בקשת עורך דין מורשע לחידוש רישיון לאחר הרחקה לצמיתות

משנסתיימה הפסילה ביקש לאוניד לחדש את רשיון הנהיגה שלו ונתקל בסרוב של משרד הרשוי.

לאחר האמור, שב הנאשם לסורו, והורחק שוב לצמיתות מלשכת עורכי הדין; · גזר דין בד"מ 10/15, מיום 16.05.16 (ת/15) – על הנאשם הוטלו 4 שנות השעייה מלשכת עורכי הדין; · גזר דין בד"מ 23/16, מיום 17.02.19 (ת/16) – על הנאשם נגזרו 5 שנות השעייה בפועל; · פסק דין בד"א 58/17, מיום 25.12.17 (ת/17) – פסק דין מבית הדין המשמעתי הארצי, אשר ניתן בעיניין הנאשם עוד בתקופת התמחותו.

התביעה הפניתה לעברו המשמעתי של הנאשם, אשר כלל הרשעות רבות, לפני העבירות שבכתב האישום ואף אחריהן, הרשעות אשר הביאו להוצאתו מלשכת עורכי הדין לצמיתות, וביקשה לראות בו עבריין סדרתי.

הנאשם, אשר הוצא מלשכת עורכי הדין ונשלל רשיונו, היתחזה לעורך דין; הציג בפני לקוחותיו מצג שוא, לפיו הוא מייצגם בהליכים הפליליים נגדם – כשפעמים רבות, לא עשה דבר; ניצל מצוקתם; מעל באמונם בו כבא כוחם; פגע פגיעה חמורה בזכותם לייצוג משפטי על ידי מי שמורשה ומוסמך לכך; פגע בקניינם; הדריך את שלוות חייהם; גזל מהם במירמה סך של כ-125,000 ₪; והכל מתוך בצע כסף.

...

לאור כל האמור, דין נסיבותיו האישיות של המבקש לסגת מפני חומרת מעשיו ומפני האינטרס הציבורי המחייב ענישה מחמירה במקרים כגון דא. (ההדגשה אינה במקור).

סיכום לאחר שבית המשפט עיין בטיעוני התביעה בכתב; שמע את טענות הצדדים על פה; עיין בחוות-הדעת; עיין במוצגים שהוגשו מטעם הצדדים; שמע דברו האחרון של הנאשם – דן את הנאשם לעונשים כדלקמן: 48 חודשים מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה בלבד על פי רישומי שב"ס; 12 חדשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג פשע בניגוד לחוק העונשין תשל"ז – 1977, פרק י"א, סימן ו' – ז'; 8 חדשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג עוון בניגוד לחוק העונשין תשל"ז – 1977, פרק י"א, סימן ו' – ז'; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירה בניגוד לסעיף 20 או סעיף 97 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961; קנס בסך 75,000 ₪ או 300 ימי מאסר תמורתו; פיצוי למתלוננים בסך של 125,000 ₪, בקיזוז הסכומים שהופקדו עד עתה; על התביעה להעביר, בתוך 14 יום מהיום, פרטי נפגעי העבירה ואופן חלוקת הפיצוי ביניהם, למזכירות בית המשפט; הקנס והפיצוי ישולמו, כל אחד, ב- 20 שיעורים שווים ורצופים, החל מיום 15.01.22 ובכל 15 לחודש שלאחר מכן.

בגין מעשה הנהיגה הועמד לדין בזמנו, רק על עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף, והורשע בנוכחות עורך דינו דאז, עו"ד ג'רייסי (ראה תת"ע 9340-01-12).

עוה"ד טען לפרוטוקול (שנכתב בכתב יד) ביום 7/3/12 כי : "הוא (הנאשם-מ.ק.) לא יוכל להוציא רישיון". הן הסניגור והן הנאשם ידעו היטב למה הכוונה, רק בית המשפט והמאשימה לא ידעו כי אותו נאשם בפני אותו שופט נדון 8 שנים קודם לכן בגין גרם מוות ברשלנות ורישיונו נפסל ל-15 שנים על כל רכב ולצמיתות על רכב כבד.

בגין עבירות אלו מקבל הנאשם זימון לדין לידיו, לאחר שהזדהה בפני השוטר, בנגוד למשל לעבירות בררת משפט של רמזור אדום או מהירות מופרזת שנמדדה ע"י מצלמה, שאף הן בגליון ההרשעות של הנאשם לאחר פסילת רישיונו, אלא שלגביהן יכול הנאשם להנות מהספק, שאחר נהג ברכב שהיה רשום על שמו והעבירה לא הוסבה על שמו, והקנס שולם.

