בקשת עיון בתיק בית משפט לצורך הגנה בהליך משפטי אחר

לפניי בקשת המבקשים, אשר אינם צדדים להליך שבכותרת, למתן זכות עיון בתיק לפי תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג-2003 (להלן: "תקנות עיון בתיקים").

(ה) בית המשפט רשאי להורות על העברת בקשת העיון לתגובת בעלי הדין בתיק שמבוקש בו העיון או לתגובת צד שלישי, אם הוא סבור כי העיון עלול לפגוע במי מהם, וכן רשאי בית המשפט לבקש את תגובת היועץ המשפטי לממשלה, אם הוא סבור כי העיון עלול לפגוע באנטרס צבורי; תגובות כאמור בתקנת משנה זו יוגשו בתוך שלושים ימים ממועד המצאת ההודעה על זכות התגובה או בתוך מועד אחר שיקבע בית המשפט.

מנגד טוענת המשיבה 2, כי הבקשה לעיון בתיק בית המשפט נוסחה באופן גורף, עמום וכוללני, המבקשים לא הצהירו על מטרת עיון קונקרטית או ישירה כלשהיא וכי כל ניסיונם של המבקשים הוא לבצע "מסע דייג". עוד טוענת המשיבה 2 כי, בין האינטרסים המצדיקים להסיג את זכות העיון ולפחות להגבילה, מצויה זכותו של בעל דין לפרטיות, לרבות הזכות "לפרטיות עסקית" גם אם זה אינו עולה לכדי "סוד מסחרי". לטענת המשיבה 2, עיון במסמכי התיק מגלה כי הם כוללים מידע עסקי פרטי ורגיש הנוגע לחברה וכי למשיבה 2 אינטרס ראוי הגנה שלא לאפשר עיון במסמכים אלה וחשיפת מידע רגיש אודות הכנסותיה.

...

בתשובתה לבקשת העיון טוענת המשיבה 2 בין היתר כי, יש לדחות את הבקשה מאחר ובתיק ישנם מסמכים רבים שקיים איסור בדין מלגלותם מאחר והם חוסים תחת חיסיון מידע הנוגע להליכי מס. כעת נבחן את השאלה האם קיים חיסיון בנוגע למידע ומסמכים הקשורים בהליכי מס ? ובמידה וקיים מה טיבו ומהותו של חיסיון כזה? סעיף 231 לפקודת מס הכנסה מטיל חובת הסודיות על פקיד השומה וקובע כי : "הממלא תפקיד רשמי בביצוע הפקודה, או המועסק בביצועה, חייב לראות כל תעודה, ידיעה, דו"ח, רשימת שומה או העתק מהם, והם מתייחסים להכנסתו של אדם או לפרט שבהכנסתו כדבר שבסוד ושבמהימנות אישית ולנהוג בהם על דרך זו." הפסיקה פירשה את "חובת הסודיות" החלה על פקיד השומה מכוח סעיף 231 כמקימה חיסיון בדיני המס, גם אם הדבר לא נאמר בה במפורש [ראו יצחק עמית, חסיונות ואינטרסים מוגנים - הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי (2021), שער שלישי, לט, 1016].

לאחר שבחנתי את טענות המבקשים מחד וטענות המשיבה 2 מנגד, הנני מוצא כי באיזון הראוי בין האינטרסים של כלל הצדדים, לא מצאתי מקום לאפשר עיון במסמכים החוסים תחת החיסיון היחסי בהליכי המס וכן במסמכים ובתכתובות בין התובעת (המשיבה 1) למשיבה 2 לצורך אותם הליכי מס , שכן הם אינם קשורים ישירות למחלוקת המשפטית בין המבקשים למשיבה 2, וחשיפתם בפני המבקשים יכול שתפגע שלא לצורך בתכלית שלשמה הוטל החיסיון, ובפרטיות העסקית של המשיבה 2 תוך חשיפת פרטים עסקיים רגישים אודות הכנסותיה.

משכך, הנני קובע כי המשיבה 2 תעביר למבקשים עד ליום 28.07.23 את כל הפרוטוקולים וכתבי הטענות, אך לא יעברו הנספחים לכתבי הטענות הנוגעים למשיבה 2 והמפורטים בסעיפים 8, 9, 10 ו – 14 בתשובת המשיבה 2 לבקשה לעיון בתיק בית המשפט.

המבקש ציין כי בתיק האחר מיתנהל כנגדו הליך פלילי בבית המשפט המחוזי לעניינים כלכליים והוסיף כי העיון בתיק שבכותרת נידרש לצורך ביסוס טענה של הגנה מן הצדק בתיק האחר.

