בקשת עיון וצילום תיק בית המשפט לצורך תביעה בבית הדין לעבודה

בית משפט השלום בירושלים ת"א 52281-11-19 גבעון נ' וייל ואח' בפני כבוד השופטת מיכל הירשפלד תובע עמוס גבעון בעצמו וע"י ב"כ עו"ד סתיו גבעון נתבעים 1. עו"ד נעמי וייל 2. עו"ד זאב וייל ז"ל – עו"ד נעמי וייל חליפתו ע"י ב"כ עו"ד עמוס ון-אמדן 3. עמאד אטרש 4. עביר אטרש 5. לינה אטרש (קטינה) ע"י ב"כ עו"ד אמג'ד ג'אבר פסק דין

בהקשר זה הציג התובע דרישת תשלום מקופ"ח מאוחדת עבור צלום חומר רפואי מיום 6.11.08 (מוצג 3), מכתב שכתב לד"ר בנימין זילברמן לבחינת אפשרות למתן חוות דעת מיום 27.10.11 (מוצג 4), טיוטת חוות דעת של ד"ר זילברמן מיום 11.5.12 (מוצג 6), חוות דעת שיקומית של ד"ר עמיחי ברזנר מיום 30.8.12 (מוצג 7) וכן טיוטה ראשונה של כתב תביעה בעילת רשלנות רפואית, שכתב התובע, שאינה נושאת תאריך אך מצטטת מחוות הדעת הנזכרות לעיל (מוצג 5).

כעולה מהמוצגים שהוגשו בתיק, בין התובע, עו"ד אמג'ד, עוה"ד וייל וכן לקוחות נוספים של מי מהם, הוגשו על ידי התובע מספר לא מועט של תביעות בגין שכר טירחה.

טענות התובע התובע טוען לתרמית שביצעו כלפיו כל הנתבעים בכך שהפסיקו את ייצוגו, אף מבלי להודיע לו, בחוסר תום לב במטרה להשתלט על כספי הפיצויים, להיתחמק מתשלום הוצאותיו ושכרו ובכך שלא ידעו אותו על מתן פסק הדין וקבלת הכספים במשך שנים, אף שידעו אודות טיפולו בתיק בטרם הועבר אליהם, ידעו אודות זכותו לקבל הוצאות ושכר טירחה בגין טפול זה ולאחר שאף השתמשו בתוצרי עבודתו.

בכל הקשור לבקשת העיון של התובע בתיק בית המשפט, טוענת הנתבעת, כי במועד בו זו הוגשה, הנתבעים כבר לא היו לקוחותיהם של המשרד ומכאן שההימנעות לקבל את הבקשה בשמם היתה כדין.

אלא שיודגש שוב, כי עו"ד אמג'ד גאבר לא נתבע על ידי התובע בתביעה דנן (בנגוד לרובן ככולן של תביעות שכר הטירחה הדומות שהוגשו על ידו) וממילא אינו בעל דין בתיק דנן ועל כן אין למערכת היחסים ולהסכמים שבינו ובין התובע כל רלבאנטיות בהליך דנן.

...

אין בידי לקבל גם את טענת התובע לפיה הנתבעת "התנגדה" לעיונו בתיק הנתבעים.

התביעה נגד הנתבעת 5 (הקטינה) - נדחית.

התביעה נגד הנתבעים 1-2 (הנתבעת) - נדחית.

לפני בקשת המבקש לאפשר לו לעיין , לצלם ולהעתיק את תיק התעבורה.

עוד נטען כי הארוע המתואר בכתב התביעה הוא מיום 29/4/17 אולם כתב האישום נשוא תיק זה, הוגש בגין ארוע מיום 24/8/15 , שנתיים לפני אותה תאונה.

כל אדם רשאי לבקש מבית משפט לעיין בתיק , בלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין (תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג-2003).

...

בקשה לאפשר זכות צלום ועיון בתיק בית משפט.

העובדות הצריכות לעניין: המבקש הנו צד ג' בתביעה שהגישה מישפחת המנוח כנגד קרנית מבקש לעיין בתיק בית המשפט בעיניינו של המשיב 2.

דיון והכרעה: המסגרת הנורמאטיבית לבחינת בקשה לעיון בתיק בית משפט של מי שאינו בעל דין מעוגנת בתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: "תקנות העיון").

...

נקודת המוצא היא כי יש להיעתר לבקשה לעיון בתיק בית המשפט אלא אם יש איסור שבדין וזאת נוכח מעמדו הרם של עיקרון פומביות הדיון.

נוכח האמור לעיל אני נעתרת לבקשה כדלקמן: אני מתירה עיון בכתב האישום.

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (הנשיאה הדס יהלום; ב"ל 37412-12-18), במסגרתו נדחתה תביעת המערער ביחס לשתי סוגיות הנוגעות לתאונת עבודה בה נפגע ביום 13.10.16 - האחת, מעמדו בקרות התאונה והשכר הקובע לצורך חישוב גמלאותיו (דמי פגיעה וקיצבת נכות) כתוצאה מכך; השנייה, האם יש להכיר גם בשיניים כאיבר שניפגע במסגרת התאונה, בנוסף לאיברים שהוכרו על ידי פקיד התביעות.

לא הוגש לעיוני, צלום פנורמי אשר בוצע לאחר 13/10/16 ומדגים את התלונה על תזוזה של שן. שאלות בית המשפט: מהו הליקוי של התובע בשיניים כעולה מהחומר הרפואי שלפניך? תשובה: תזוזה של שן חותכת (?, יש 4 שיניים חותכות) בלסת תחתונה.