לא זו אף זו, נראה כי גם במועד הופעת השניים בפני כב' השופט טננבוים ביום 7/3/12 (בו כאמור הואשם רק בנהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף), ידע גם ידע מדוע לא ניתן לחדש את רישיונו.

מסוכנות יכולה להילמד מעצם הנהיגה בזמן פסילה או בלתי מורשית, כשהיא חוזרת ונשנית בתכיפות גבוהה, ללא מורא החוק, ואין הכרח כי תתלווה אליה עבירת תעבורה נוספת, על מנת להגיע למסקנה כי יש להרחיק הנאשם מהכביש באמצעים דראסטיים.

יחד עם זאת, בחלוף 4 חודשים, אם לא יסתיים ההליך העקרי מסיבות שאינן תלויות בנאשם או בסנגורו, ומחשש שמא המשיב ישהה במעצר תקופה שתעלה על עונש המאסר המקובל בעבירות בהן יורשע, יוכל המשיב להגיש בקשה לעיון חוזר.

...

מסוכנות יכולה להילמד מעצם הנהיגה בזמן פסילה או בלתי מורשית, כשהיא חוזרת ונשנית בתכיפות גבוהה, ללא מורא החוק, ואין הכרח כי תתלווה אליה עבירת תעבורה נוספת, על מנת להגיע למסקנה כי יש להרחיק הנאשם מהכביש באמצעים דרסטיים.

הערר נדחה והוא נשאר במעצר עד תום ההליכים.

לסיכום אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

בסופו של יום הוטלו עליו עונשים כעורך דין- הוא הורחק מהלישכה, הפרנסה שלו נפגעה והגיע למצב של פת לחם.

לאחר שאותר הנאשם - חודשו ההליכים ביום 22.12.11 וגם אז- לא התייצב לדיונים רבים, והוצא נגדו צו הבאה.

כך נקבע בע"פ 7090/06‏ ‏ אמנון פרידמן נגד מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 16.10.07) בעיניין זה - "המערער מעל באמונם של לקוחות אשר שכרו את שרותיו כעורך-דין, ובאחדים מהמקרים תוצאות מעשיו גרמו לאותם לקוחות תמימים נזקים קשים. אולם, לא רק את שמו הכתים המערער, אלא גם את שמו הטוב של ציבור שלם העושה מלאכתו נאמנה, הואיל ונשמת אפו של מיקצוע עריכת הדין הוא האמון שהציבור נותן בו, והתנהגות מן הסוג בה חטא המערער, עלולה לערער אמון זה מן היסוד. זאת ועוד, המערער לא כשל באופן חד פעמי וחריג, אלא בשורה ארוכה מאד של עבירות אשר נמשכו מספר שנים, וקדמו להן מחשבה ותכנון." גם ברע"פ 1096/09 דוד מילשטיין נגד מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 5.3.09) נקבע- "אין צורך להכביר מילים בנוגע לחומרת העבירות בהן הורשע המבקש, אשר שלח ידו בממונם של לקוחות תמימים, ששמו בו את מבטחם. זאת ועוד, מיקצוע עריכת הדין מושתת על האמון שנותן הלקוח בבא כוחו; במעשיו של המבקש, יש כדי לערער אמון זה, ולהכתים ציבור גדול של עורכי דין העושים את מלאכתם נאמנה. יצוין, כי אין מדובר במעידה חד פעמית מצד המבקש, אלא בכמה אירועים, אשר נפרשו על פני מספר שנים." מנסיבות הקשורות בבצוע העבירה עולה כי המתלוננת פנתה אל הנאשם על מנת שיטפל עבורה בהשגת הסדר פשרה בתיק שהתנהל בלישכת הוצל"פ בגין חובות שהותיר בעלה המנוח.

ממסמכים שהוגשו עולה כי לנאשם עבר משמעתי ואתי מכביד, כל זאת בטווח זמן קצר לאחר שקבל רישיונו לעריכת הדין רק בשנת 2003, במסגרתו הוטלו עליו עונשים חמורים ע"י בתי הדין המשמעתיים של לישכת עו"ד: בבד"מ 222/08 -הורשע בעבירות של הפרת חובת נאמנות ללקוח, פגיעה בכבוד המיקצוע והתנהגות שאינה הולמת עו"ד והושתו עליו נזיפה ופצוי.

