בקשת עותר לקבלת פירוט שיחות טלפון מבזק

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים 25 יוני 2020 עת"מ 3578-03-20 סובלמן נ' הועדה לתשתיות לאומיות ואח' בפני כב' השופטת תמר בזק רפפורט העותר: גיל סובלמן ע"י ב"כ עו"ד נחום הופטמן המשיבים: 1.הועדה לתשתיות לאומיות 3.זאב ביילסקי ע"י פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי), עו"ד מני מנחם פסק דין

כעולה מהמסמכים שצורפו להודעת המשיבים, במענה להחלטה בבקשה לפי חוק חופש המידע, פנה העותר פעם נוספת למשיבה באומרו כי בשיחת טלפון עם עו"ד ליטל הילמן, מהלישכה המשפטית של מינהל התיכנון, אושר לו בעל פה כי ההשגה של ראש עריית פתח תקווה היה בפני יו"ר הועדה, מר ביילסקי, בעת הדיון שנערך ביום 22.1.2019.

במסגרת התגובה, פורטה בשנית תשובתה של עו"ד הילמן מיום 18.5.2020 לעניין זה. בהתייחס לבקשתו הנוספת של העותר הנוגעת להמלצת אנשי המיקצוע וחוות הדעת המשפטית שעמדה בפני יו"ר הועדה, בקשה אשר לא צוינה במפורש בבקשת חופש המידע שהוגשה על ידו, השיבו המשיבים כי ההיוועצות וההמלצה של הגורמים המקצועיים התקבלה במסגרת ישיבה פנימית של צוות הועדה לתשתיות לאומיות שדנה בנושא, כפי שנהוג במקרים מעין אלה.

...

לשיטת המשיבים, ההחלטה בבקשה לפי חוק חופש המידע ותגובת המשיבה שניתנו בעניין בקשת חופש המידע, אשר במסגרתן פורט המידע שהיה קיים בידי המשיבים ביחס לבקשה, מהוות מענה לבקשה לפי חוק חופש המידע כפי שהוגשה, ולפיכך דין העתירה להימחק.

דיון דין העתירה להידחות.

אשר על כן, העתירה נדחית.

על רקע הנחות אלה, פנתה המישטרה לחברת בזק, בבקשה לקבל את פירוט שיחות הטלפון הנכנסות לבית המנוח בסמוך לפני הרצחו.

בעקבות זאת, ביום 10.4.93, הגיש בן-ארי עתירה לבג"צ, בה ביקש להורות למדינה לחזור בה מכוונתה לבקש את זכויים של יוסף, סרסור ובן-עזרא, וכי יינתן צו ביניים למנוע את קיום הדיון שתוכנן בבית המשפט המחוזי בעיניינם של שני הראשונים.

...

דין חלק זה של הערעור להידחות אף הוא.

סוף דבר נפרשו לפנינו נתוניה של פרשה פלילית סבוכה ומפותלת, הבנויה משני שלבים ומשתי סדרות של נאשמים, אשר לא נמצא, בסופו של יום, קשר של זיקה ברורה ביניהם.

הטעמים אשר מבססים את המסקנה כי התנהלותם של המשיבים בשלב השני של הפרשה הייתה אף היא סבירה ומקצועית, פורטו בהרחבה על-ידי חברתי ואינני רואה צורך לחזור עליהם.

ב"כ המבקשת עתרה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

בגין אישום זה מיוחסת למשיב עבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק, לפי סעיף 30 לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.

כבר בפתח דבר אבהיר כי האישומים מבוססים אמנם על דבריה של המתלוננת, אך אלו מקבלים חזוק של ממש הן בממצאים אובייקטיביים בדמות תעוד כתוב של מסרונים ושיחות בין המשיב והמתלוננת, הן בדו"חות פעולה, מזכרים ותעוד בשטח (לרבות סרטונים) ובפרט בהודעותיו של המשיב עצמו, שהודה בפועל (מבלי שהכיר בכך) כימעט בכל המעשים המיוחסים לו בכתב האישום.

ראשית, ומה בכך שהמתלוננת ניאותה להפגש עמו ולקיים עמו יחסים? האם מכאן יש ללמוד כי דבריה, לפיהם ביקשה להפרד מן המשיב, אינם נכונים? המשיב אישר בהודעותיו, פעם אחר פעם, כי המתלוננת ביקשה להפרד ממנו, כי חסמה את מכשירי הטלפון שלו (מספר מכשירים) משיחות ומסרונים, אלא שהוא סרב להכיר בכך.

תאור הארוע באישום הראשון מתיישב עם התעוד המצולם, עם דבריו של המשיב, עם המזכרים ודו"חות הפעולה ועם הממצאים בשטח: העובדה שהמתלוננת הלכה (ולא רצה) בדרכה מן הבית ובדרכה בחזרה אליו; ניסיונה להיתחמק מן המשיב בחזרתה לביתה בתואנה כי "תביא אש" (מצית/גפרורים – המשיב ביקש לעשן); בקבוק וודקה מלא עד מחציתו וכוסות נימצאו בגן – המשיב אישר לשוטרים בשטח ובהודעותיו כי אלו שלו; המצאות מספר כוסות מתיישבת עם טענת המתלוננת כי המשיב השליך לכיוונה כוס (שלא פגעה בה) בלכתו אחריה, ומנגד עם חזרתו של המשיב לכיוון הבניין כשכוס (אחרת כנראה) בידו; טענת המתלוננת כי המשיב השליך עליה חולצה מתיישבת עם האופן בו ניצפה המשיב חוזר לכיוון הבניין כשפלג גופו העליון חשוף, כך גם עוכב על ידי השוטרים, והוא אף אישר כי הסיר את חולצתו במהלך הארוע עם המתלוננת; הודעתה המפורטת של המתלוננת למוקד 100; היתרשמות המוקדנית כי המודיעה (המתלוננת – ג"א) נשמעה מבוהלת; דבריו של המשיב עצמו אשר קשר עצמו למרבית הארוע המיוחס לו; דו"חות הפעולה של השוטרים והתיעוד המצולם מבססים את הארוע כלפי השוטרים ומחזקים את התשתית הראייתית ביחס לארוע העקרי.

