בקשת סעד זמני בערעור על דחיית עתירה לחידוש רישיון עסק

ברע"א 10505-03-10 אבו מדיעם נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 11.4.10) נדחה על ידי כב' נשיא בית המשפט המחוזי בב"ש דאז, השופט יוסף אלון, ערעור שהוגש על החלטת בית משפט השלום שדחה בקשה לצוו מניעה זמני שעניינו מניעת פינוי פולש שפעל באופן חד צדדי ובנה על המקרקעין בנגוד לדין : "... בבקשתו לצוו מניעה זמני בא המבקש בידיים שאינם נקיות לאחר פלישה למקרקעין שאין בידו להצביע על זכות קניינית קונקרטית בהם ולאחר בנייה שמראשית ועד אחרית נעשתה שלא כחוק. זאת ועוד. פלישה ובנייה בלתי חוקית אלו נעשו לאחר התדיינויות משפטיות ארוכות וממושכות ולאחר סדרת פסקי דין והחלטות שיפוטיות אשר הפלישה והבנייה דנן בוצעו בנגוד לקבוע בהם". (שם פיסקה 4).

כך אמר כב' השופט מצא בעמ' 444 - 442: "הלכה מיוסדת היא כי מי שפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוואנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלוואנטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האנטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט (דברי כב' השופט ש. לוין ברע"א 4196/03 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות (1984) בע"מ). חובה זו המוטלת על בעל הדין המבקש אינה מותנית בגילו, בכישוריו או בנסיונו המקצועי של מי מבאי כוחו. אומנם נראה כי מהבחינה ההסטורית נגזרת חובה זו ממידות תום הלב וניקיון הכפיים שבהן מחויב לעמוד כל התובע סעד שמקורו בדיני היושר. אך תום הלב שעליו מדובר כאן אינו תום לבו הסובייקטיבי של תובע הסעד, לא כל שכן פרקליטו, אלא שורת תום הלב במובנה האובייקטיבי, שהפרתה אינה נמדדת רק במראה זדוני אלא עשויה להתבטא גם בעצימת עיניים..." ובהמשך: "לא למותר להוסיף כי לחובה לנהוג בהגינות ובסבירות החלה על בעלי דין בדרך כלל נודע משקל רב במיוחד כאשר המדובר בבקשה לקבלת סעד במעמד צד אחד". ובהמשך שם פסקה 12 עמ' 443: "בבקשתם לקבלת סעדים זמניים הפרו המבקשים את חובתם לנהוג בתום לב בהליך הדיוני. בצדק ציין השופט המלומד, שאילו הקפידו המבקשים במילוי חובתם להביא לידיעת בית המשפט במסגרת הבקשה את כל העובדות והמסמכים העשויים להדרש להכרעה קרוב להניח כי בית המשפט לא היה מזכה אותם בסעדים שנתבקשו מבלי לזמן דיון בבקשה במעמד שני הצדדים". עוד ראו: רע"א 5826/11 אריאל טל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (ניתן מפי כבוד השופט (כתוארו אז) גרוניס ביום 17.8.11, פורסם בנבו): "זאת ועוד, דין הבקשה להדחות על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים, כנטען ע"י המשיבה בתשובתה. הלכה ידועה היא כי על העותר לסעד זמני ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בבקשה המוגשת במעמד צד אחד, לבוא לבית המשפט בניקיון כפיים, ולפרוס לפני בית המשפט את כל העובדות העשויות להיות רלוואנטיות לבקשתו (ראו למשל: רע"א 4196/03 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מז(5) 165, 168(1993); רע"א 1565/95 סחר ושרותי ים בע"מ נ' חברת שלום וינשטיין בע"מ, פ"ד נד(5) 638, 658 (2000))". בעניינינו, המבקש כאמור לא גילה עובדות חשובות אלה בשלב הבקשה.

סמכותו העניינית של בית המשפט: הסעדים שהמבקש עותר להם כמפורט בסעיף 102 לבקשתו כוללים בין השאר הטלת איסור על המשיבות להפריע לחידוש רישיון העסק שלו במסעדה וכן ציווי כי תימנענה מפעולות אכיפה והפחדה כלפיו וכלפי בני משפחתו ביחס להחזקה בנכס.

...

