל הוא במסגרת הליכי ההוצאה לפועל עצמם, גם שם עומדים למבקש הסעדים הרלוונטיים לבקשה" (ע"א 2886/18 יצחק נ' הנאמנת לנכסי המבקש, פסקה 4 (10.5.2018)) התוצאה היא, אפוא, כי הבקשות נדחות.

המערערים, שירן ושלמה אטיאס, הם בני זוג.

כמו כן, משכשלה הצעתם הנוספת, שהועלתה לאחר מתן פסק הדין, ומשתם הצוו בן 60 הימים שנתן בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 24.2.2023, הגישו המערערים, ביום 24.4.2023, את הבקשה שלפנַי, שהוכתרה כ"בקשה בהולה לעיכוב ביצוע פסק דין לתקופת העירעור".

בפתח הדברים יצוין, כי הבקשה אמנם הוכתרה על-ידי המערערים כבקשה לעיכוב ביצוע, אולם מאחר שליבת פסק הדין מושא הבקשה היא הוראה על ביטול הליכי פשיטת הרגל (כשלצדה מעט הוראות נילוות), הרי שמדובר, בעקרו של דבר, בבקשה למתן סעד זמני לתקופת העירעור (ראו: ע"א 8806/15 פלג נ' כונס הנכסים הרישמי (18.5.2016) (להלן: עניין פלג); ע"א 4903/22 הרוש נ' אורי, פסקה 13 (17.8.2022)).

...

לאחר עיון בבקשה, על נספחיה, מצאתי כי דינה להידחות, אף ללא צורך בתשובה מאת המשיבים.

אף בענייננו, דין הבקשה נחתך על-פי מאזן הנוחות.

הבקשה נדחית אפוא בזאת; משלא נתבקשה תשובה, לא יֵעשה צו להוצאות.