בקשת עורכי דין להשתחרר מייצוג נאשמים בערעור פלילי

הגעתי לכלל מסקנה, לפיה יש לקבל את העירעור ולהורות על שיחרור המבקשים מהמשך ייצוגו של מר המר, ואולם, על אף קבלת העירעור, סבורני שיש לחייב את המבקשים בהוצאות בקשת רשות ערעור זו. באשר לשיחרור מייצוג בהליך אזרחי קובעת תקנה 473 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984: "(א) בעל דין שמייצגו עורך דין רשאי להחליף את עורך דינו בכל תובענה או ענין, או לסלקו, ובילבד שנמסרה הודעה על כך לבית המשפט הדן בהם והומצא העתק ממנה לכל שאר בעלי הדין; כל עוד לא נעשה כן, ייחשב עורך הדין הקודם כעורך דינו של בעל הדין עד לסיומה הסופי של התובענה בערכאה שבה היא נדונה ובכל הערכאות שפורשו ביפוי הכוח שניתן לו.

" (ההדגשה שלי –י.ג.) עוד נכתב (שם, בעמ' 165): "כן נאסר על עורך דין, שטיפל בעיניין בשביל לקוח, לטפל באותו עניין נגד אותו לקוח." בנוסף, כתב כב' השופט (בדימוס) ד"ר ג' קלינג בספרו (לעיל, בעמ' 168): "יש שעורך דין, שהשתחרר מייצוגו של אחד הנאשמים מחמת ניגוד עניינים, חייב לוותר גם על ייצוגו של הנאשם השני... מכאן, שכאשר יש ניגוד עניינים בין נאשמים, עורך דין שקבל מידע משני הנאשמים או מטעמם והגיע למסקנה שיש ביניהם ניגוד עניינים, לא יוכל לייצג איש משניהם." (ההדגשה שלי – י.ג.) אמנם הדברים נאמרו בעיניין ייצוג בהליך פלילי, אולם ייתכן ויש לאמצם גם באשר להפסקת ייצוג בהליך אזרחי.

...

במצב הדברים שנוצר, בו קיבלתי את ערעור המבקשים, כך שמתקבלת בקשתם לשחרורם מייצוג מר המר, בעוד הם ממשיכים בייצוג המשיב מס' 2, פריצקר, חל לכאורה, כך נראה על פני הדברים, כלל 16(א) לכללים, לפיו: "עורך דין לא יטפל נגד לקוח –

" לפיכך, וברוח הוראת כלל 16(ב) לכללים, אני מורה למבקשים לפנות לוועד מחוז חיפה של לשכת עורכי הדין (או מי שהוא הסמיכו לפי כלל 16(ב) לכללים), לקבלת חוות דעת האם במצב הדברים שנוצר, יכולים המבקשים להמשיך ולייצג את המשיב מס' 2, פריצקר, בתביעות שבפני בית משפט קמא (אעיר, כי אני מוּדע לכך, שכלל 16(ב) עוסק במצב בו הפניה היא בטרם קיבל על עצמו עורך הדין את הטיפול בעניין נשוא הפניה).

לפיכך, אני מחייב את המבקשים לשלם למשיב מס' 1, מר מנחם המר, הוצאות משפט בסכום כולל של 3,750 ₪, וכן לשלם שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 3,750 ₪ (כולל מע"מ) למשיבים מס' 3 (התובעים בבית משפט קמא).

ואולם, בפסיקה הובהר כי לנאשם, להבדיל מהסנגור, לא עומדת זכות ערעור על החלטה שלא לשחרר סנגור מייצוג (ראו, ע"פ 6411/13 מלכיאל נ' מדינת ישראל (17.10.2013)) ובעניין פלדמן הודגש בהקשר זה כי החלטה הדוחה בקשה לשיחרור סנגור, ככל שמדובר בנאשם, הנה "החלטת ביניים בהליך פלילי שהנאשם יכול להשיג עליה אך בגדר ערעור שיגיש בבוא היום על פסק דינו של בית המשפט, אם בית המשפט יחליט שלא לזכותו" (שם, פיסקה 5 לפסק-דינו של כבוד השופט (כתוארו אז) א' גרוניס).