נושא הסמכות העיקרית ייבדק בהליך העיקרי, אך לצורך הסעד הזמני די בספק שעוררו המשיבות כדי לעמעם את נחיצות הסעד הזמני במסגרת זו. בהקשר זה, אומר אגב אורחא, כי לא שוכנעתי שפעולותיהן של רשויות האכיפה היו תוקפניות באופן בלתי לגיטימי.

סיכום: מן המקובץ לעיל, אני מוצאת כי הצו הארעי שיצא תחת ידי ביום 1.4.19 דינו להתבטל.

אולם, מכל המקובץ לעיל, אין מקום להוצאת צו מניעה זמני גם בגין התפיסה המורחבת שביצע המבקש בחלקה זו. לא למותר לציין כי כל האמור אינו חל על המושכר לחייב ולרעייתו המנוחה לפי ההסכם עם עמידר משנת 1978.

ענייננו בבקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בעירעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט עמית ק' ורדי) מיום 12.5.2022 ב-עת"מ 38141-04-22, שבמסגרתו נדחתה עתירת המבקש כנגד החלטת המשיב, המפקח על השירותים הפינאנסיים, לדחות את בקשתו לחידוש רישיון בסיסי למתן אשראי (להלן: המפקח).

נקודת המוצא לדיון בבקשה לסעד זמני בעירעור על עתירה מינהלית היא כי אין בעצם הגשת העירעור כדי לעכב את ההחלטה נושא ההליך (תקנה 42 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000).

אמנם יש בסעד הזמני המבוקש משום שינוי מסוים, שכן כבר במועד החלטת המפקח המבקש אחז ברישיון זמני, ומיום נתינתה המבקש נידרש שלא ליתן שירותי אשראי חדשים; אולם בשים לב לכך שהחלטת המפקח הייתה בעלת תחולה מיידית, ובהנתן שפרק הזמן שניתן למבקש לחיסול עסקיו טרם חלף במועד הגשת העירעור, לא ראיתי לנכון לזקוף נתון זה לחובת המבקש (עע"מ 3438/22 פלוני נ' משרד האוצר, הממונה על שוק ההון, ביטוח, פסקה 10 (19.6.2022), להלן: עניין פלוני).

...

יישום כללים אלה על הבקשה דנן מוביל למסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לשאלת סיכויי הערעור.

אף על פי כן אני סבורה ששיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לעבר דחיית הבקשה למתן סעד זמני.

סוף דבר התוצאה היא שהבקשה למתן סעד זמני נדחית, והצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 2.6.2022 מבוטל.

בבית המשפט העליון עע"מ 3438/22 לפני: כבוד השופטת ע' ברון המבקש: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. משרד האוצר, הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון 2. משטרת ישראל בקשה לסעד זמני בעירעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כבוד השופט עמית ק' ורדי) מיום 3.5.2022 ב-עת"מ 69787-03-22 בשם המבקש: עו"ד ד"ר גיל עשת; עו"ד גולן שלומי בשם המשיבים: עו"ד רנאד עיד; עו"ד אבי טוויג ][]החלטה

ענייננו בבקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בעירעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט עמית ק' ורדי) מיום 3.5.2022 ב-עת"מ 69787-03-22, שבמסגרתו נדחתה עתירת המבקש כנגד החלטת המשיב 1, הממונה על שוק ההון ביטוח וחסכון, לדחות את בקשותיו לחידוש רישיונות בסיסיים למתן אשראי ולמתן שירות בנכס פינאנסי (להלן: הממונה).

הבקשה למתן סעד זמני בעירעור לטענת המבקש מאזן הנוחות נוטה לטובתו, ולדבריו דחיית הבקשה עלולה להסב לבית העסק, לפרנסתו ולמוניטין שלו נזקים בלתי הפיכים.

...

חרף האמור, אני סבורה כי שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לעבר דחיית הבקשה למתן סעד זמני.

כך שאם בסופו של דבר המבקש יזכה בערעור, נזקיו הכלכליים כמו גם הנזקים הנטענים בדבר פגיעה במוניטין האישי, יהיו ניתנים לתיקון באמצעות פיצוי כספי מאת המשיבים (עע"מ 948/22 מחאג'נה נ' מדינת ישראל רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, פסקה 10 (8.2.2022); עע"מ 5408/21 עודה נ' משרד האוצר הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, פסקה 14 (30.8.2021)); ויובהר כי אינני נוקטת עמדה כלשהי בנוגע לנזקים הנטענים כשלעצמם.

