דיון והכרעה:
ראשית, יש לזכור, כי אמות המידה למתן צו עשה זמני, על פי הפסיקה, נוקשות מאלה הנדרשות למתן צו מניעה זמני, כפי שנאמר בדב"ע לג/3-3 מדינת ישראל ואח' נגד גנץ, פד"ע ד 161:
"המשיב לא ביקש לשמור על המצב הקיים אלא לשנותו מעיקרא, ולהחזיר את המצב לקדמותו. בקשתו היתה למעשה שבית-הדין יפסוק סופית בפלוגתא שבין הצדדים, אם כי לתקופה מוגבלת. נראה לנו שצריכות להיות נסיבות יוצאות מן הכלל כדי להביא בית משפט להיעתר לבקשה כזו, וצריכות להיות בפניו הוכחות חותכות על זכותו המוחלטת של המבקש, ולא רק הוכחות על זכות לכאורה".
בענייננו, הגם שאין ספק ואין מחלוקת כי הטיפול בתרופת ה-Avastin הביא לשפור ניכר במצבה של התובעת, ואפשר שהמשך הטיפול בתרופה, כטיפול משלים, יביא לשפור נוסף ואף יאריך את ימיה של המבקשת-לדאבון לבנו, אין בידנו לתת למבקשת את הסעד המבוקש, משלא עלה בידה להוכיח, גם לא לכאורה, את זכותה להשתתפות "מכבי" במימון תרופת ה-Avastin, כל שכן בשלב זה, לאחר שכבר נותחה.
העובדה שהמבקשת טופלה ב-Avastin, על פי המלצת הרופאה המטפלת, והשפעת התרופה היתה טובה מאוד, ואולי אף הצילה את חייה-אין בה, לכאורה, כדי להצדיק את מימון הטיפול על ידי הקופה, כפי שנאמר בעיניין רימה ברם הנ"ל (שם לגבי תרופת ההרצפטין):
"אם יתאפשר לחולה אחת לדלג על השלב הראשון שנקבע...
...
המחלוקת נטושה באשר לחלופה השניה, היינו-האם המבקשת נמנית על הקבוצה של "חולים עם גרורות באתר מרכזי אחד המועמדים לניתוח".
עם כל הצער והכאב, הכרוכים במסקנה המתחייבת בנסיבות המקרה-לא ניתן לומר, בשלב זה של הדיון בבקשה לסעד זמני, כי עלה בידי המבקשת להוכיח, ולו לכאורה, כי היא נמנית על הקבוצה האמורה.
בנסיבות אלה, כפי שנאמר בעניין רימה ברם הנ"ל:
"אין זה נכון לזכות מבוטח בסעד זמני כאשר לכאורה הוא אינו זכאי לסעד הסופי".
(9) במהלך הדיון בבקשה, הוסיף פרופ' קליין וציין, לגבי תרופת ה-Avastin, כי "כיום נעשים נסיונות כדי לוודא שהיא מועילה למחלה מוקדמת אחרי ניתוח, ואני מניח שכך יוכח, ואז יש להניח שהיא תיכנס לסל".
אין לנו אלא לקוות ולהצטרף למשאלת לבם של החולים, הזועקים להכללת התרופה בסל הבריאות, כפי שציין גם ד"ר קליין:
"אני עצמי נלחם למען החולים האלה, שיזכו במימון המדינה והקופה לשימוש בתרופה".
אלא שהיום, לצערנו הרב, אין בידנו להעניק למבקשת את הסעד המבוקש, כדברי פרופ' קליין:
"לפי המצב היום, התובעת לא נמצאת בהתוויה, למרות שהתרופה עזרה לה".
(10) אשר לשיקוליה של וועדת החריגים-מקובלת עלינו טענת המשיבה בתגובתה לבקשה, כי המבקשת לא הצביעה על עובדות כלשהן שיש בהן כדי לראותה כמקרה "חריג וייחודי" השונה ממצבם של חולי סרטן המעי הגס אחרים, הסובלים גם מגרורות.
משלא הוכחו נסיבות חריגות של המבקשת, נראה, אפוא, לכאורה כי בדין קבעה ועדת החריגים כי "אין שוני מבחינה רפואית בחולה זו לעומת חולים אחרים במצבה, שאף להם לא אושר הטיפול" וכי "העובדה שטופלה ב-Avastin שלא על דעת הקופה ואף הגיבה לטיפול-אין בה כדי להחריגה רפואית".
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל-הגענו למסקנה כי אין מקום למתן צו זמני המחייב את "מכבי" לממן עבור המבקשת את הטיפול בתרופת Avastin או להשתתף בעלות מימון התרופה, עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית.
אשר על כן-הבקשה נדחית.