...

דין טענות המשיב להידחות בשתי ידיים.

אני דוחה את הטענה מכל וכל.

אינני מקבל את טענת ב"כ המשיב לפיה, גם אם ייקבע שמדובר בהפרת תנאים, הרי שמדובר בהפרה ברף נמוך.

מסקנה נוכח המפורט לעיל אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה למכביר וללא חולשה כלשהי, להוכחת כל העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום.

עוד חויבה המשיבה בפיצויים בסך 1,800 ₪ לפי חוק התיקשורת (בזק ושידורים) תשמ"ב-1982, ובתשלום הוצאת משפט בסך 2,500 ₪.

רקע והחלטת בימ"ש קמא כאמור בפסק הדין, המבקש ביצע שתי התקשרויות עם המשיבה: האחת - בספטמבר 2010 לקבלת שירותי טלפון נייח ושרותי אינטרנט בדירה ברחובות (להלן "ההיתקשרות הראשונה"); השנייה - בספטמבר 2011, לקבלת שירותי גישה לאינטרנט בדירה בתל אביב (להלן "ההיתקשרות השנייה").

לטענת המבקש, בספטמבר 2011, כאשר עבר מרחובות לתל אביב, הוא פנה למשיבה בשיחה טלפונית ובקש להתנתק מהשירותים אותם רכש במסגרת ההיתקשרות הראשונה.

המבקש הגיש תביעתו לבימ"ש קמא ובה עתר לקבלת "פיצויים לדוגמה" ופיצויים נוספים בהתאם לחוק הגנת הצרכן.

יש לזכור, כי המבקש/ צרכן זכאי לקבלת פיצויים בגין נזקים שנגרמו לו (ככל שיוכחו הנזקים), אך על מנת לקבל סעד של "פיצויים לדוגמה" – יש לעמוד בדרישות המפורטות בחוק, ולא ניתן להתגבר על דרישות אלו בעניינינו אנו.

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

כאמור, הבקשה נדחית.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 17619-04-12 בזק נ' עריית תל אביב בפני כב' השופטת אביגיל כהן העותר ניר בזק ע"י עו"ד בוריס שרבטוב המשיבה עריית תל אביב ע"י עו"ד יאיר וידנה פסק דין

לטענתו, הוא קיבל חשבונות מים מופרזים ובזמן אמת הוא ביקש מהמשיבה להעביר אליו את פרטי חיובי המים והנושא לא טופל.

בסיכום פסק הדין נקבע (בסעיף 33 לפסק הדין): "על הרשות הרוצה לממש זכותה לגביית חובות שאינם שנויים במחלוקת באמצעי גביה מנהליים, לפעול בשקידה ראויה ותוך פרק זמן סביר. לאחר פתיחת הליכי הגביה המינהלים בדרך של משלוח מכתב הדרישה הראשון כהוראת סעיף 4 לפקודה על הרשות לפעול בטרם חלפה תקופת ההתישנות במרווחי זמן סבירים, לא להשתהות בהליכי הגבייה ולבצע פעולות גביה אקטיביות ממשיות ברציפות, תוך יידוע החייב באשר לגובה החוב והפעולות השונות שבוצעו". האם בעניינינו, יש לקבוע, כי החוב התיישן או חל שהוי המוביל לבטלותו של החוב? כאשר הוגשה העתירה, טען העותר, כי הוא לא קיבל כל הודעה שהיא על החובות נשוא העתירה וזאת לפני ביקורו במשרדי המשיבה בעיניין אחר, ביום 21/2/12.

במקביל, נעשה ניסיון גם לגבות את החוב בתיק ההוצל"פ (לגבי תקופה שאינה רלוואנטית לדרישות שבגינן הוגשה העתירה דנן), כעולה מפירוט ההליכים אשר צורף כנספח י"א לכתב התשובה, וניתן לראות כי ההליכים לא צלחו למרות שנעשה ניסיון לגבות את החוב.

גם אם אקבל את טענתו העובדתית של העותר ולפיה, נציגי המשיבה לא שוחחו איתו טלפונית בשנת 2006 (למרות שהם עומדים בתוקף על קיומה של אותה שיחה), הרי שנעשו ניסיונות מצד המשיבה במרוצת השנים לאתר אותו, לנקוט נגדו בהליכים לרבות הליכי עיקול.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה דין העתירה להידחות מהנימוקים כדלקמן: המסגרת הנורמטיבית: טענת התיישנות ושיהוי: לא בכדי ניתן להעלות טענת התיישנות גם כאשר מתעוררת הסוגיה בנוגע להליכי גבייה מינהליים.

אני סבורה, כי במקרה דנן, המשיבה הוכיחה במידה מספקת, כי נעשו ניסיונות כנים ואמיתיים במהלך השנים החל משנת 2002 ועד שנת 2012 לגביית החובות בדרך של הליכי גבייה מנהליים, ואין מדובר במקרה שבו המשיבה "ישנה" על זכויותיה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין העתירה להידחות.