על פי הנטען בבקשה, שהוגדרה כבקשה לסעד זמני דחוף, באם יתאפשר לנתבעת לפעול בהתאם לבקשתה לכנוס נכסים במסגרת תיק ההוצאה לפועל, יגרמו לתובעים נזקים בלתי הפיכים, כתוצאה ממכירת דירתם, באם יזכו בתביעתם.
המדובר בתביעה לסעד הצהרתי, לביטול הסכם גישור שקבל תוקף של פס"ד , אותו מבוקש לבטל , בטענה שהתובע הולך שולל עת חתם על ההסכם, וכי ההסכם נכפה עליו.
בהתייחס לשינוי נסיבות - טענו התובעים, כי לאור בקשת כנוס הנכסים מטעם הנתבעת במסגרת תיק ההוצל"פ, במסגרתה ימונה כונס ותימכר דירת התובעים, וכך באם יזכו בתביעה, לא ניתן יהיה להשיב להם את דירתם, בעוד שלנתבעת לא יגרם כל נזק באם יעוכבו ההליכים, עד להכרעה בתביעתם שכן, קיימים עיקולים נוספים לטובתה כנגד התובע, במסגרת תיק ההוצל"פ (סעיפים 7, 10-12 לבקשה).
בנוסף, בבקשה היה מדובר בחשש תיאורטי, וכעת המדובר בעובדה, באשר אמור להיתמנות כונס לנכסי התובעים, במסגרת תיק ההוצל"פ.
מהמקובץ, בהיתחשב בכך שקיימים עיקולים על נכסים אחרים של התובע הניתנים למימוש, לפני דירת המגורים של התובעים, וכאשר העיקול ברשום על דירה זו עומד על כנו, והאינטרסים של הנתבעת מובטחים לכאורה, נראה כי מימוש הדירה בטרם נדונה המחלוקת בין הצדדים יגרום לתובעים נזק בלתי מידתי.
...
לטענתה התובעים, מאחר והוכיחו עילה טובה לכאורה ביחס לזכותם המהותית, וכאשר מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם, ולשם שמירה על המצב הקיים, עד להכרעה בתביעה, יש להעתר לבקשה.
מאחר ולא חל שינוי נסיבות מהותי, שכן עוד בבקשה שהגיש ביום 2.12.19, שלא התקבלה מאחר והתובע לא צירף תצהיר לתמיכה בבקשתו, טען התובע שהוא חושש מכך שימומשו נכסיו ודירת המגורים המשותפת, דין הבקשה להידחות; לחילופין, יש לקבוע כתנאי לקבלת הבקשה, כי התובע יפקיד בקופת בית המשפט סך של 130,000 ₪, סכום חובו שאינו שנוי במחלוקת.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל, חלקית.
בעניינינו, טענות התובע כנגד התנהלות הנתבעת בסעיפים 21-25 לבקשה, אינן בבחינת נימוק המצדיק שינוי החלטתי האמורה, הואיל והן אינן מהוות עובדות חדשות , והן בבסיס התביעה שלפני.
ככל שלא יופקד הסכום במועד, החלטתי מיום 7.1.20, תיוותר על כנה.