באותה רוח קבע לאחרונה כבוד השופט א' שטיין כי גם החלטה הדוחה את בקשת הנאשם למנות לו עורך דין מטעם הסניגוריה הציבורית ולחייב את הסניגוריה בהוצאות הגנתו הנה החלטת ביניים שלא ניתן להגיש עליה ערעור בזכות (ע"פ 3269/19 פלוני נ' הסניגוריה הציבורית (4.6.2019)).

...

בדומה נפסק, כי גם כאשר נדחית טענת נאשם באשר להיעדר סמכותו של בית המשפט לדון בכתב האישום אשר הוגשה נגדו תסווג ההחלטה הדוחה את טענת היעדר הסמכות כ"החלטת ביניים".

יפים לעניין זה דבריו של ד"ר גיא שני במאמרו - "רשות לערער על בקשת הרשות לערעור (ב'גלגול שני') – דין מצוי, דין מוצע ודין רצוי בסוגיית הערעור על 'החלטה אחרת'" עיוני משפט ל(1) 71 (2006): "[...] דווקא במשפט הפלילי ניתן למנות טעמים חשובים להכרה באפשרות להשיג על החלטות-ביניים. החלטות כאלה, המתקבלות במהלך משפט פלילי, עשויות להיות בעלות השפעה רבה על זכויות הנאשם, על תוצאת המשפט ועל אופן ניהולו. במהלך משפט פלילי מתקבלות החלטות-ביניים הן בתחום הענייני (למשל החלטה לגבי טענה מקדמית או טענה שאין להשיב לאשמה) הן בתחום סדרי-הדין (למשל החלטה בדבר סדרי הזמנתם וחקירתם של עדים ובדבר מועדים לשמיעת המשפט) והן בתחום דיני הראיות (למשל החלטה בשאלת קבילותה של ראיה או בדבר כשרותו של עד). ברי שהחלטות כאלה עלולות לפגוע בזכויות-יסוד של נאשם – פעמים אף לגרום לו עיוות-דין, והכל בדיני נפשות. הן עלולות גם לפגוע בתביעה, המייצגת את האינטרס הציבורי, ואף להביא לידי כך שבסופו של דבר תיאלץ ערכאת הערעור להורות על זיכויו של אדם ועל שחרורו לחופשי אך בשל פגם בניהול המשפט בערכאה המבררת. והנה, למרות כל אלה ואף שבפועל משפטים פליליים נמשכים כאמור על-פני תקופות זמן ארוכות, הדין בעניין זה מושרש ומקובל, והוא מונע עיכובים והשהיות נוספים בבירורם של משפטים פליליים" (שם, בעמ' 120).

סיכומו של דבר, ההחלטה השיפוטית מושא ההליך הינה "החלטת ביניים" בפלילים.

בהחלטותינו הקודמות שנתנו בעיניין בקשותיהם להפסקת הייצוג של עו"ד שרמן ועו"ד קסנטיני, עמדנו על התכלית שבבסיס סעיפים אלה שבאה לידי ביטוי בפסיקת בית המשפט העליון: "משקיבל עורך דין ייפוי כח מלקוחו לייצגו במשפט פלילי, כבר אין הוא חופשי ללא סייג להשתחרר מן הייצוג, שאין עורך דין כשאר השליחים, ומוטלות עליו חובות נוספות ומיוחדות הן כלפי בית המשפט והן כלפי הלקוח. אכן, מי שנטל על עצמו ייצוגו של נאשם, אחריות נטל על עצמו לייצוג מרשהו עד לגמר משפטו, ואין הוא יכול להיפטר מעולה, אלא ברשות בית המשפט ולאחר שנתקיימו נסיבות המצדיקות את הדבר" (בג"ץ 4974/92 רובין נ' לוי, פ"ד מו(5) 772, פיסקה 10 (1992) (להלן: עניין רובין)).

