בקשת סעד לשעה נגד פיטורי פקח ברשות שמורות הטבע

בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים סע"ש 31505-12-20 27 ינואר 2021 לפני: כב' השופטת הבכירה יפה שטיין נציג ציבור (ע) מר משה נחמיה נציגת ציבור (מ) גב' סימה פישר המבקש עמיר אלוני ע"י ב"כ: עו"ד נעם יהל המשיבה: רשות הטבע והגנים הלאומיים ע"י ב"כ: עו"ד נעמה שבתאי בכר החלטה

זוהי החלטה בבקשת המבקש למתן סעד זמני המורה למשיבה להשיב את המבקש לתפקידו ולעבודתו כסגן מנהל מחוז יו"ש אצל המשיבה; להשיב לו את מלוא סמכויותיו לרבות הגישה לכל מערכות המשיבה הדרושות לו לבצוע עבודתו, ולהפסיק את הליך הפיטורין בעיניינו עד למתן הסעד העקרי בתיק.

המבקש החל את עבודתו במשיטבה כפקח, היתקדם במספר תפקידים, וב-22/2/09 קודם לתפקיד של סגן מנהל מחוז יו"ש במשיבה.

החשש התגבר, לדבריו, כאשר אחד העובדים דווח למבקש כי העובד (שנסע ברכב האתר, סיים את עבודתו בשעה 16:00 באתר עין מבוע, בעוד הרכב הוחזר רק בשעה 19:00.

עוד ציין המבקש בבקשתו כי הוא יודע שברכבים מותקן איתוראן, אלא שלדבריו המשיבה בחרה מסיבות השמורות עמה שלא לקבל דו"חות מאיתוראן על השמוש ברכבם ולכן פעל מיוזתו להסלקת המכשיר ברכב.

לאחר שמיעת העדויות וההשתלשלות העובדתית שהובילה להליכי הפיטורין כנגד המבקש (כפי שיפורט בהמשך), ולאור הפסיקה דלעיל, הגענו למסקנה כי מרכז הכובד של הסיבות בעטיין הומלץ על פיטורי המבקש, היה ההתנהלות הבינאישית הבעייתית לכאורה של המבקש, שבאה לידי ביטויה החמור בגילוי הסלקת הטלפון, וכן בטענות שעלו בדבר הכוחנות ותחושות הפחד שחשו אנשים שהיו כפופים לו במשיבה (גם אם חלק מתחושות וטענות אלו הועלו והושמעו בפני המשיבה רק בעקבות ולאחר גילוי ההסלקה).

האם המשיבה פעלה ע"פ ההסכם הקבוצי או שמא הייתה אמורה לפנות לבי"ד משמעתי בעיניינו? ע"פ סעיף 12 להסכם הקבוצי החל על עובדי הרשות, ישנן מספר עילות לפיטורי עובד, כשאחת מהן הנה: "ארוע שעניינו היתנהגות מחפירה שאינה הולמת עובד ציבור". לטענת ב"כ המבקש, לא היה כלל מקום בעיניינו לפנות לסעיף 12 להסכם הקבוצי כיוון שלא היה "ארוע מחפיר", ומעבר לכך - כי סעיף זה כלל אינו חוקי, כיוון שעומד בנגוד לחוק, הקובע כי בעינייני משמעת יש לפנות לבית דין משמעתי.

...

אעפ"כ בנסיבות העניין – כולל הטענות הנוספות שהועלו לעניין התנהלות המבקש ביחס לעובדים, אווירת הפחד והחשדנות וכולל התסיסה שהגיעה לאחר גילוי המכשיר – לא מצאנו מקום להתערב בקביעת המשיבה כי מדובר ב"אירוע מחפיר" המצדיק הליך פיטורין שלא על דרך של בי"ד משמעתי.

למען הסר ספק יצויין כי אף לא מצאנו כל פגם אחר לכאורה בהליך השימוע המצדיק את התערבות בית הדין.

סוף דבר: הבקשה לסעד זמני – נדחית.

עניינה של החלטה זו בקשה שהגיש מר עיד זנון (להלן – "המבקש") ביום 18.11.12 בעקבות החלטת הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים (להלן - "המשיבה") מיום ה-28.10.12 על פיטורי המבקש שנכנסו לתוקף ביום ה-24.11.12.

בבקשה ביקש המבקש סעד לשעה נגד סיום העסקתו, וזאת עד להכרעה בתביעה שתוגש.