סוף דבר התוצאה היא שהבקשה למתן סעד זמני נדחית, והצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 22.5.2022 מבוטל.

הש' הנכבדה דחתה מכל וכל את טענת המערערים לפיה לא נאסר עליהם השמוש במשרדי המערערת וקבעה כי "לשון הצוו הבהירה היטב... כשהמטרה היא להביא להפסקת כל פעילות ושימוש בו" וכן כי היה על המערערים להבין "כי הצוו אוסר, באופן מדורג, כל עבודה, כל שימוש, ובסופו של דבר כל נוכחות במקרקעין" (ס' 29 להחלטה), ובנוסף: "פרשנותם המצמצמת של המשיבים לצוו היא מיתחכמת, ולא ברור מה מעשיהם באתר, שעה שנאסר עליהם במפורש, כל שימוש במקרקעין. עולה חשש כי המשיבים [המערערים] נאחזים באתר, בכל מחיר, תוך הפרת הצוו, לצורך קידום עניינם העיסקי, ולשם צבירת יתרון במסגרת הסיכסוך עם הרשויות ועם המשיבים 1-2, כפי שעולה מהתכתבויות שונות שהוגשו (למשל ת/8)" (ס' 31 להחלטה).

בנוסף לאמור וכרקע לו אציין כי ביום 16.5.17, הגישה המערערת עתירה מנהלית בה ביקשה להורות על בטלות החלטת המועצה המקומית שהם (רשות רשוי עסקים), שדחתה את בקשתה לחידוש רישיון עסק לשנת 2017.

רמ"י פנתה לבית משפט השלום בבקשה לסעד זמני שימנע את המשך פעילותה של המערערת, תוך השגת גבול.

...

לפני ערעור על החלטתו של בית משפט השלום ברמלה, מפי כב' השופט אבו שחאדה, שניתנה ביום 16.8.22 בתיק בב"נ 20305-04-18, בה נעתר השופט לבקשת המשיבה להוציא נגד המערערים ואחרים צו מנהלי לאכיפתו של צו שיפוטי שהוצא כשלוש שנים קודם לכן, מכוח סעיף 237 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן – החוק).

הש' הנכבדה דחתה מכל וכל את טענת המערערים לפיה לא נאסר עליהם השימוש במשרדי המערערת וקבעה כי "לשון הצו הבהירה היטב... כשהמטרה היא להביא להפסקת כל פעילות ושימוש בו" וכן כי היה על המערערים להבין "כי הצו אוסר, באופן מדורג, כל עבודה, כל שימוש, ובסופו של דבר כל נוכחות במקרקעין" (ס' 29 להחלטה), ובנוסף: "פרשנותם המצמצמת של המשיבים לצו היא מתחכמת, ולא ברור מה מעשיהם באתר, שעה שנאסר עליהם במפורש, כל שימוש במקרקעין. עולה חשש כי המשיבים [המערערים] נאחזים באתר, בכל מחיר, תוך הפרת הצו, לצורך קידום עניינם העסקי, ולשם צבירת יתרון במסגרת הסכסוך עם הרשויות ועם המשיבים 1-2, כפי שעולה מהתכתבויות שונות שהוגשו (למשל ת/8)" (ס' 31 להחלטה).

דיון והכרעה: מקובלת עליי הנמקתו של הש' קמא ליחס בין סעיף 219(ב)(1) לסעיפים 236 ו-237.

סעיף 219 (ב)(1) נמצא בפרק "אכיפה מנהלית" לעומת הצו הנדרש, המופיע בפרק "צווים שיפוטיים". המסקנה הנובעת היא שסעיף 219 (ב)(1) אינו חל על הצו הנדרש וקיומו של כתב האישום אינו מהווה מחסום מהגשת בקשה לפי סעיף 237.

סוף דבר: משנדחו כל טענותיהם של המערערים, נידחה גם ערעורם זה על כל חלקיו; לא ניתן לעבור בשתיקה על התנהגותם של המערערים, גם במסגרת הליך זה, בו ביזו ביודעין ובמכוון החלטות מפורשות בהן דחיתי את בקשותיהם לעיכוב ביצוע – בתי המשפט מורים ומצווים, והמערערים בשלהם.