ברם, לא על שקולי יעילות ההליך והקלת בירור הפרשה מושא התיק בלבד עומדים הנימוקים לדחיית שיחרורו של המערער מייצוג; שהרי הדעת נותנת כי ליעילות המשפטית ישנה השפעה ישירה ולעיתים מכרעת גם על זכויותיהם המהותיות של נאשמים להליך הוגן ומניעת עוות דין (ראו הרחבה בבג"ץ 6972/96 התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נא(2) 757 (1997) (להלן: עניין התנועה למען איכות השילטון)).

...

הגם שהתנהלותו של עו"ד שרמן במהלך הדיונים היתה מקוממת ובלתי נסבלת ולא אחת העביר בית המשפט ביקורת קשה על כך, מעולם לא הוטלה מקצועיותו בספק והדברים באו לידי ביטוי בהחלטתנו מיום 28.04.2022: "אשר לטענות הנאשם 1, שעו"ד שרמן לא מייצגו כראוי, מוטב היה להימנע מלטעון את הטענה, שכן אין לטענה בסיס במציאות. להרכב מחלוקות קשות עם עו"ד שרמן, מריבות ארוכות והתנהלותו בבית המשפט בלתי נסבלת. הוא צורח, הוא מעליב, הוא מתכתש, הוא לא נשמע להערות בית המשפט, אך ההתנהלות, העדר גינוני המשפט, הנימוס לחוד והבנתו והתנהלותו המקצועית –לחוד. אין קשר בין הדברים. אנו סבורים שהחקירות ארוכות מידי, שהירידה לרזולוציות בלתי סבירות לא נדרשת. שהחזרה על שאלות מיותרת, אך לא ניתן לומר, וזה חוטא לאמת, שעו"ד שרמן מגיע לא מוכן, שאין לו קו הגנה ושהוא מזיק להגנה של הנאשם 1 ושאינו עושה ככל יכולתו לטובת הנאשם 1, לעיתים גם על חשבון בריאותו. חבל שכך נטען ויש להצטער על אמירות אלה של הנאשם 1. נבהיר, בגילוי לב, שבשל התנהלותו הבעייתית של עו"ד שרמן, הצעקות, העלבונות, המריבות עם התביעה, המריבות עם בית המשפט, יתכן שנוח היה לכולנו שיגיע במקום עו"ד שרמן, עו"ד נוח יותר, אך אין בין דברים אלה לבין השאלה אם הוא מנהל את המשפט מקצועית, מבחינה משפטית, דבר וחצי דבר". הטענה כי "סיום המשפט לפני פרישת אב בית הדין לקצבה היא האינטרס היחיד שעומד בפני בית המשפט" וכן כי בית המשפט איבד את השליטה במשפט שהפליג חמש וחצי שנים למחוזות שאין להם קשר עם הליך משפטי תקין לנגד עיננו עומדת מטרה אחת בלבד: לנהל משפט מורכב זה בהגינות וביעילות, תוך מתן הזדמנות מלאה לנאשמים למצות את הגנתם.

כאמור, בדיון שהתקיים ביום 13.03.2023 עו"ד פלדמן אמר, כי "אני מייצג את הנאשם 1 ואני מקבל את הצעת בית המשפט להכין עצמי להופעה מסויגת בתחומים מסוימים החל מיום 15.06.23, לייצג עד הפגרה, ולאחר הפגרה לחדש את הדיון ואני גם ערוך לשלושה ימים בשבוע לאחר הפגרה". בית המשפט עשה מאמץ עילאי על מנת לקדם את שמיעת התיק ולקיים דיונים במתכונת של שלושה ימים בשבוע.

זוהי בקשה שקשה להיעתר לה בשים לב לצורכי ניהול המשפט, ובמיוחד נוכח העובדה כי מעורבים בהליך זה עוד נאשמים רבים, וכל דחייה של המשפט פירושה עיכוב ההליך גם לגביהם, על כל הכרוך בכך בנסיבות אלה, נדרש מאמץ עליון מסניגור המתבקש להחליף ייצוג במשפט של נאשם כאשר המשפט מצוי בעיצומו, וחילופין אלה, הנעשים על-פי רצונו ובחירתו של נאשם, אינם יכולים לשבש ולפגוע בהליך הדיוני, במיוחד כאשר מעורבים בו נאשמים רבים אחרים.

