העותרת דכאן הבהירה, שבהליך דנן אין עניינה בסעד זה. להשלמת התמונה אציין ששר הפנים לא מילא את חובתו עד עצם היום הזה, העותרים פנו בבקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, ובג"ץ החליט שאכן היתה זו חובתו של השר והיא הופרה.
...
המשיב עצמו מעריך את מספרם של מבקשי מקלט מסודאן, שעניינם טרם הוסדר בקבלת רישיון מסוג א/5 וכיו"ב, בכ-1,000 איש ואישה בלבד, כרבע ממספר "זכאי טגאל".
המשיב לא הציג כל נתון, אף-לא הערכה, לגבי ההשפעה של מתן רישיון לישיבת ארעי על הקופה הציבורית – האם צפויה הכבדה על קופת הציבור, מחמת הצורך לממן זכויות של קבוצת-אוכלוסייה נוספת; או שמא יש לצפות לתוספת-הכנסה לקופת הציבור, כתוצאה מהמעבר הצפוי לעבודות מוסדרות, שיש עמן תרומה לכלכלה ושיפור בגבייתם של מיסים;
בנסיבות הקונקרטיות שלפנינו, דין טענה זו להידחות, הן מכוח עקרונות יסוד וכללי מינהל תקין, והן מחמת ביסוסה הרעוע על ספקולציות עובדתיות בלבד.
סוף-דבר:
דין העתירה להתקבל בעיקרה, למעט בקשת העותרת כי הסעד יינתן גם למבקשי מקלט עתידיים, שהגישו או יגישו בקשותיהם לאחר הגשתה של עתירה זו ביום 30.11.22.
העתירה מתקבלת אפוא, באופן זה:
תוך 90 יום מהיום, יעניק המשיב רישיון ישיבת ארעי בישראל מסוג א/5 לכל מבקש מקלט מחבלי דרפור, הרי הנוּבָּה והנילוס הכחול שבסודאן, שבקשתו לקבלת מקלט הוגשה עד ליום 30.11.22 ולא הוכרעה תוך שנה מיום הגשתה למשיב, וזאת בכפוף להיעדרה של מניעה פלילית או ביטחונית;
הרישיון הנ"ל יעמוד בתוקפו ויחודש מעת לעת, באותם תנאים, עד להכרעת המשיב בבקשתו של מבקש המקלט, או עד שייושם בעניינו פתרון מתאים אחר מבין אלו שנמנו בסעיף 26 לפסק הדין בעניין טגאל;
יובהר, כי המעמד שיוענק למבקשי מקלט מכוח פסק דין זה איננו מעמד של פליט, על כל המשתמע מכך, וכי מדובר במעמד הניתן לשלילה במקרה שבו בקשת המקלט תידחה;
המשיב יחויב לשאת בהוצאות העותרת ובשכ"ט בסך 20,000 ₪.