בבד"מ 136/12 -שהוגש בגין ארועי נשוא כתב האישום דנן, הורשע הנאשם בשרשרת ארוכה של עבירות אתיות והושתה עליו השעיה לצמיתות מהלישכה, המהוה את העונש החמור ביותר אותו ניתן להשית במסגרת זו. וכך קבע שם בי"ד המשמעתי בגזר דינו- "לאחר ששמענו את הטיעונים לעונש ועיינו בגילון ההרשעות של הנאשם, עולה בפנינו תמונה של נאשם אשר למעשה החליט לחצות את הקוים ולהשתמש בכובעו כעורך דין ממש כבמכשיר על מנת למעול באמונם של אנשים, לקחת את כספם...לאור העובדה שהנאשם כבר שנים אינו נוהג על פי אמות המידה המקובלות במקצוע עריכת הדין אנו בחורים להוציאו לצמיתות מהלישכה" (עמ' 30 לגזר הדין בבד"מ פ/ 136/12) זאת ועוד, אף חלוף הזמן הניכר למן ביצוע המעשים ועד לעת הזאת, אינו משמש לקולא בעיניינו של הנאשם הואיל וחלקו הארי - רובץ לפתחו של הנאשם (סעיף 40יא(10) לחוק).

...

בבד"מ 136/12 -שהוגש בגין אירועי נשוא כתב האישום דנן, הורשע הנאשם בשרשרת ארוכה של עבירות אתיות והושתה עליו השעיה לצמיתות מהלשכה, המהווה את העונש החמור ביותר אותו ניתן להשית במסגרת זו. וכך קבע שם בי"ד המשמעתי בגזר דינו- "לאחר ששמענו את הטיעונים לעונש ועיינו בגילון ההרשעות של הנאשם, עולה בפנינו תמונה של נאשם אשר למעשה החליט לחצות את הקווים ולהשתמש בכובעו כעורך דין ממש כבמכשיר על מנת למעול באמונם של אנשים, לקחת את כספם...לאור העובדה שהנאשם כבר שנים אינו נוהג על פי אמות המידה המקובלות במקצוע עריכת הדין אנו בחורים להוציאו לצמיתות מהלשכה" (עמ' 30 לגזר הדין בבד"מ פ/ 136/12) זאת ועוד, אף חלוף הזמן הניכר למן ביצוע המעשים ועד לעת הזאת, אינו משמש לקולא בעניינו של הנאשם הואיל וחלקו הארי - רובץ לפתחו של הנאשם (סעיף 40יא(10) לחוק).

בנסיבות אלה, אין מנוס מהטלת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח על הנאשם.

המלצת התסקיר המבכרת הטלת מאסר בדרך של עבודות שירות, מן הטעם כי מאסר בפועל והסטיגמה הקשה הנלווית אליו עלולים להיות בעלי השלכות קשות על מצבו האישי והמשפחתי של הנאשם - אינה מקובלת עליי כלל.

בעת מתן גזר הדין היה בית הדין מודע כי העותר אינו חבר עוד בלישכה וכי אף הושעה לתקופות קצובות בתיקים אחרים, ומשכך היתייחס לאופן ביצוע העונש וקבע כי העונש יתוסף לכל עונש אחר שנגזר על העותר, וכדבריו: "נוכח חומרת העבירה נשוא תיק זה מצד אחד, ובעיקר נוכח היתנהגותו של הנאשם לאחר שעבר את העבירות נשוא תיק זה, החלטנו להשית על הנאשם עונש של השעיה בפועל לתקופה של שנתיים, שלא יחפוף עונש אחר שהוטל עליו בגין הרשעות אחרות". אך בכך לא די, בעקבות הרשעה בתיק פלילי 3365/04 מדינת ישראל נ' ברוך צברי (11.4.2007), בעבירה של גניבה על ידי מורשה (סעיף 393א לחוק העונשין), גזר בית הדין למשמעת של מחוז תל אביב ביום 18.6.2009 על העותר עונש נוסף של הוצאה מהלישכה, שלישי במספר – הפעם בתיק בד"מ (ת"א) 18/09 ועד מחוזי של לישכת עוה"ד נ' צברי: "לאור האמור, לאור נסיבותיה של העבירה במקרה הספציפי שבפנינו, לאור העובדה כי אין המדובר במעידה חד פעמית אלא בעבירות חוזרות ונישנות מצד הנאשם בעבירות של שליחת יד בכספי לקוחות, לאור חומרת העבירה, לאור צרכי ההרתעה, הרתעת הרבים, אנו מקבלים את בקשת המבקש ומורים על הוצאתו של הנאשם לצמיתות מלשכת עורכי-הדין". החזרה לחברות בלישכה משחלפו 10 שנים מאז הוטל על העותר בפעם השלישית עונש ההוצאה מחברות בלישכה לצמיתות, בבד"מ 18/09, הגיש העותר ביום 18.6.2019 בקשה ללישכת עורכי הדין להפעיל סמכותה לפי סעיף 52 לחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, ולהורות על החזרתו לחברות בלישכה.