על רקע האמור ולאחר שחלפה כל התקופה שיועדה להכנה למשפט ואנו נמצאים בפתחה של שנת המשפט החדשה וחידוש שמיעת הראיות, מצא עו"ד פלדמן לנכון להגיש בקשה לא סבירה, לא מידתית ולא הגיונית לשחרורו מייצוג, על רקע העובדה שבית המשפט דחה את בקשתו להפסיק את ההליך למשך שמונה חודשים נוספים והדברים בעינם עומדים גם כשלוקחים בחשבון את הודעת עו"ד פלדמן בדיון היום.

לאור כל האמור, אנו דוחים את בקשתו של עו"ד פלדמן לשחרור מייצוג.

בהחלטותינו הקודמות שנתנו בעיניין בקשותיהם להפסקת הייצוג של עו"ד שרמן ועו"ד קסנטיני, עמדנו על התכלית שבבסיס סעיפים אלה שבאה לידי ביטוי בפסיקת בית המשפט העליון: "משקיבל עורך דין ייפוי כח מלקוחו לייצגו במשפט פלילי, כבר אין הוא חופשי ללא סייג להשתחרר מן הייצוג, שאין עורך דין כשאר השליחים, ומוטלות עליו חובות נוספות ומיוחדות הן כלפי בית המשפט והן כלפי הלקוח. אכן, מי שנטל על עצמו ייצוגו של נאשם, אחריות נטל על עצמו לייצוג מרשהו עד לגמר משפטו, ואין הוא יכול להיפטר מעולה, אלא ברשות בית המשפט ולאחר שנתקיימו נסיבות המצדיקות את הדבר" (בג"ץ 4974/92 רובין נ' לוי, פ"ד מו(5) 772, פיסקה 10 (1992) (להלן: עניין רובין)).

ברם, לא על שקולי יעילות ההליך והקלת בירור הפרשה מושא התיק בלבד עומדים הנימוקים לדחיית שיחרורו של המערער מייצוג; שהרי הדעת נותנת כי ליעילות המשפטית ישנה השפעה ישירה ולעיתים מכרעת גם על זכויותיהם המהותיות של נאשמים להליך הוגן ומניעת עוות דין (ראו הרחבה בבג"ץ 6972/96 התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נא(2) 757 (1997) (להלן: עניין התנועה למען איכות השילטון)).

...

הגם שהתנהלותו של עו"ד שרמן במהלך הדיונים היתה מקוממת ובלתי נסבלת ולא אחת העביר בית המשפט ביקורת קשה על כך, מעולם לא הוטלה מקצועיותו בספק והדברים באו לידי ביטוי בהחלטתנו מיום 28.04.2022: "אשר לטענות הנאשם 1, שעו"ד שרמן לא מייצגו כראוי, מוטב היה להימנע מלטעון את הטענה, שכן אין לטענה בסיס במציאות. להרכב מחלוקות קשות עם עו"ד שרמן, מריבות ארוכות והתנהלותו בבית המשפט בלתי נסבלת. הוא צורח, הוא מעליב, הוא מתכתש, הוא לא נשמע להערות בית המשפט, אך ההתנהלות, העדר גינוני המשפט, הנימוס לחוד והבנתו והתנהלותו המקצועית –לחוד. אין קשר בין הדברים. אנו סבורים שהחקירות ארוכות מידי, שהירידה לרזולוציות בלתי סבירות לא נדרשת. שהחזרה על שאלות מיותרת, אך לא ניתן לומר, וזה חוטא לאמת, שעו"ד שרמן מגיע לא מוכן, שאין לו קו הגנה ושהוא מזיק להגנה של הנאשם 1 ושאינו עושה ככל יכולתו לטובת הנאשם 1, לעיתים גם על חשבון בריאותו. חבל שכך נטען ויש להצטער על אמירות אלה של הנאשם 1. נבהיר, בגילוי לב, שבשל התנהלותו הבעייתית של עו"ד שרמן, הצעקות, העלבונות, המריבות עם התביעה, המריבות עם בית המשפט, יתכן שנוח היה לכולנו שיגיע במקום עו"ד שרמן, עו"ד נוח יותר, אך אין בין דברים אלה לבין השאלה אם הוא מנהל את המשפט מקצועית, מבחינה משפטית, דבר וחצי דבר". הטענה כי "סיום המשפט לפני פרישת אב בית הדין לקצבה היא האינטרס היחיד שעומד בפני בית המשפט" וכן כי בית המשפט איבד את השליטה במשפט שהפליג חמש וחצי שנים למחוזות שאין להם קשר עם הליך משפטי תקין לנגד עיננו עומדת מטרה אחת בלבד: לנהל משפט מורכב זה בהגינות וביעילות, תוך מתן הזדמנות מלאה לנאשמים למצות את הגנתם.

