בהקשר זה נטען כי הליקוי בחיפוי החוץ של הבניין אינו שונה במהותו מכל ליקויי בנייה ברכוש המשותף ומדובר ברכיב תביעה כספי מובהק, ועל כן נידרש לשלם בגין הדיון בו אגרה בהתאם לשוויו, על אחת כמה וכמה מקום בו עלות תיקון כל שאר הליקויים הנטענים נתבעה כרכיב כספי, ואילו לגבי תיקון חפוי החוץ, שעלותו גבוה מכל רכיבי התביעה גם יחד עתרו התובעים למתן צו עשה, לטענת הנתבעות זאת על מנת לחסוך תשלום אגרה.
כך גם נהיר שהלכה היא כי-
"אמנם יש ליתן לתקנות האגרות פירוש ליבראלי, על מנת שלא לנעול את שערי בית המשפט בפני מתדיינים, ואולם, אל לו לבית המשפט ליתן יד לעקיפתה של החובה לשלם אגרה באמצעות האיצטלה של סעדים הצהרתיים שהם כספיים במהותם, ובמסגרתם אין התובע צפוי להדרש לתביעה אופראטיבית עתידית למימוש זכותו הכספית"
רע"א 4863/15 איליה מגאלשבילי נ' השניידרים בע"מ נבו, 25.8.15.
במקרה שנידון שם נקבע כי נוכח חוסר הבהירות של הסעדים המפורטים בתביעה, לא ניתן לקבוע כי התובע שם הרים את הנטל לשכנע שקיים אינטרס לגיטימי לבירור התביעה כתביעה לסעדים שאינם כספיים, ולפיכך יש לקבוע כי מדובר בסעדים כספיים שיש להעריכם ולשלם בגינם אגרה מתאימה, ואולם "נוכח העמימות בכתב התביעה שהובילה לתוצאה האמורה, עומדת למשיב זכות להגיש בקשה מתאימה לתיקון כתב התביעה תוך הבהרת הסעדים המבוקשים והצבעה על קיומו של אינטרס לגיטימי לתבוע סעד הצהרתי" (פסקה 18).
...
נוכח ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון וכן נוכח העובדה שעיון בכתב התביעה ובחוות הדעת שצורפה לה מלמד כי התובעים פירטו את הנזקים הנטענים כדבעי, אך בחרו, משיקוליהם, להקטין את סכום התביעה, דין בקשת הנתבעות בעניין פירוט סכומי התביעה בהתייחס לסכום התביעה הנקוב להידחות.
סוף דבר:
לאור האמור לעיל הבקשה נדחית, בכפוף לכך שעל התובעת לשלם סך אגרה נוסף, זאת בהתאם לסעיף 3(1) לתקנות האגרות, פרט 3 לתוספת, בגין הסעד למתן צו עשה.
התובעים ישלמו את הסכום הנ"ל עד ליום 3.12.23.