כך כתבה הועדה כי "במהלך הדיון בפנינו יידענו את המבקש כי תלוי ועומד נגדו עונש השעיה לתקופה של 7 שנים שנגזר עליו במצטבר לעונש ההוצאה מהלישכה, אשר את ריצויו יוכל להתחיל רק לאחר שחזור לשורות הלישכה", עוד ציינה הועדה כי אחד השיקולים לחידוש החברות של העותר בלישכה הוא "העובדה שגם אם נחזיר את המבקש לשורות הלישכה עדיין עליו לרצות עונשי השעיה של שנים ארוכות עד לחידוש עסוקו בפועל במקצוע עריכת הדין". ולבסוף חזרה והבהירה הועדה כי "אין בהחלטתנו על חזרתו משום היתערבות בעונשי השעיה שנגזרו על המבקש במצטבר להוצאותיו מהלישכה, ועל מנגנון הלישכה לבדוק אילו עונשים על המבקש לרצות ומתי יהיה באפשרותו לחזור בפועל לעיסוק כעורך דין". ביום 5.3.2020 נשלחה לעותר הודעה על החלטת וועדת החברות, תוך שנימסר לו כי מאחר שעונשי ההשעיה שהוטלו עליו הם בנוסף לכל עונש אחר, עליו לרצות את 9 שנות ההשעיה שהוטלו עליו (נספח א לעתירה).

בעניינינו מנכ"ל הלישכה לא הרחיק לכת בהחלטתו ולא נידרש להוסיף על האמור בגזרי הדין כפי שנידרש היה משר התחבורה בעיניין פארן.

על כן, לשאלה האם למנכ"ל הלישכה היתה סמכות לקבוע כי העונש שהוטל על העותר על ידי בתי הדין למשמעת ירוצה החל מהמועד שבו חודש רישיונו ולמשך תשע שנים, תשובתי חיובית.

...

ובלשון בית הדין: "בנסיבות אלה נראה לנו כי העונש ההולם הוא השעייתו למשך שבע שנים וכך אנו גוזרים השעיה זו תיווסף לכל עונש אחר שמרצה המשיב". בבד"א (ארצי) 96/98 הוועד המחוזי ת"א נ' פלוני, ניתן ביום 7.3.2000 גזר דין נוסף על ידי בית הדין הארצי של הלשכה, ולפיו הוטל על העותר עונש של הוצאה מהלשכה לצמיתות (להלן: "עונש ההוצאה מהלשכה השני").

במסגרת ההליך קבע בית הדין כי "העבירה של מעילה בפיקדון היא עבירה אחת החמורות ביותר הקיימת בלשכת עורכי-הדין. בנסיבות אלה נראה לנו שאין מנוס מאשר להוציא את המשיב לצמיתות, וכך אנו פוסקים". בהליך נוסף בבית הדין המשמעתי של מחוז תל אביב, בד"מ (ת"א) 29/95 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו נ' פלוני, הוטל על העותר ביום 17.4.2001 עונש של השעיה למשך שנתיים (להלן: "עונש ההשעיה השני").