ראוי לציין כי בהחלטת המינוי הובהר למומחה כי "במשרדי המוסד לביטוח לאומי מצוי עותק מקורי של צלומי שיניים ממכון אור השן מיום 15/5/17. ככל שהמומחה מבקש לעיין בצלום, יגיש הודעה לתיק בית הדין ומזכירות בית הדין תתאם את אופן העיון", אך המומחה לא ביקש לעיין בצילומים טרם מתן חוות דעתו.

במהלך הדיון בפני המותב הציע בית הדין לצדדים כי שאלת הקשר הסיבתי בין מצב שיניו של המערער לבין התאונה תבחן בנסיבות המקרה המיוחדות על ידי הועדה הרפואית, וזאת בהנמקה הבאה: "עולה שאלה אם אין למנות מומחה נוסף בנסיבות המקרה נוכח אי הנוחות שעולה מסגנון התשובות. אך לאחרונה בתיק אחר מונה מומחה נוסף לבקשת המוסד בשל סיגנון תשובותיו בהתייחס לשאלות ההבהרה של המוסד. על מנת לחסוך זאת, נוכח הצהרת המערער שעניינו טרם נדון בועדות הרפואיות נוכח ההליך המשפטי, וכאשר לכאורה ראוי בנסיבות כאלה של פגיעה רב מערכתית שועדה רפואית תדרש לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין פגיעת המערער בראש ובשיניים במקום שפקיד התביעות יקבל החלטות כה קונקרטיות על איברי הגוף המדויקים שנפגעו, מוצע לצדדים להסכים כי במקום מינוי מומחה נוסף יוסכם כי שאלה זו תתברר בועדה הרפואית". המערער נתן הסכמתו אך המוסד הודיע כי קיימת דחייה מפורשת של פקיד התביעות ולכן אינו יכול להסכים לכך.

...

מתשובתו של המומחה לשאלות ההבהרה ניכר כי לא היה שבע רצון מהעברת המסמכים באיחור, ואופן התנסחותו מותיר לטעמנו סימן שאלה ביחס לנכונותו לבחון את המקרה פעם נוספת כ"לוח חלק" (להבדיל מהמשך עמידה על חוות דעתו הראשונית).

כתוצאה מתקלות אלה במצורף לעמדתו של המומחה ביחס אליהן, שוכנענו כי נותר ספק אם השאלה שהועברה להכרעת המומחה - האם המערער נפגע אם לאו בשיניו במהלך התאונה - אכן קיבלה מענה מלא על בסיס כל החומר הרפואי הרלוונטי.

סיכום סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, ועל אף ותקו של התיק, שוכנענו כי אין מנוס כי אם להחזיר את עניינו של המערער לבית הדין האזורי בשני הנושאים שבמחלוקת, כמפורט בסעיפים 20 ו-31 לעיל.

לאחר עיון בבקשת רשות העירעור, בתיקו של בית המשפט קמא ובפסק דינו, נמצא כי דין בקשת רשות העירעור להדחות ללא צורך בקבלת תשובתו של מי מבין המשיבים (בהתאם לתקנה 138(א)(1) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן – התקנות)).

לאחר תאור העובדות ותמצית טענות המבקש, נטען כי בית המשפט קמא שגה בשמונה מקביעותיו הבאות: ראשית, הקביעה כי לא ניתן להבחין בין הנזקים שנגרמו בכל אחת משתי התאונות, בהיותן באותו מוקד; שנית, התעלמותו מכך שניתן לזהות את ניזקי התאונה הנדונה מהתמונות שצולמו סמוך להתרחשותה; שלישית, אי קבלת חוות דעת השמאי כפי שהיא, בייחוד בשל ויתור המשיבים על חקירת השמאי; רביעית, בכתבי ההגנה לא נטען כי לא ניתן להפריד בין ניזקי שתי התאונות; חמישית, אי מתן היזדמנות למבקש לסתור את הנימוק בדבר העדר אפשרות ההפרדה בין ניזקי שתי התאונות; שישית, אפילו סבר בית המשפט קמא כי המבקש לא הוכיח את מלוא נזקיו על-פי חוות דעת השמאי, היה עליו לפסוק לו מקצת מנזקיו; שביעית, הקביעה כי המשיב 3 אינו קשור אל התביעה; שמינית, הערכה שגויה של מידת ההוכחה הדרושה בהתאם למאזן ההסתברויות.

בנסיבות אלו וכידוע, "הלכה ידועה ומושרשת היא כי ערכאת העירעור אינה נוטה להתערב בקביעות עובדה ומהימנות של הערכאה הדיונית... היתערבות מסוג זה תיעשה במשורה ורק באותם מקרים בהם מתגלה על פני הדברים שגיאה מהותית בהערכת הראיות ובקביעת העובדות או היתעלמות מראיה בעלת משקל מכריע" (ע"א 1255/13 אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ נ' בני וצביקה בע"מ (13.5.2013), כבוד השופט י' דנציגר, פסקה 11.

...

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בתיקו של בית המשפט קמא ובפסק דינו, נמצא כי דין בקשת רשות הערעור להידחות ללא צורך בקבלת תשובתו של מי מבין המשיבים (בהתאם לתקנה 138(א)(1) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן – התקנות)).

מכל הטעמים האמורים, בקשת רשות הערעור נדחית.

עם זאת, לנוכח כל האמור, המבקש יישא בתשלום הוצאות לאוצר המדינה, גם אם בסכום נמוך.

בהתאם לכך, המשיב ישלם הוצאות לאוצר המדינה בסך 1,000 ₪.