בקשת עיון חוזר בהחלטה על דחיית בקשה לעיון בכתב תביעה וסגירת תיק הוצאה לפועל

בתאריך 10/4/18 ניתנה החלטת בית המשפט, המורה על דחיית בקשת הביטול והעיון החוזר בבקשה לסעד הזמני.

המבקשים עתרו למתן צו לסגירת תיק ההוצל"פ מחמת הוראות שטר הבוררות והשבת הכספים שנגבו מהתובעים בתיק זה. בכתב הסיכומים מטעמם הוסיפו המבקשים וטענו כי הסכם הבוררות הוא הסכם משולש בר תוקף שנערך במסגרת בקשתם לביטול פסק בורר ראשון לאחר שהתגלתה הכרות קרובה בין הבורר הקודם לבין המשיב מס' 2.

טענות המשיבים מס' 2-3 (להלן: "המשיבים") בכתב התשובה, לעניין הסעד ההצהרתי המבוקש: לטענת המשיבים, המבקש הנו חייב כלפיהם בהוצל"פ שחפציו עוקלו לטובת נושיו, נוהג להגיש עשרות תביעות, בקשות וערעורים לערכאות משפט שונות בו זמנית, נדחה פעם אחר פעם, לא משלם הוצאות שנפסקות כנגדו בהליכים אלה, מתנער מההכרעה ומגיש תביעה חדשה תחת כותרת שונה והכל בכדי לחמוק בכל דרך מתשלום חובו להם.

מדובר בפס"ד כספי בלבד אשר אושרר בעירעור המבקשים בביהמ"ש העליון בתיק רע"א 6646/13 ביום 1/1/14 ובגינו ניפתח תיק ההוצל"פ. דיון לאור ההחלטה מיום 18/1/18 במסגרתה דחיתי בקשת המבקשים לעיכוב הליכי כנוס נכסים בתיק ההוצל"פ, ולאור הודעת המבקשים מיום 14/4/18 על מחיקת הסעד הכספי בתביעה דנן, להלן אדון ואכריע בסעד ההצהרתי המבוקש בלבד.

לאחר שהגעתי למסקנה לפיה יש לדחות טענת המבקשים שלא בדין ניפתח הליך האכיפה, אדון בשאלה: האם אכיפת פס"ד הש' קולה באמצעות רשויות ההוצאה לפועל, הנה הפרת הסכם הבוררות? אקדים מסקנה לדיון ואציין גם טענה זו דינה להדחות.

...

מחלוקות הצדדים בנוגע לפסק הבורר פריד, הן שהביאו את הצדדים בסופו של דבר לנטוש את מנגנון הבוררות, ולבחור בבית המשפט לפסוק בסכסוך שביניהם.

במסגרת רע"א 2650/95 מרכז ציון חברה לפיתוח ובנין בע"מ נ' כידון (מיום 11/2/97), פסק השופט ת' אור לעניין פקיעת הסכם בוררות מחמת נטישתו על-ידי הצדדים, אף ללא מתן הודעה פורמאלית: "...אכן, כאשר מדובר בהליך בוררות אשר הופסק בעודו באבו, או שננטש על-ידי הצדדים בטרם הסתיימו ישיבות הבוררות, ניתן יהיה, במקרים המתאימים, להגיע למסקנה כי על יסוד התנהגות הצדדים הסכם הבוררות פקע, אף בהיעדר הצהרה פורמאלית על כך". בענייננו, כאמור, הליך הבוררות עצמו מוצה והסתיים בפסק בורר.

סוף דבר תביעת המבקשים נדחית.

בד בבד עם כתב התביעה הנ"ל, הוגשה גם בקשה לצוו מניעה זמני/עיכוב הליכי הוצאה לפועל.

בסופו של יום, ולאחר רע"צ נוסף שהוגש על דחיית בקשה לזימון רעייתו של המבקש לחקירה, לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, אכן זומנה רעייתו של המבקש לחקירה, ובסופו של יום אף חויבה בחוב הפסוק בתיק ההוצל"פ. נוכח האמור לעיל, כך לטעמה של ב"כ המשיב, הגיש המבקש את תביעתו, נשוא הדיון כאן, לבית משפט קמא, כשתביעה זו והליכים אלה, לטענת ב"כ המשיב, אינם אלה ניסיון לגולל את טענותיו בפעם השלישית לאחר שאלה נדחו פעמיים, בהסכמתו, בשני פסקי דין שונים בשני הליכים שונים.