בעת מתן גזר הדין היה בית הדין מודע כי העותר אינו חבר עוד בלשכה וכי אף הושעה לתקופות קצובות בתיקים אחרים, ומשכך התייחס לאופן ביצוע העונש וקבע כי העונש יתווסף לכל עונש אחר שנגזר על העותר, וכדבריו: "נוכח חומרת העבירה נשוא תיק זה מצד אחד, ובעיקר נוכח התנהגותו של הנאשם לאחר שעבר את העבירות נשוא תיק זה, החלטנו להשית על הנאשם עונש של השעיה בפועל לתקופה של שנתיים, שלא יחפוף עונש אחר שהוטל עליו בגין הרשעות אחרות". אך בכך לא די, בעקבות הרשעה בתיק פלילי 3365/04 מדינת ישראל נ' ברוך צברי (11.4.2007), בעבירה של גניבה על ידי מורשה (סעיף 393א לחוק העונשין), גזר בית הדין למשמעת של מחוז תל אביב ביום 18.6.2009 על העותר עונש נוסף של הוצאה מהלשכה, שלישי במספר – הפעם בתיק בד"מ (ת"א) 18/09 ועד מחוזי של לשכת עוה"ד נ' צברי: "לאור האמור, לאור נסיבותיה של העבירה במקרה הספציפי שבפנינו, לאור העובדה כי אין המדובר במעידה חד פעמית אלא בעבירות חוזרות ונשנות מצד הנאשם בעבירות של שליחת יד בכספי לקוחות, לאור חומרת העבירה, לאור צרכי ההרתעה, הרתעת הרבים, אנו מקבלים את בקשת המבקש ומורים על הוצאתו של הנאשם לצמיתות מלשכת עורכי-הדין". החזרה לחברות בלשכה משחלפו 10 שנים מאז הוטל על העותר בפעם השלישית עונש ההוצאה מחברות בלשכה לצמיתות, בבד"מ 18/09, הגיש העותר ביום 18.6.2019 בקשה ללשכת עורכי הדין להפעיל סמכותה לפי סעיף 52 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, ולהורות על החזרתו לחברות בלשכה.

מכל האמור לעיל אני דוחה גם את טענות העותר כי החלטת ההשעיה נבלעת בתוך ההחלטה להוציאו מהלשכה לצמיתות, וכי בעת חידוש חברותו בלשכה אין ליישמה.

סיכום לאור כל האמור ראיתי לדחות את העתירה.

המערער הורשע, על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש נגדו, בשבע עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא בחוק העונשין, התשל"ז – 1977 [להלן: "חוק העונשין"]; עבירה אחת של ניסיון לקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא ביחד עם סעיף 25 בחוק העונשין; עבירה אחת של זיוף בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 סיפא בחוק העונשין; עבירה של שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 420 בחוק העונשין; ושתי עבירות של היתחזות לעורך דין, לפי סעיף 97(א) בחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א – 1961 [להלן: "חוק לישכת עורכי הדין"].

ביום 10.6.2013 המערער הופיע בבית המשפט כבא-כוחו של י.פ. למרות שבאותה העת היה מורחק לצמיתות מלשכת עורכי הדין, ובקש את דחיית הדיון.

האישום החמשי – מתאר פניה של לקוח אל המערער לטפל בענין חידוש רישיון הנהיגה שלו לאחר תקופת פסילה.

האישום שביעי – מתאר קבלת שכר טירחה בסך 13,000 ₪ לטפול בהליכים הנוגעים לרישיון נהיגה, בזמן שהמערער היה מושעה מהלישכה ונאסר עליו לעסוק בעריכת דין.

...

כערכאת ערעור, איננו מוצאים צורך להכריע בענין זה, שכן בסופו של דבר השאלה העיקרית שיש לבחון בערעור על עונש הינה הלימת העונש למעשי העבירות בנסיבותיהם ולמידת אשמו של הנאשם.

בנותננו דעתנו למעשי המערער; לעבירות בהן הורשע; להיקף המעשים והימשכותם; לסכומי הכסף המצטברים שהוא גבה שלא כדין; להודאת המערער; לעונשים שהוטלו במקרים הדומים במאפייניהם המרכזיים לענייננו; לחלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירות ועד היום; לנסיבות המערער; למאמצים שהוא עשה לפצות את נפגעי העבירות; לסכום הכסף שהופקד לטובת פיצוי נפגעי העבירות ולסכום הכסף הנוסף שהמערער מעמיד לטובת פיצוי נפגעי העבירות; ולעמדה העונשית שהתביעה הסכימה להציג במקרה שהמערער היה מפקיד סך של 100,000 ₪ לפיצוי נפגעי העבירה; נראה לנו שתקופת המאסר בפועל שהושתה על המערער גבוהה מהראוי וכך גם סכום הקנס.

בשולי הדברים נאמר, כי לא מצאנו טעם לפגם בכך שבית המשפט לא מצא לנכון לקבל על המערער תסקיר של שירות המבחן.