בעיניין סוגיית ניזוקים מישניים או עקיפים בתביעות לשון הרע, הפניתה הנתבעת לספרם של המלומדים חאלד גנאים, מרדכי קרמניצר, בועז שנור, דיני לשון הרע - הדין המצוי והדין הרצוי (219-220) (מהדורה שנייה מורחבת 2019):
"בעיה עשויה להתעורר במקרה שבו לשון הרע מפורסמת נגד א', ועקב הפירסום נגרם נזק לאנטרס של ב' – שאינו אינטרס הכבוד. אפשר להביא כמה דוגמאות למקרים מסוג זה:
מבלי להביע עמדה אשר לסכויי התביעה שאינם רלבאנטיים לשלב זה, על פניו, אין בבקשה נימוק השולל מהתובעת לכאורה עמידה בתנאי הסף שנקבעו בפסק דין אסלוחה, שתמציתם: קרבה מדרגה ראשונה בין הניזוק העקיף לישיר; היתרשמות עצמאית של הניזוק העקיף מהארוע; קירבה במקום ובזמן בין הפגיעה בניזוק העקרי ובין היתהוות הפגיעה אצל הניזוק העקיף; הפגיעה הנפשית שנגרמה לניזוק העקיף הנה חמורה ועולה כדי מחלת נפש או הפרעה נפשית משמעותית המגובה בממצאים רפואיים, ולפיכך אין מקום לדחיית התביעה על הסף ביחס לעילה זו.
אין באמור, כדי למנוע מהנתבעת להעלות טענות בעיניין זה במהלך ניהול התיק, לרבות טענות בעיניין חלות ההלכה בעיניין שלפנינו, אך אין בנימוקים שהעלתה הנתבעת, כדי ליגרור סילוק התובענה על הסף.
סוף דבר
אני מקבלת את הבקשה ומורה על מחיקת התביעה על הסף בהעדר עילה ככל שהיא נוגעת לעילות הכספיות.
...
בנוסף, וגם כאן, ככל שעילה זו מכוונת לסעד כספי שאינו בגין נזק גוף מכוח עוולת הרשלנות, הרי שהתובעת נדרשה לכמתה ולשלם אגרה מתאימה בגינה, אך לא עשתה כן.
אשר על כן אני מורה על סילוק על הסף של התביעה הכספית שאינה בגדר נזק גוף.
לעומת זאת, וככל שהתביעה נוגעת לנזק גוף אשר התובעת טוענת שנגרם לה כתוצאה מהאירועים המפורטים בכתב התביעה, אני סבורה כי אין מקום להורות על סילוק התובענה על הסף.
סוף דבר
אני מקבלת את הבקשה ומורה על מחיקת התביעה על הסף בהיעדר עילה ככל שהיא נוגעת לעילות הכספיות.