בקשה זו נדחתה ביום 25.12.13 על ידי כב' השופטת (בדימוס) חנה לפין-הראל, ובהחלטתה צוין (עמ' 4): "אכן, לו היה ניתן פסק דין לרעת המבקש יכול היה לערער עליו, אלא המבקש במו פיו חסם אפשרות זו, ומשהוסרה ההיתנגדות הפך השיק לפסק דין חלוט ואין כל אפשרות ליתן לו את הסעד המבוקש בבית משפט זה, דהיינו – ביטול הליכי הוצאה לפועל בגין שיק זה...". ובעמ' 5, שם: "מן הטעם, כי אכן מדובר בפסק דין חלוט, ולא משום טעם אחר, אין ביכולתי להעתר לבקשת המבקש ולהורות על ביטול הליכי הוצאה לפועל כמבוקש, והבקשה נדחית. הצוו הזמני אשר ניתן מבוטל". אחר הדברים האלה, הגיש המבקש, בתיק האזרחי הנ"ל (ת"א 3997-11-13) בקשה ביום 5.2.14 למחיקת התביעה שהוא הגיש ללא צו להוצאות.

תחילה, נעתר בית משפט השלום (כב' השופט א. גולדקורן) לבקשתו של המבקש והורה על מחיקת התביעה ללא צו להוצאות, אך לנוכח בקשתם של המבקש ושותפו לעיון חוזר, לביטול פסק הדין מיום 2.3.14, ועתירתם לדחיית התביעה תוך חיובו של המבקש בהוצאות, ולאחר שהמבקש הודיע לבית משפט השלום ביום 4.5.14 כי הוא "אינו מחפש להתעמת עם המבקשים ללא צורך ולכן הוא מסכים כי התביעה שלו תדחה ללא צו להוצאות" ניתן פסק דין הדוחה את תביעתו של המבקש בת"א 3997-11-13.

בתביעה זו, שכאמור נדחתה בהסכמתו, ביקש המבקש לחייב את המשיב ושותפו להחזיר את השיק לידיו ולסגור את תיק ההוצאה לפועל כנגדו, וכאמור התביעה נדחתה.

...

על יסוד כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת רשות הערעור.

אני מחייב את המבקש לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בגין הליך זה בסכום כולל של 4,000 ₪ (כולל מע"מ).

אני מורה למזכירות בית המשפט להעביר לידי ב"כ המשיב, עו"ד גב' מיטל תורג'מן-כהן, עבור המשיב, את הסכום הנ"ל של 4,000 ₪ מתוך הפיקדון שהפקיד המבקש בבית משפט זה. יתרת הפיקדון, ככל שתישאר כזו, תוחזר על ידי מזכירות בית המשפט לידי ב"כ המבקש, עו"ד אהוד כספי, עבור המבקש (ככל שלא הוטל עליו עיקול).

ביום 24.5.2016 הגיש המשיב 2 (להלן: הנושה) בקשה לביטול הפסיקתה ובמסגרתה עתר להחרגת תיק הוצאה לפועל שבו נרשם כזוכה מצו ההפטר וזאת על רקע טענת הנושה כי לא קיבל הודעה בנוגע להליכי פשיטת הרגל ולפיכך לא עמדה בפניו היזדמנות לתבוע את חלקו (להלן, בהתאמה: תיק ההוצאה לפועל; בקשת ההחרגה).

לטענת המבקש, החלטה זו נודעה לו רק מספר ימים לאחר שניתנה ומיד לאחר מכן פנה לטענתו ללשכה לסיוע משפטי לצורך הגשת הליך ערעורי לבית-משפט זה. עוד נטען, כי רק ביום 22.5.2019 היתקבל כתב המינוי מטעם הלישכה לסיוע משפטי לצורך הגשת ההליך הערעורי.

גם לעמדת הכנ"ר נתונה למבקש זכות ערעור על ההחלטה בבקשה לעיון חוזר ולטענתו אף שמדובר בהחלטה בבקשה לעיון חוזר, אשר מסווגת ככלל כ"החלטה אחרת", הרי שעל-פי מהותה מהוה ההחלטה שניתנה במקרה דנן משום הכרעה סופית בבקשת הנושה להחרגת תיק ההוצאה לפועל מצו ההפטר.