לעניין זה ראו ע"א 3976/04 בנק דיסקונט לישראל נ' קבוצת כרמלטון בע"מ (פורסם בנבו, 25.10.2004) (להלן: "עניין כרמלטון"), פסקה 5: "...ההוראה בתקנות לפיה על המבקש לנמק את הבקשה ולפרט את העניין שיש לו בתיק נועדה לאפשר לבית המשפט, במקרים שהדבר נידרש, לבצע איזון ראוי בין זכות העיון ובין הפגיעה העלולה להגרם לבעלי הדין או לצד שלישי בעקבות העיון". וכן ע"א 8763/17 אלדור נ' פלונית (פורסם בנבו, 23.1.2023) (להלן: "עניין אלדור"), אליו הפנה המבקש עצמו, פסקה 6: "לכל האמור יש להוסיף כי ככלל, כאשר בבקשת העיון נטען כי העיון בתיק בית המשפט נידרש לשם היתדיינות בהליך משפטי אחר אשר יש לו קשר עינייני נטען להליך בו מבוקש העיון, הרי שמבקש העיון אינו נידרש, ככלל, להסביר כיצד העיון יועיל לו להתדיינות המשפטית "האחרת"..

גם לאחר שהתבקש פעם נוספת להרחיב נימוקיו, היתייחס המבקש בעיקר לזכותו שלא להרחיב בנימוקיו וציין כי העיון נצרך לצורך הגנה בתיק פלילי המתנהל כנגדו, תוך שהוסיף פרטים מסוימים לגבי ההליך והוראות החיקוק באותו תיק להבדיל מהתיק שבכותרת.

...

אמנם המבקש לא הרחיב באשר לסוג הטענה של הגנה מן הצדק אותה הוא מבקש לבסס (אף שניתן לשער ממה שהסכים המבקש לפרט שטענתו מתייחסת למצב של אכיפה בררנית לשיטתו), אך סבורני כי די בכך שהמקרה בתיק המתנהל כנגדו דומה לתיק שבכותרת והמסמכים בו נדרשים לצורך הליך פלילי כאשר צד להליך הינו רשות ציבורית אחרת לקבוע קיומה של זיקה מספיקה של המבקש לתיק שבכותרת.

לעניין זה ראו למשל עע"מ 1786/12 ג'ולאני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 20.11.2013), פסקה 27: "...מדברים אלה עולה כי כאשר נאשם במשפט פלילי מבקש מידע הדרוש לו לצורך ההליך הפלילי עצמו, נקודת המוצא צריכה להיות אוהדת לבקשה, בכפוף לחריגים כדוגמת הקצאת משאבים בלתי סבירה, פגיעה בלתי מידתית בפרטיותם של צדדים שלישיים (תוך שימת לב מיוחדת לנפגעי עבירות) ועוד". כן ראו עניין פז-גז, פסקה 13: "לדידי, מטרת הבקשה לעיון – קיומו של הליך משפטי דומה – מספיקה היא בנסיבות העניין כדי להצדיק את העיון למרות עמדת הצדדים לערעור עצמו ולמרות האינטרס שלהם שתוכן התיק וטענותיהם בערעור לא ייחשפו [...] בכך מוגשמת, הלכה למעשה, נקודת המוצא שלפיה זכות העיון עדיפה היא בהיעדר ראיה לסתור. מסקנה זו נכונה היא בייחוד שעה שצד להליך שבפניי הינו רשות ציבורית". כן ראו רע"פ 1201/12 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 20.08.2020), פסקאות 4-5; עע"מ 2398/08 מדינת ישראל נ' סגל (פורסם בנבו, 19.6.5011), פסקאות 33-35.

לאור כל האמור, אני מאפשר למבקש לעיין בכתב האישום, בטופס הסדר הטיעון שהוגש, בפרוטוקולים ובמסמכים שונים המצויים בתיק בכפוף לכך שיושחרו מאלה פרטים מזהים של משיב 2, למעט שמו (שכפי שכבר נמסר הועבר לעיון המבקש).

בתגובתה, היתנגדה המאשימה לבקשה מטעמי הגנת הפרטיות, ציינה כי לא ברור באיזו מסגרת מוגשת הבקשה והדגישה את העובדה שההליך עדיין מיתנהל.

במסגרת רעפ 1201/12 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, ‏20.8.2020) קבע בית המשפט העליון מפיו של כבוד הרשם רון גולדשטיין את הדברים הבאים, מהם ניתן ללמוד על קיומה של זכות עקרונית לנאשם לעיין בהליכים פליליים אחרים לצורך ניהול הגנתו: המסגרת הנורמאטיבית לבחינת בקשה לעיון בתיק בית משפט של מי שאינו בעל דין מעוגנת בתקנה 4 לתקנות העיון.

יצוין בהקשר זה, כי לבתי המשפט מוגשות כדבר שבשיגרה בקשות לעיון בתיקים שהתנהלו בו על ידי מי שהנם בעלי דין בהליכים משפטיים אזרחיים אחרים התלויים ועומדים בפני ערכאות אחרות.

