בקשת סילוק תובענה ייצוגית כנגד משיבה בהסכמה

לפניי בקשה מוסכמת לאישור הסתלקות המבקש מבקשתו לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבות ולהורות על דחיית תביעתו האישית, בהתאם להסכמות שאליהן הגיעו הצדדים ובהתאם להוראת סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק").

בהחלטה מיום 31.10.19, נקבע כי על המשיבות להגיש תשובה לבקשת האישור בטרם תוכרע בקשתן לסילוק בקשת האישור על הסף.

...

במקרה הנדון, בשים לב לטענת המשיבות בדבר קהל הלקוחות הנאמן שנוצר להן שמרביתו בגילאי ה- 30 – 50 ובשים לב לטענותיהן בדבר היקף הביקוש מצד מבלים שגילם נמוך מ- 24 והעדפת קבוצות מבלים לבלות עם בני גילם, ולכך שבקשת הסתלקות דומה אושרה במסגרת עניין אהרוני, ומשעה שאף היועמ"ש לא מצא לנכון להתנגד לבקשת ההסתלקות והותיר את הנושא לשיקול דעת בית המשפט, על אף שהצביע על מספר קשיים אשר לעמדתו עולים מהסדר ההסתלקות - אני סבורה כי הסדר ההסתלקות המוצע במקרה הנדון, מגלם תועלת ציבורית מסוימת לחברי הקבוצה, וכי לנוכח כל האמור, ומשעה שאין בהסתלקות המבקש משום מעשה בית דין ביחס לחברי הקבוצה, אין עוד צורך לברר את התובענה במתכונתה הנוכחית ויש לקבל את בקשת ההסתלקות.

לנוכח כל האמור לעיל, ומשאין בהסתלקות המבקש משום מעשה בית דין, אינני סבורה כי יש טעם מעשי בהמשך ניהול ההליך, ומשלא שוכנעתי בתועלת שבניסיון לאתר תובעים חלופיים, לא מצאתי כי יש צורך בפרסום הודעת הסתלקות בהתאם לסעיף 16(ד)(1) בחוק (ר' ת"צ (מרכז) 24356-04-10 הר-עוז נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, 22.12.10) פסקאות 20-22 ו- 26-28; ת"צ (ת"א) 13675-03-09 1277/09 מישורי נ' דקלה חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, 28.12.10()".

התביעה האישית של המבקש נדחית בזאת.

]השופט ע' גרוסקופף: לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מנחם רניאל) בת"צ 12593-05-20 מיום 10.1.2023, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לסלק את התובענה הייצוגית שאושר למשיבים לנהל נגדה, בהתבסס על 'הודעת חדילה' שהגישה לאחר אישור התובענה כייצוגית.

כך הן מטעם עיקרוני, והוא שלא ניתן להגיש הודעת חדילה לפי סעיף 9(ב) לחוק לאחר שאושר נהולה של תובענה כייצוגית; הן מטעם פרטני, והוא שהמבקשת נתנה הסכמתה למתווה פשרה, במסגרתו הובהר לה כי משמעות הסכמתה להסדר שהוצע על ידי בית המשפט היא ויתור על האפשרות להגיש הודעת חדילה.

...

העולה מהמקובץ הוא שתאגיד המים היה מודע בזמן אמת לכך שהסכמה למתווה הפשרה משמעה וויתור על האפשרות למסור הודעת חדילה, ולפיכך משניתנה הסכמתו, והמתווה הפך לעובדה מוגמרת בעקבות ההחלטה בבקשת רשות הערעור הקודמת, אין הוא רשאי לחזור בו ממנה.

סוף דבר אשר על כן, הן מהטעם העקרוני והן מהטעם הפרטני, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות.

ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

העובדות הצריכות לעניין מדובר בגלגולה הרביעי של בקשה לאישור תובענה ייצוגית אשר הוגשה כנגד המשיבה, Google LLC (להלן: "גוגל"), בעיניין "רכישות בלתי מורשות" לכאורה בחנות Google Play (להלן: "החנות") וביישומונים שנרכשו על ידי קטינים באמצעות כרטיסי אשראי שלא להם.

נוכח מחלוקות בין הצדדים באשר להמשך ניהול ההליך, ולאחר שנערך דיון נוסף, ניתן פסק דינו של בית המשפט (פסק דין מיום 9.7.20), אשר קיבל את הבקשה לסילוק על הסף והורה על מחיקת הבקשה הראשונה, תוך שקבל הטענה כי יש להגיש את בקשת האישור על פי הדין של מדינת קליפורניה ובהתאם להלכה שנפסקה באותה העת ברע"א 5860/19 Facebook Inc נ' בן חמו (פורסם בנבו, 31.5.18) (להלן: "פס"ד בן חמו").