אמנם, במקרה שלנו מדובר בעותר במי שניתן לו רישיון עסק ,אך מדובר ברישיון עסק זמני שהיה צריך לבקש לחדשו כעבור כשנה , כפי שאכן עשה העותר, כאשר בזמן שניתן הרישיון לעותר בשנת 2018 טרם נאסף ונימסר לרשות המידע המודיעיני והראיות המנהליות החסויות ,שנמסרו לרשות רק בנובמבר 2022, ראיות מינהליות המצביעות על כך שהעותר משמש איש קש לגורמים עבריניים ומסייע להם לבצע עבירות של הלבנת הון ,גורמים עבריניים שלא יכלו לקבל רישיון עסק בעצמם ולכן הם משתמשים בעותר כאיש קש עבורם.

מדובר בעוסק יחיד מבקש הרישיון והחידוש, שקיימת זהות מלאה בינו לבין העסק ולכן יש לדחות גם את ניסיון העותר לאבחן ולבדל בינו לבין העסק, כאשר אמנם העותר נמצא בשנים האחרונות חלק גדול מהזמן בחו"ל ,אך הוא נמצא גם לא מעט בארץ והבקשה לרישיון, הוגשה כאמור, באופן אישי על ידו ועל שמו ולא עבור תאגיד ולא על ידי בנו מקסים (שכמובן יכול להגיש בקשה לרישיון על שמו).

יש לציין כי במקרה דומה לתיק אחר שהתנהל אצלי לגבי צ'יינג אחר בראשון לציון (עת"מ (ת"א) 38141-04-22 מוסניצקי נ' המפקח על השירותים הפינאנסיים (להלן –עניין מוסניצקי) שהיה מיוצג על ידי ב"כ העותר כאן, ניתן על ידי פסק דין ביום 12/5/22 שדחה את העתירה .ביום 28/6/22 נדחתה בקשה לסעד זמני בעירעור שהגיש מוסניצקי לבית המשפט העליון בעע"מ 3739/22 וביום 4/1/23 הסכים מוסניצקי ,בהמלצת הרכב בית המשפט העליון, לחזור בו מהערעור בבית המשפט העליון בהמלצת בית המשפט העליון שעיין בחומר החסוי וניהל שיחה עם נציגי המישטרה והערעור נדחה בהסכמת מוסניצקי ובא כוחו עו"ד רוטמנש.

...

יש לציין כי במקרה דומה לתיק אחר שהתנהל אצלי לגבי צ'יינג אחר בראשון לציון (עת"מ (ת"א) 38141-04-22 מוסניצקי נ' המפקח על השירותים הפיננסיים (להלן –עניין מוסניצקי) שהיה מיוצג על ידי ב"כ העותר כאן, ניתן על ידי פסק דין ביום 12/5/22 שדחה את העתירה .ביום 28/6/22 נדחתה בקשה לסעד זמני בערעור שהגיש מוסניצקי לבית המשפט העליון בעע"מ 3739/22 וביום 4/1/23 הסכים מוסניצקי ,בהמלצת הרכב בית המשפט העליון, לחזור בו מהערעור בבית המשפט העליון בהמלצת בית המשפט העליון שעיין בחומר החסוי וניהל שיחה עם נציגי המשטרה והערעור נדחה בהסכמת מוסניצקי ובא כוחו עו"ד רוטמנש.

לכן, בסופו של יום, לא נפל פגם ובוודאי לא פגם מהותי בהחלטת הממונה ,שעשה שימוש בראיות המנהליות העדכניות שהוצגו בפניו, נתן לעותר זכות שימוע בכתב שנוצלה, תיקף את המידע החסוי בסמוך למתן ההחלטה והגיע לממצאים ומסקנות שבאו לידי ביטוי בהחלטה שלא לחדש לעותר את רישיון העסק, החלטה סבירה בנסיבות העניין שאין מקום לבית המשפט להתערב בה ולכן דין העתירה להידחות .

התוצאה: לאור האמור לעיל העתירה נדחית, כאשר בהתחשב בעותר והפגיעה הכלכלית בו כתוצאה מסגירת העסק שלו ,לא מצאתי מקום לחיוב בהוצאות.