במכתב מיום 26.3.08 מעיר מר גואלמן למבקש: "ביום שלישי ה-25.3.08 בשעות הבוקר, זיהיתי במכתש הגדול שני סוסים בתחומי השמורה, לאחר שיחה איתך התברר שסוסים אלה שייכים לך ולחבריך.

בסיכום חוות הדעת כותב הממונה הישיר: "עיד עובד כ- 20 שנה ברשות, ביחס לזמן בעבודה בו הוא עובד, הוא מראה בינוניות ומטה, אינו מבין את מהות העבודה ואינו מיתקדם לעיד יש רצון טוב אך יכולות נמוכות מאוד, ממליץ על הפסקת עבודתו". באוגוסט 2011 מציין מר צברי, פקח במכתש הגדול ובקעת סין, כי הגיע ביום 7.8.2011 "לחולות הצבוניים במכתש הגדול, וראיתי שוב פעם את עיד ישן ליד הספספלים על מחצלת. זאת לא הפעם הראשונה שעיד ישן בזמן העבודה, לפעמים בתוך הרכב לפעמים מחוץ לרכב." ברותו מכתב מציין מר צוברי עוד, כי במקרה קודם הגיע "למכתב שבשעה 10:00 בדרך למעלה אברהם, שם היה אמור עיד לעבוד בסידור אבנים, אך לא ראיתי אותו שם ולא בחולות הצבעוניים ולא בעין יורקעם ובחניון לילה עין יורקעם. בשעה 17:00 לערך התקשרתי לעיד ושאלתי אותו איפה הוא היה ואמר לי שעבד בסידור אבנים בדרך למעלה אברהם. אמרתי לו שאני הייתי שם והוא לא היה שם שם הוא אמר שהוא היה בהר אבנון. גם זה לא נכון, אין מה לעשות בהר אבנון עד השעה 10:00". נספח יז' לתגובת המשיבה.

על רקע זה לא הוכח בפנינו במידה הדרושה למתן סעד לשעה, כי סכויי התביעה הטוענת כי פיטורי המבקש הם ממניעים זרים והחלטה בעיניינו התקבלה בהליך פגום, הם טובים במידה המצדיקה מתן סעד לשעה כמבוקש כאן.

...

ביום 28.11.12 הגישה המשיבה תגובה מטעמה, ובה טענה כי יש לדחות את בקשת המבקש לסעד לשעה משאין הבקשה עומדת באמות המידה שנקבעו בדין למתן הסעד המבוקש.

אין בידינו לקבל את טענת ההתנכלות, שעה שלא מדובר בתלונה מצד גורם אחד, אלא תלונות שמצטברות לאורך תקופה ארוכה מכל הגורמים ברשות שבאו במגע עם המבקש במסגרת עבודתו.

משתנאי הסף למתן סעד זמני כמבוקש כאן, דורש מהמבקש לשכנע את בית הדין בסיכויי התביעה – לא התקיים כאן – דין הבקשה להידחות.

סוף דבר הבקשה נדחית.

בפנינו תביעת התובע לסעדים כספיים שונים ובהם פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין הפרת חוזה והבטחת רשות שלטונית, פצויי הסתמכות, פיצוי בגין פגיעה במוניטין, פיצויים בגין נזקים לא ממוניים- הוצאת דיבה, פגיעה בפרטיות, פגיעה בשם הטוב ופצוי בגין עוגמת נפש.

על פי סעיף 58 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע ואתרי הנצחה, התשנ"ח- 1998 (להלן: חוק גנים לאומיים), מינוי פקח ברשות מותנה באישור משטרת ישראל.

ביום 17.8.2009 נימסר לתובע מכתב זימון לשימוע בפני מנכ"ל הנתבעת, זאת מאחר ופניית הנתבעת למשטרת ישראל העלתה כי עומד נגד התובע רישום משטרתי המונע מתן סמכויות אכיפה בהתאם לחוק שמורות טבע וגנים (נספח ז' לכתב ההגנה).

בנוסף טוענת הנתבע כי עם תחילת עבודתו, נידרש התובע להצהיר כי אין בעברו הרשעות פליליות (ראו הצהרת התובע מיום 25.2.09, נספח ב' לכתב ההגנה), וזה מסר הצהרה שקרית בדבר העדר עבר פלילי, שעה שהיו לו שני רישומים פליליים.

כמו כן ציין כי למיטב ידיעתו התובע לא היה מעוניין בשיבוץ לתפקידים אחרים שלא דורשים סמכויות פקוח: "אם **** היה פונה ומבקש להשתבץ בתפקידים אחרים שלא דורשים סמכויות פקוח או נושא נשק...יש ברשות מלא תפקידים. התובע לא פנה אלינו בחיים ולא ביקש מאיתנו. לדעתי הציעו לו... הציעו לו בכ"א לדעתי. (פרוטוקול עמ' 36, ש' 28-31).

