וסעיף 2 (6) קובע שמידע יימסר לבית משפט או בית דין באחת מאלה:
הגילוי הוא מהותי לנושא הדיון;
הגילוי נידרש לבירור מהימנותו של עד ובעל דין ביקש את הגילוי;
בנוגע למידע על תיקים סגורים ותיקים שעוכבו בהם ההליכים, קובע סעיף 31 לחוק שהמשטרה תימסור מידע על תיק סגור ועל תיק שעוכבו בו ההליכים לגופים ובעלי תפקידים המנויים בתוספת השישית לחוק.
בית משפט סקר לא פעם בפסיקה את הדרך בה יש לצעוד על מנת להכריע בבקשה של צד להליך אזרחי לעיין במירשם הפלילי של הצד שכנגד.
השופט עמית, הביע עמדתו שבתביעות ניזקי גוף בכלל ובתביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים בפרט, יש מגמה לאפשר גילוי הרישום הפלילי מקום בו קיימת מחלוקת בשאלת החבות ולצורך הערכת הפסד הישתכרות וכושר הישתכרות של התובע בעבר ובעתיד, יחד עם זאת התריע שיש להישמר מפני גישה גורפת המרוקנת את החיסיון היחסי מכל תוכן (י' עמית, חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי (2021), עמ' 811).
ראה בהקשר זה דברים מפי הש' עמית גם ת"א (חי') 995/05 פלוני נ' מיקוד אבטחה שמירה שירותים ונקיון בע"מ (30/11/2006) שם בסעיף 20 לפסק הדין נקבע:
"...כאשר בעל הדין שנידרש לחשוף את המסמך נשוא החיסיון או נשוא הטענה לפגיעה בפרטיות הוא התובע, יש טעם חזק לטעון כי אינו רשאי לאחוז בחבל משתי קצוותיו: גם להגיש תביעה וגם לסרב להמציא חומר העשוי לשמש את יריבו בטענה לפגיעה בפרטיות או בחיסיון. ההנחה היא, שבעצם הגשת התביעה, יש משום ויתור מכללא על הגנת הפרטיות ועל החיסיון, וכי התובע נכון להקריבם על מזבח תביעתו... השורה התחתונה היא, שכאשר בתובע עסקינן, נקודת האיזון, בין האינטרסים הנוגדים של גילוי האמת מול החיסיון והפגיעה בפרטיות, קרובה מאוד לאנטרס של גילוי האמת, וידו של אינטרס זה תהא על פי רוב על העליונה ".
המסקנה המתבקשת הנה שנוכח הרלוואנטיות של הרישום הפלילי לסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים, לאור העובדה, שחיסיון המירשם הפלילי הוא יחסי והוא נסוג מפני צורכי ההליך המשפטי ולאור העובדה, שהתובע הוא שטוען לחיסיון והאנטרס של גילוי האמת גובר במקרה זה, דינה של בקשת הנתבעת להיתקבל.
...
שילובם של שני הסעיפים מביא למסקנה ברורה, שבית משפט רשאי לקבל מידע מהמרשם הפלילי שעה שהוא מתרשם שהעניין מהותי לדיון, או שנטען על ידי מי מהצדדים שנדרש לבחינת מהימנות של עד. אמנם סעיף 2 לתוספת הראשונה מתייחס לכאורה לגופים ובעלי תפקידים הקשורים להליך הפלילי, ואולם ברי שהכוונה בסעיף 2 (6) לכל בית משפט או בית דין, מקום שהגילוי מהותי ונדרש לבירור מהימנות, שהרי מסירת מידע פלילי לבית המשפט העוסק בהליך פלילי טרם הרשעה אודות נאשם אסורה בתכלית האיסור אפילו נדרש הדבר לבחינת מהימנות.
ראה בהקשר זה דברים מפי הש' עמית גם ת"א (חי') 995/05 פלוני נ' מיקוד אבטחה שמירה שירותים ונקיון בע"מ (30/11/2006) שם בסעיף 20 לפסק הדין נקבע:
"...כאשר בעל הדין שנדרש לחשוף את המסמך נשוא החיסיון או נשוא הטענה לפגיעה בפרטיות הוא התובע, יש טעם חזק לטעון כי אינו רשאי לאחוז בחבל משתי קצותיו: גם להגיש תביעה וגם לסרב להמציא חומר העשוי לשמש את יריבו בטענה לפגיעה בפרטיות או בחיסיון. ההנחה היא, שבעצם הגשת התביעה, יש משום ויתור מכללא על הגנת הפרטיות ועל החיסיון, וכי התובע נכון להקריבם על מזבח תביעתו... השורה התחתונה היא, שכאשר בתובע עסקינן, נקודת האיזון, בין האינטרסים הנוגדים של גילוי האמת מול החיסיון והפגיעה בפרטיות, קרובה מאוד לאינטרס של גילוי האמת, וידו של אינטרס זה תהא על פי רוב על העליונה ".
המסקנה המתבקשת הינה שנוכח הרלוונטיות של הרישום הפלילי לסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים, לאור העובדה, שחיסיון המרשם הפלילי הוא יחסי והוא נסוג מפני צורכי ההליך המשפטי ולאור העובדה, שהתובע הוא שטוען לחיסיון והאינטרס של גילוי האמת גובר במקרה זה, דינה של בקשת הנתבעת להתקבל.
אשר על כן, אני מורה למשטרת ישראל, להמציא את הרישום הפלילי של התובע לתיק בית המשפט.