עיון בהחלטה בבקשה לעיון חוזר מלמד כי בהחלטה זו, אשר ניתנה כשנתיים וחצי לאחר מתן ההחלטה המקורית, עמד למעשה בית המשפט המחוזי על השתלשלות האירועים עד למתן החלטה זו. בסופו של תאור עובדתי זה דחה בית המשפט קמא את טענת המבקש בדבר אי ידיעתו על אודות תיק ההוצאה לפועל בציינו כי: "מכל האמור עולה כי החייב לא ביסס כי הוא לא ידע אודות ההליכים אשר התנהלו כנגדו במסגרת תיק הוצל"פ מס' 20-05275-00-7 ויש לדחות את טענת החייב לפיה התיק ככל הנראה היה סגור ולכן לא נכלל במסגרת תיקי הפש"ר. אין כאן נסיבות חדשות לצורך עיון מחדש בהחלטה חלוטה מיום 22/10/16, המבקש [הנושה] ביסס כי החייב ידע אודות ההליכים ולא דאג להכליל את התיק ועל כן הנני דוחה את בקשת החייב לעיין מחדש בהחלטת כב' השופטת אניסמן מיום 22/10/2016". הינה כי כן, אין בהחלטה זו כדי לשנות מהתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי בהחלטתו המקורית.

...

נוכח קביעה זו הסוגיה שבה נותר להכריע היא האם יש מקום להיעתר לבקשת המבקש להארכת מועד להגשת ההליך הערעורי על ההחלטה בבקשה לעיון חוזר.

בנסיבות אלה ומשלא הועלתה טענת הסתמכות קונקרטית על סופיות ההחלטה בבקשה לעיון חוזר, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה להארכת מועד, וזאת אף מבלי להידרש לסיכוייו הלכאוריים של ההליך.

הבקשה להארכת מועד מתקבלת אפוא.

לטענתו, בנגוד לרושם שהתובע מנסה ליצור, הרי שבין השנים 2015-2020 כימעט ולא היה כל קשר או מגע בין הנתבע והתובע או מי מטעמו ורוב הטענות שהעלה התובע במסגרת כתב טענותיו הנן טענות ממוחזרות שהתובע העלה במסגרת תביעתו הקודמת בתיק ת.א. 30411-10-13 הנ"ל. לאור האמור, טוען הנתבע כי דין טענותיו של התובע להדחות הן בשל היתיישנות והן בשל מיצוי העילה, זאת בנוסף לטענות הגנה נוספות כגון שהוי, ויתור, השתק ומניעות.

בקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, בהחלטה מיום 19.8.21.

אומנם, פסק דין שניתן לפי הסכם פשרה שתי פנים לו: האחד, הסכם, שהפרתו מקימה עילה חוזית לעתור לביטולו במסגרת תובענה נפרדת וחדשה, מכוח חוק החוזים, והשני פסק דין שניתן לעתור לאכיפתו לפי פקודת בזיון בית המשפט וע"י נקיטת הליכי אכיפה של רשות ההוצאה לפועל (ראה בע"מ 4820/12 פלוני נ' פלונית וכן ע"פ 658/82 שמד"ר מעליות בע"מ נ' בן צבי).

שהרי, עתירה לחייב אחד הצדדים בהליכים הנ"ל בהוצאות בגין עצם ניהול הליכים כאמור אמורה להתברר במסגרת אותם הליכים, ואין מקום כי בית המשפט, במסגרת התיק שבפניי, יטיל על מי מהצדדים הוצאות או פיצויים בהתייחס להליכים שהתקיימו בתיקים אחרים, בודאי כאלה שההליכים בהם הסתיימו בהסכם פשרה או על דרך מחיקת התביעה, כפי שהיה בשני התיקים הנ"ל. כך גם לגבי ההליכים שהתקיימו במסגרת בקשתו של הנתבע למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, בתיק ה"ט 38368-08-14, שהתקיים בבית משפט השלום בחיפה ( ראה סעיפים 32-36 לתצהיר התובע ).

לא הוגשה ראיה להוכיח, במידה הנדרשת בדין, כי התלונות ניסגרו על ידי הגורמים המוסמכים במישטרה בגין העילה של העידר ראיות או מחוסר אשמה או בנימוק אחר.

...

סוף דבר לאור כל האמור, ניתן בזה פסק דין סופי ( הכולל את רכיבי פסק הדין החלקי מיום 05.10.21 ), לפיו אני מורה על מתן הסעדים שלהלן: צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע למנוע מהתובע להקים גדר לפי חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט ולפי הסימון שזה ערך בשטח, והאוסר על הנתבע להרוס גדר לאחר שזו תיבנה כאמור.