...

" סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע לעניין הליכים פליליים כי: "לא ישמש סניגור אלא מי שמוסמך לכך והנאשם הביע את רצונו בכתב שייצגנו או ייפה את כוחו לכך או שבית המשפט מינהו לכך לפי סעיף 15." מכל האמור לעיל עולה להבנתי כי ספק רב אם רשאי המבקש לפעול בשמו של בנו ובכלל זה להגיש את הבקשה הנדונה.

לאור כל האמור לעיל, הרי שלמיטב הבנתי, המבקש אינו גורם בעל עניין המצדיק את זכות העיון והוא לא עמד בנטל ההנמקה המצדיק את מתן הזכות האמורה.

לנוכח כל האמור, אין בידי להיענות לבקשה.

בין היתר, טוענת המדינה כי בהנתן זכות העיון הרחבה שניתנה לו בהליך המקביל, לא ברור כיצד החלטת בית משפט קמא פוגעת באפשרותו לבסס את הגנתו במשפט הפלילי.

כפי שנפסק בעבר, אמות המידה למתן רשות ערעור על החלטה בבקשה לעיון בתיק בית משפט של מי שאינו צד להליך, הן מקילות יותר מאמות המידה שנקבעו ביחס להחלטות ביניים אחרות.

כן נקבע כי במקרים בהם הטעם המרכזי שבבסיס בקשת העיון הוא הליך משפטי אחר אשר יש לו קשר להליך בו מבוקש העיון, מבקש העיון אינו נידרש להסביר כיצד בדיוק יועיל לו העיון להתדיינות המשפטית (ראו: בג"ץ 9609/16 עו"ד פוזנר נ' הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר, פסקה 3 וההפניות שם (16.10.2017).

...

בהתחשב באמות מידה מקלות אלה, אני סבורה כי בענייננו קמה הצדקה ליתן רשות ערעור.

בנסיבות אלה, יש להיעתר לבקשתו של העותר בכל הנוגע לפרוטוקולים של הדיונים (למעט פרוטוקולים חסויים בהם לא התבקש עיון).

סוף דבר: הערעור מתקבל.

.] (ו) החליט בית המשפט להתיר את העיון, רשאי הוא לקבוע בהחלטתו כל תנאי או הסדר הדרושים כדי לאזן בין הצורך בעיון לבין הפגיעה אשר עלולה להגרם לבעלי הדין או לצד שלישי בשל העיון, לרבות השמטת פרטים, הגבלת מספר המעיינים ונקיטת אמצעים למניעת זיהוים של בעלי דין או אנשים אחרים; בית המשפט רשאי להגביל את הקף העיון ולהתנותו בתנאים, אם ראה כי הקצאת המשאבים הנדרשת מחייבת זאת.

בשלב שני, וככל שאין איסור שבדין לעיון בחומר המבוקש, נשאלת השאלה האם העיון מוצדק הוא, כאשר נקודת המוצא הנה התרת העיון בתיקי בית-משפט אף אם המבקש אינו צד להליך וזאת לנוכח עיקרון פומביות.

לפיכך, כאשר בעלי הדין טוענים לפגיעה באנטרס ממשי הטעון הגנה, כגון טענה לפגיעה בפרטיות או לסוד מסחרי, יש לאזן בין האינטרסים הנוגדים, אך יובהר כי הנטל לשכנע כי אין להתיר את העיון המבוקש רובץ על המתנגד לבקשת העיון ועליו להציג טעם ממשי וכבד משקל המצדיק את שלילת העיון.

במקרה כאמור מבקש העיון אינו נידרש להסביר כיצד העיון יועיל לו להתדיינות המשפטית האחרת ולכן המבקש עומד גם בתנאי זה, במיוחד לאור טענותיו כי נימוקי התביעה בהליך זה דומים מאוד לנסיבות המקרה שבתביעה שהוא צפוי להגיש.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובהעדר תגובה מטעם המשיבים, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

" יישום הכללים שנקבעו בפסיקה לענייננו, מוביל למסקנה כי יש לאפשר את העיון המבוקש: בחינת השלב הראשון מעלה, כי לא קיים כל איסור שבדין לעיון בחומר המבקש ואף לא נטען לקיומו של איסור כאמור.

יש לציין כי הצדדים לא הגישו תגובתם לבקשה על אף שזו הובאה לעיונם ובהעדר טענות בדבר אינטרסים נוגדים שעניינם למשל פגיעה בפרטיות, סבורני שלא תיגרם כל פגיעה במשיבים ואף לא יידרשו להוציא ממשאביהם דבר לצורך כך. לאור האמור לעיל הבקשה לעיון במסמכי התיק - מתקבלת במלואה.