בבקשה צוינו מחדלי המערער אשר אינו מגיש דוחות תקופתיים, והפסיק לשלם את התשלום החודשי שהושת עליו כאשר סכום הפיגורים העדכני בתיק הכנוס עומד על סך של 12,600 ש"ח. כן צוין כי הוגשו נגד המערער 13 תביעות חוב בסכום כולל של כ-4 מיליון ש"ח בעוד שבקופת הכנוס נצבר סכום של כ-9,800 ש"ח בלבד.
מכאן העירעור דנן המופנה כלפי פסק הדין וכלפי ההחלטה מיום 18.12.2020 בה נדחתה הבקשה לעיון מחדש בו.
בתמצית, המערער טוען כי בסופו של יום הסיר את מחדליו ומילא אחר התנאים שנקבעו בהחלטות בית המשפט, ועל כן לא היה מקום להורות על ביטול ההליך.
מיגבלות אלו נועדו, בין היתר, למנוע מן החייב ליצור חובות חדשים בעיצומו של הליך פשיטת הרגל (רע"א 5137/11 פלוני נ' עו"ד עודד הכהן, פסקה 15 (25.10.2011); רע"א 5500/16 עבאס נ' כונס הנכסים הרישמי, פסקה 16 (7.11.2016)), אלו עשויים לבטא כשלעצמם חוסר תום לב מצד חייב (שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 175 (מהדורה שלישית, 2010)).
פסק הדין בדבר ביטול הליך פשיטת הרגל אינו מגלה איפוא כל עילה להתערבות (וראו: ע"א 232/21 אלמקייס נ' עו"ד אהד בתרון, פסקה 6 (11.4.2021)).
למעלה מכך, לא למותר לציין כי כפי שנפסק לא אחת, החלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר בפסק הדין מהוה "החלטה אחרת" שאופן ההשגה עליה הוא ברשות בלבד (ראו: 2970/11 בן עמי נ' כהן (26.5.2011); ע"א 1579/12 גמזו נ' ישעיהו (29.2.2012); ע"א 5730/16 סופר נ' עו"ד ארז – נאמן לנכסי החייבת, פסקה 6 (12.1.2017)).
...
דין הערעור להידחות על הסף לפי תקנה 138(א)(1) ל[תקנות סדר הדין האזרחי](http://www.nevo.co.il/law/74880), התשע"ט-2018.
הערעור נדחה בלא צורך בתשובה.