לטעמו של המערער, היה על בית משפט קמא ליתן את המשקל הראוי לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות בהן הורשע בשלושת האישומים וכן נימנע מלהפעיל את דוקטרינת המידתיות וההלימה בענישה נוכח הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות ועד למועד מתן גזר הדין.
לטענת הסניגור, היה על בית משפט קמא להחיל את עיקרון המידתיות בענישה, גם באשר להפעלת עונש המאסר המותנה שנגזר על המערער מלפני שנים, ולא היה מקום להפעיל את עונש המאסר המותנה במצטבר משחלפו 5.5 שנים מאז נגזר, כשהתוצאה, לטעמו של הסניגור, היא בלתי מידתית ומחמירה מעבר לנדרש.
לגבי ישיבת 06.05.18 לא הוגש תעוד רפואי, אלא החלטת בית משפט קמא שנענה לבקשת הסנגורית דאז, לביטול צו הבאה לאחר שנטען, כי המערער יצר עימה קשר ומסר פרטים עדכניים ומספר טלפון כדי להשיגו לאחר הדיון.
...
סעיף 58 של חוק העונשין קובע:
"מי שהוטל עליו עונש מאסר בשל עבירה נוספת והופעל נגדו עונש המאסר על-תנאי, יישא, על אף האמור בסעיף 45 את שתי תקופות המאסר בזו אחר זו, זולת אם בית-המשפט שהרשיעו בשל העבירה הנוספת ציווה, מטעמים שירשמו, ששתי התקופות כולן או מקצתן יהיו חופפות".
לטעמנו, אין במקרה זה טעם כלשהו שיהא בו כדי להצדיק את חפיפת המאסר המותנה שהופעל.
על-יסוד כל האמור לעיל, אנו מורים בזאת על דחיית הערעור.
שימוע פסק הדין קבוע לתאריך 14.10.21, ואולם סבורים אנו שניתן להורות על המצאת פסק הדין בדואר לצדדים ולפיכך אנו מורים על ביטול המועד שנקבע ליום 14.10.21.