כאמור, בדיון שהתקיים ביום 13.03.2023 עו"ד פלדמן אמר, כי "אני מייצג את הנאשם 1 ואני מקבל את הצעת בית המשפט להכין עצמי להופעה מסויגת בתחומים מסוימים החל מיום 15.06.23, לייצג עד הפגרה, ולאחר הפגרה לחדש את הדיון ואני גם ערוך לשלושה ימים בשבוע לאחר הפגרה". בית המשפט עשה מאמץ עילאי על מנת לקדם את שמיעת התיק ולקיים דיונים במתכונת של שלושה ימים בשבוע.

זוהי בקשה שקשה להיעתר לה בשים לב לצורכי ניהול המשפט, ובמיוחד נוכח העובדה כי מעורבים בהליך זה עוד נאשמים רבים, וכל דחייה של המשפט פירושה עיכוב ההליך גם לגביהם, על כל הכרוך בכך בנסיבות אלה, נדרש מאמץ עליון מסניגור המתבקש להחליף ייצוג במשפט של נאשם כאשר המשפט מצוי בעיצומו, וחילופין אלה, הנעשים על-פי רצונו ובחירתו של נאשם, אינם יכולים לשבש ולפגוע בהליך הדיוני, במיוחד כאשר מעורבים בו נאשמים רבים אחרים.

על רקע האמור ולאחר שחלפה כל התקופה שיועדה להכנה למשפט ואנו נמצאים בפתחה של שנת המשפט החדשה וחידוש שמיעת הראיות, מצא עו"ד פלדמן לנכון להגיש בקשה לא סבירה, לא מידתית ולא הגיונית לשחרורו מייצוג, על רקע העובדה שבית המשפט דחה את בקשתו להפסיק את ההליך למשך שמונה חודשים נוספים והדברים בעינם עומדים גם כשלוקחים בחשבון את הודעת עו"ד פלדמן בדיון היום.

לאור כל האמור, אנו דוחים את בקשתו של עו"ד פלדמן לשחרור מייצוג.

לעניין זה הפנה בית המשפט העליון לדבריו של חברי, השופט ד"ר גיא שני במאמריו - "רשות לערער על בקשת הרשות לערעור (ב'גילגול שני') – דין מצוי, דין מוצע ודין רצוי בסוגיית העירעור על 'החלטה אחרת'" עיוני משפט ל(1) 71 (2006), היפים גם לענייננו: "[...] דוקא במשפט הפלילי ניתן למנות טעמים חשובים להכרה באפשרות להשיג על החלטות-ביניים. החלטות כאלה, המתקבלות במהלך משפט פלילי, עשויות להיות בעלות השפעה רבה על זכויות הנאשם, על תוצאת המשפט ועל אופן נהולו. במהלך משפט פלילי מתקבלות החלטות-ביניים הן בתחום הענייני (למשל החלטה לגבי טענה מקדמית או טענה שאין להשיב לאשמה) הן בתחום סדרי-הדין (למשל החלטה בדבר סדרי הזמנתם וחקירתם של עדים ובדבר מועדים לשמיעת המשפט) והן בתחום דיני הראיות (למשל החלטה בשאלת קבילותה של ראיה או בדבר כשרותו של עד). ברי שהחלטות כאלה עלולות לפגוע בזכויות-יסוד של נאשם – פעמים אף לגרום לו עוות-דין, והכל בדיני נפשות. הן עלולות גם לפגוע בתביעה, המייצגת את האנטרס הצבורי, ואף להביא לידי כך שבסופו של דבר תאלץ ערכאת העירעור להורות על זיכויו של אדם ועל שיחרורו לחופשי אך בשל פגם בניהול המשפט בערכאה המבררת. והינה, למרות כל אלה ואף שבפועל משפטים פליליים נמשכים כאמור על-פני תקופות זמן ארוכות, הדין בעיניין זה מושרש ומקובל, והוא מונע עיכובים והשהיות נוספים בבירורם של משפטים פליליים" (שם, בעמ' 120).