הנתבע ישלם לתובע פיצויים בסכום של 8,000 ש"ח, תוך 45 ימים מיום המצאת פסק דין זה לנתבע.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ( לרבות בגין תשלומי אגרה והוצאות המומחה שמונה מטעם בית המשפט, וכן לאור ההחלטה במסגרת פסק הדין החלקי כי הוצאות ההליך שם תיקבענה במסגרת פסק הדין היום ) ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 15,000 ש"ח, תוך 45 ימים מיום המצאת פסק דין זה לידי הנתבע.

עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט לעינייני מישפחה בחיפה (כב' השופטת רויטל באום) מימים 7.5.23 ו- 14.5.23 בתיק תמ"ש 27787-12-22 (להלן: "ההחלטות קמא" ו- "התיק קמא" בהתאמה), אשר במסגרתן דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנת המבקש, וכן דחה את בקשת המבקש לעיון חוזר, כפי שיתואר להלן.

ביום 29.3.23 הגישו המשיבים בקשה לתיק קמא, במסגרתה טענו כי ביצעו מסירה של כתב התביעה קמא למבקש, באמצעות שליח, ביום 18.12.2022 והציגו את אישור המסירה החתום על ידי המבקש; עוד טענו כי מועד הגשת כתב הגנתו של המבקש בתובענה קמא חלף וכי הם זכאים לקבל פסק דין על יסוד האמור בתביעתם קמא והמסמכים שצורפו לה. בית המשפט קמא הורה בהחלטתו מאותו יום, 29.3.23, בין היתר, "משחלף לכאורה המועד להגשת כתב הגנה, עד ליום 13.4.23 יגישו התובעים (המשיבים כאן, ח"ש) פסיקתה לחתימתי ביחס לפינויו של הנתבע (המבקש כאן, ח"ש) מהדירה ופרוק השתוף בה באמצעות מכירתה בהוצאה לפועל...". ביום 13.4.23 הגישו המשיבים פסיקתא לחתימת בית משפט קמא, וביום 18.4.23 חתם בית משפט קמא על הפסיקתא, במסגרתה ניתן צו לפינוי המבקש מהדירה, וצוין כי ביצוע הצוו ייעשה באמצעות לישכת ההוצאה לפועל.

ביום 27.4.23 הגישו המשיבים פסיקתא נוספת לחתימת בית משפט קמא, אשר נחתמה ביום 30.4.23 כפסק דין בתובענה קמא, במסגרתה ניתן צו המופנה לבנק טפחות ולבנק פועלים, לאפשר לכל אחד מהצדדים, יורשי המנוחה, לקבל לידיו שליש מהכספים המופקדים במועד הצוו בכל אחד מחשבונות המנוחה המנוהלים בסניפי הבנקים הנ"ל. לאחר מתן פסק הדין, סגרה המזכירות את התיק קמא ביום 1.5.23.

...

בנסיבות אלה, ובהעדר כל הגנה מפני התביעה – הבקשה נדחית.

אף מסיבה זו סבורני כי ראוי שבירור טענות הצדדים כולן ייערך בערכאה קמא, ובמסגרת ניהול ההליך.

לטעמי ומכל המקובץ לעיל, היה ראוי כי ייעתר בית משפט קמא לבקשות המבקש ויבטל את פסק דינו שניתן במעמד צד אחד בתיק קמא.

זאת אף נוכח המגמה בפסיקה להיעתר לבקשות לביטול פסק דין בהיעדר הגנה (ראו עניין פבזנר לעיל, וגם רע"א 6730/22 יאיר נתניהו נ' אבי אלקלעי (16.11.2022) פסקה 10).

במסגרת האיזון הנדרש בין זכות הגישה לערכאות (של המבקש) לבין הפגיעה הצפויה במשיבים כתוצאה מביטול פסק הדין קמא ופתיחת התיק קמא מחדש, אני מורה על ביטול פסק הדין קמא.

לנוכח הבעיה הנפשית ממנה סובל המערער, גם שוכנעתי שלא להתנות הביטול בהטלת הוצאות; מאידך לא אחייב המשיבים בהוצאות רמ"ש זה, הגם שהתקבלה במלואה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על קבלת בקשת רשות הערעור דנן כאמור בסעיף 26 לעיל.