הגם שבעניינו נראה כי על פניו גם המבקשים מודים, כי בנסיבות העניין אין בקשתם מבססת קיומה של עילת תביעה לכאורה, נוכח הסבריה של המשיבה בעיניין מנגנון האימות ונוכח הטענות בעיניין הסמכות ההורית, ובהתאם מבקשים להסתלק מתביעתם, מסכימים הם כי המשיבה תישא בהוצאותיהם בהקף כולל של כ- 100,00 ₪ .

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, בקשת ההסתלקות מתקבלת, מבלי להורות על מציאת תובע חלופי.

תביעתם האישית של המבקשים נדחית.

לצד זאת, אני מורה כי תועבר הודעה מתאימה לפנקס התובענות הייצוגיות.

רקע, השתלשלות ההליך ביום 16.7.2021 הגיש המבקש, לירון גולן, בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה שעסקה בשתי סוגיות: סוגיית עיגול שטחים מעלה – המבקש טען כי המשיבה מעגלת כלפי מעלה את הקף שטחי הנכסים בארנונה, ללא הסכמה ממועצת העיר ובנגוד להוראות שנקבעו בחוק ההסדרים במשק המדינה (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992.

קבעתי שאין לקבל את בקשת הסילוק, שכן ענייננו דומה לנושא ההלכה שנפסקה בעע"מ 728/17 רחמים שמואל נ' עריית רעננה (4.2.2018) במובן זה שמדובר במחלוקת משפטית לעניין פירוש צו הארנונה שיש לה לכאורה השלכות רוחב על ציבור רחב במשיבה.

...

אני ערה לטיעוני המבקש כי צו הארנונה כולל סיווגי משנה נוספים שביחס לחלקם מחוקק המשנה הבהיר כי תעריף מופחת/פטור יינתן רק ביחס לרכוש פרטי – כך בסיווג 156 לגבי שטח שהוא "בריכת שחיה פרטית". וכך גם בסיווג 154 המעניק תעריף מופחת ל"חניה במגורים בעלת 3 קירות (בחזקת מחזיק אחד)". לא התעלמתי גם מכך שלגב' באוור לא היה הסבר לעניין. עם זאת אני סבורה כי מהבקשה לשרים עולה שמדובר בהגדרה הסטורית שדווקא הפנייה לשרים נועדה לתקן את תשלום המופחת לגביה. בעוד ההגדרות שאליהן מפנה המבקש הן הגדרות חדשות שהתבקשו לראשונה בבקשה לשרים בשנת 2005.

סוף דבר לאור הטעמים המפורטים לעיל, אני סבורה כי לא קיימת אפשרות סבירה לכך שהשאלה כיצד יש לחייב "מחסן משותף" בארנונה – האם בהתאם לסיווג משנה "מחסן" או בהתאם לשימוש העיקרי (מגורים) תוכרע בתובענה לטובת הקבוצה.

בקשת האישור נדחית.

בפניי בקשה לאישור הסדר פשרה לפי סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 (להלן: "החוק" או "חוק תובענות ייצוגיות", ובהתאמה – "הסכם פשרה") שהוגשה על ידי הצדדים במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור"), אותה הגיש המבקש, ברוך חכים (להלן: "המבקש") כנגד המשיבה, אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (להלן: "המשיבה" או "אל על").

לאור כניסתה לתוקף של הוראת השעה הגישה אל על בקשה לסילוק על הסף במסגרתה טענה כי הוראות הדין שעליהן מבוססת בקשת האישור שונו באופן מהותי ורטרוספקטיבי, כך שהן אינן חלות עוד על חברי הקבוצה.

עוד הוסכם בין הצדדים כי עם אישור בית המשפט את הסכם הפשרה מתחייבים המבקש ובאי כוחו ו\או מי מטעמם, לא להגיש ו/או להיות מעורבים בין במישרין ובין בעקיפין, בהגשת בקשת אישור נוספת ו\או הליך משפטי אחר נגד המשיבה בעניינים מושא בקשת האישור, למעט במקרה של הפרת הסדר הפשרה.

...

סיכום לאחר שבחנתי את הסדר הפשרה, ולאור כל הטעמים שפורטו לעיל, מצאתי את הסדר הפשרה סביר, הוגן וראוי ועל כן הגעתי למסקנה כי יש לאשרו.

המשיבה תשלם למבקש גמול בסך כולל של 50,000 ₪ ושכר טרחה לבאי כוחו בסך של 280,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין, בכפוף לקבלת חשבונית מס כחוק.

אני מורה למשיבה על פרסום הודעה לציבור בהתאם להוראות סעיף 25(א)(4) לחוק, בשני עיתונים יומיים בשפה העברית בעלי תפוצה רחבה.