ואולם, גם בפעם זו, ולאחר מספר דחיות שניתנו לצורך הידברות, הודיע המערער ביום 10.3.2020 כי הוא אינו מעוניין עוד בייצוג מטעם הסנגוריה הציבורית ועתר לדחיית הדיון על מנת למצוא עורך דין אחר, תוך שהאשים את הפרקליטות ואת הסנגוריה הציבורית בהעלמת ראיות, ותוך שציין כי הוא אינו "מאמין בהם". בנסיבות אלו, נדחה הדיון ליום 10.5.2020.

...

לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט ה' אבו שחאדה) בת"פ 63504-11-18 מיום 13.3.2024, אשר לא נעתר לבקשה לדחיית מועד דיון ההוכחות הקבוע ליום 31.3.2024, באופן שלטענת המערער מנע מסנגורו להתכונן לדיון וליתר דיוני ההוכחות הקבועים בתיק ובשל כך אף הודיע לבית המשפט כי הוא אינו מייצג עוד את המערער.

לעניין זה הפנה בית המשפט העליון לדבריו של חברי, השופט ד"ר גיא שני במאמרו - "רשות לערער על בקשת הרשות לערעור (ב'גלגול שני') – דין מצוי, דין מוצע ודין רצוי בסוגיית הערעור על 'החלטה אחרת'" עיוני משפט ל(1) 71 (2006), היפים גם לענייננו: "[...] דווקא במשפט הפלילי ניתן למנות טעמים חשובים להכרה באפשרות להשיג על החלטות-ביניים. החלטות כאלה, המתקבלות במהלך משפט פלילי, עשויות להיות בעלות השפעה רבה על זכויות הנאשם, על תוצאת המשפט ועל אופן ניהולו. במהלך משפט פלילי מתקבלות החלטות-ביניים הן בתחום הענייני (למשל החלטה לגבי טענה מקדמית או טענה שאין להשיב לאשמה) הן בתחום סדרי-הדין (למשל החלטה בדבר סדרי הזמנתם וחקירתם של עדים ובדבר מועדים לשמיעת המשפט) והן בתחום דיני הראיות (למשל החלטה בשאלת קבילותה של ראיה או בדבר כשרותו של עד). ברי שהחלטות כאלה עלולות לפגוע בזכויות-יסוד של נאשם – פעמים אף לגרום לו עיוות-דין, והכל בדיני נפשות. הן עלולות גם לפגוע בתביעה, המייצגת את האינטרס הציבורי, ואף להביא לידי כך שבסופו של דבר תיאלץ ערכאת הערעור להורות על זיכויו של אדם ועל שחרורו לחופשי אך בשל פגם בניהול המשפט בערכאה המבררת. והנה, למרות כל אלה ואף שבפועל משפטים פליליים נמשכים כאמור על-פני תקופות זמן ארוכות, הדין בעניין זה מושרש ומקובל, והוא מונע עיכובים והשהיות נוספים בבירורם של משפטים פליליים" (שם, בעמ' 120).

אשר על כן, ובהעדר סמכות לערער על ההחלטה שהתקבלה, מצאתי כי דין הערעור להימחק, זאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.