ב"כ המשיב הגישו, "בקשה למחיקת 'תגובה משלימה' מטעם המערערת", וטענו כי המסמך הנ"ל הוגש על ידי הלישכה, ללא בקשה וללא קבלת זכות לעשות כן.
לטענת המשיב, מדובר ב"חוסר תום לב דיוני", וכן "בהתנהלות בלתי ראויה", שאינה מתאימה ללשכה, שאינה בעל דין רגיל אלא אמונה על עינייני אתיקה של לישכת עורכי הדין, ועל כן, לטענת ב"כ המשיב, "מצופה היה כי המערערת תפעל בהתאם לסדרי הדין ולא תעשה דין לעצמה ותגיש תגובה משלימה ללא רשות" (סעיף 2 למסמך).
כעולה מהחלק התחתון של אותו מייל, ההתכתבות ביחס למייל שעבר, התחילה במייל של רחל קאולי, מנהלת ביה"ד המשמעתי הארצי של לישכת עורכי הדין בישראל, אל בית הדין המשמעתי, ביום 10.10.16, בשעה 10:49.
חזקה על כל אחת ואחד מבין עורכי הדין האמורים, כי כלכל מעשיו במיומנות ובמקצועיות, ושקל – עד תומה – כל החלטה, בין זו של הבאת ראיה או עד, ובין זו של המנעות מהבאת ראיה או עד.
עדיין, נותר הפער בין המידע המועט והחלקי הנמצא בידי התובעים, ואשר עליהם לטרוח ולהשיגו, כולל: בדרך של פניה למוסדות ממשלתיים או למומחים פרטיים, כאשר מולם ניצבים הנתבעים, שמאחריהם עומדת הרשות הפלסטינית, עם אלפי עובדיה ומאגר המידע שצברה.
...
לפני נעילה
ישאל השואל: אם המסקנה היא סילוק על הסף, למה היה צריך לפרט את כל ההליכים, פסקי הדין, גזרי הדין והערעור?
תשובתי היא זו: אין בפניי מקרה פשוט.
התוצאה
מהנימוקים שפורטו לעיל, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את טענת המשיב, ואני מורה על מחיקת הערעור.
בשל העובדה כי אנו ערב ראש השנה, החלטתי להעביר על מידותיי, ולא לחייב את הלשכה בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה
בערב יום הכיפורים תשע"ז (9.10.16), נקבעה זכאותו של המשיב מעבירות שליחת היד, והרשעתו בעבירות האחרות שפורטו בפסק דינו של בית הדין הארצי של לשכת עורכי הדין, והענשתו בהשעיה
זה בדיוק מצבו של המשיב כיום, ערב ראש השנה תשע"ח, כאשר החרב המתהפכת של ערעור הלשכה הוסרה, והערעור נמחק וסולק על הסף.