...

נוכח האמור, תביעתו להפרת הבטחה מנהלית ופיצויי הסתמכות נדחית.

לפיכך, התביעות בגין רכיבים אלה נדחות.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, התביעה נדחית, על כל רכיביה.

מבוא עסקינן בתביעה על סך 62,000 ₪ על פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ז- 1967 (להלן: "החוק") ופקודת הנזיקין שהגיש התובע כנגד רשות הטבע והגנים (להלן: "הנתבעת") ונגד מר חאלד יוסף מחמוד (להלן: "הנתבע") אשר במועדים הרלוואנטיים עבד כפקח מטעם הנתבעת.

כמו כן טוענים להיעדר קשר סיבתי בין מעשיהם ונזקיו הנטענים של התובע וכי התובע אינו זכאי לסעדים להם עתר.

הנתבע העיד, כי באותה עת הוא היה פקח והיה מוטל עליו לאכוף את החוק ובין היתר לטפל בצייד לא חוקי ולשמור על החיות המוגנות (עמ' 13 ש' 21-26).

לטענתו, לא היה לו מגע עם הפקח והפקח לא ביקש ממנו דבר.

הוא לא הוכיח, כי הפך ללעג וקלס בעיני מכריו וכן לא הוכיח האם ככל שהפך ללעג וקלס, האם זה היה בשל המעשים אשר יוחסו לו על ידי הנתבע, כמפורט לעיל, או בשל העובדה שהוא נתפס בעת ביצוע עבירה שעה שצד ובהמשך הורשע בעבירת ציד לא חוקי.

כאשר נישאל כיצד טענתו לפיה פוטר בשל תלונתו של הנתבע אודות האיום עליו והצתת רכבו עולה בקנה אחד עם העובדה שהוא פוטר בשל צייד בלתי חוקי השיב, כי הפקח עשה את כל הבלגאן של ההצתה והאיומים וכי במסגרת החקירה הוא נישאל מה עשה שם ואמר שהוא עסק בצייד (עמ' 10 ש' 5-12).

...

לסיכום, עדותו של התובע לא הותירה עליי רושם אמין ומהימן.

כאמור שוכנעתי, כי הפרסום אשר ביצע התובע בוצע בתום לב ומתוך אמונה באמיתותו ולכן חוסה תחת הגנת סעיף 15(8).

לאור כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.

את בקשתו, נימק המנכ"ל בהדרדרות במצב הבטחוני, במדיניות רשות הגנים להמנע ממתן היתרי מגורים בשטחי שמורות טבע בשל חשש לפגיעה בערכי טבע, ולאור העובדה שבמהלך הזמן עברה כל משפחתה של גב' ישראל לגור עימה במבנה.

הסעדים שנתבקשו על-ידי נבות הם - פיטוריה של גב' ישראל כפקחית וכעובדת רשות הגנים, וכלפי הרשויות המוסמכות - להורות להן להפעיל את סמכויות הפיקוח והאכיפה שבידיהן לפעול לפינויים של גב' ישראל ובני משפחתה מתחום השמורה.

בהתאם לכלל 14(ג) לכללי ההיתנהגות בשמורות טבע (יהודה ושומרון), תשל"ג-1973 (להלן - כללי ההיתנהגות), נאסר על אדם לשהות בתחום השמורה בשעות שבהן סגורה השמורה על-פי קביעות הרשות המוסמכת - קמ"ט גנים.

נוכחות אדם במקום, הכרוכה במגורים ובפעילות חיים שגרתית בתנאי חיים מודרניים, משפיעה לרעה על שמורת הטבע וערכיה, ופוגעת במירקם החיים הטבעי בה. לפיכך, גורמי רשות הגנים אינם מתירים כיום מגורי פקחים בשמורות טבע.

עתירת זביצקי עתירת זביצקי מופנית בעיקרה כנגד הרשויות המוסמכות בשמורה, בטענה כי הן אינן מפעילות את סמכויות האכיפה הנתונות בידיהם כלפי מישפחת אנג'ום, הנזיר חריטון והכנסיה.

...

טענות המשיבים המשיבים טוענים כי דין העתירות להידחות על הסף וגם לגופן.

לאור האמור, גם דינה של עתירה זו להידחות.

סיכומו של דבר, דין שלוש העתירות נשוא הליך זה להידחות.

לפיכך, התוצאה היא כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה. ניתן היום, י"ג באב תשס"ח (14.8.08).