בקשת סילוק תביעה על הסף: אי-הורשת זכות לגמלת כסף

בפועל, התשלום בוצע בערכו הנומינלי רק ביום 24.2.15 (שני תשלומים – האחד בסך 4,034.61 ₪, השני בסך 4,034.62 ₪), וזאת לאחר שהוריה של אמל הכחישו טענה שהעלתה הנתבעת בבקשה לסילוק התביעה על הסף שהוגשה בחודש 1/15, לפיה תשלום דמי המחלה בוצע סמוך לאחר מתן הוראת התשלום בחודש 8/13.

טענות הנתבעת הנתבעת טוענת כי אי תשלום דמי המחלה במועד נבע מטעות כנה, וזאת על יסוד הנימוקים הבאים: מחלקת המשכורת של משרד החינוך לא ידעה על זכאותה של המנוחה לתשלום עבור ימי מחלה מאחר שלא הוגשו מטעם אמל אישורי מחלה בגין העדרותה בשנת תשע"ג. מן העובדות עולה כי הנתבעת נהגה בתום לב בנושא תשלום דמי המחלה, שכן מיד עם קבלת פניית בא כוחם של הוריה של אמל, הנתבעת התייחסה לדרישת התשלום ונתנה הוראת תשלום, ומיד כאשר התברר שהתשלום לא בוצע בעקבות תשובת התובעים לבקשה לסילוק על הסף, טיפלה הנתבעת בעיניין והעבירה את התשלום.

למרות זאת, הנסיבות חייבו לכל הפחות להניח שקרוביה או יורשיה של אמל היו מושכים דואר שהיה מתקבל עבורה לאחר מותה, ומשלוח מכתב לכתובת המוכרת של אמל, ובו הודעה כי נודע למעסיק על פטירתה של אמל, וכי יורשיה מוזמנים להציג אסמכתא בדבר מעמדם כיורשיה ולברר את זכויותיהם מכוח עבודתה והפסקת עבודתה של אמל.

עמדת הנתבעת לפיה הייתה הצדקה לעיכוב לקיצבת שאירים, הייתה הצדקה לעיכוב בהעברת מיסמכי השיחרור לאחר הגשת תביעת הוריה של אמל לקיצבת שאירים בשל האפשרות שהתביעה תיתקבל ותיקבע זכאות לקיצבת שאירים גם בגין שנת עבודתה הראשונה של אמל, באופן שהנתבעת הייתה זכאית לקבל את הכספים שבהראל – לא הוכחה, ומכל מקום אינה מתיישבת עם הוראות סעיף 26 לחוק שירות המדינה (גמלאות), לפיהן שיעור קצבת שאירים בכלל, ולתלויים בפרט, מותנה בתקופת שירות הנושאת זכות לגימלאות במשך 3 שנים, אך מעבר לכך אין חשיבות לאורך תקופת השרות.

...

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעים פיצויי הלנת שכר בסך 3,833 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24.2.15 עד לתשלום בפועל.

הנתבעת תשלם לתובעים שכר טירחת עורך דין בסך 5,000 ₪.

המשיבה היא אלמנתו ויורשתו של המנוח על פי צו ירושה.

לדידה של המבקשת, המנוח שימש כמפיץ עצמאי של מרכולתה, באשר: חוזה ההיתקשרות שולל במפורש יחסי עובדי- מעסיק, המנוח משך 28 שנות עבודתו מעולם לא העלה טענה לפיה בינו לבין המבקשת מתקיימים יחסי עובד- מעסיק, המנוח רכש והחזיק משאית ונשא בהוצאותיה, השקיע סכומי כסף ניכרים בעיסקו אותם שילם למפיץ קודם, העסיק או יכול היה להעסיק עובדים תחתיו, הנפיק קבלות וחשבוניות, נשא בעלויות השוטפות של העסק, דיווח כעצמאי לרשויות המס, והעמיד ערבויות כספיות לנתבעת.

החלטת בית הדין קמא בית הדין קמא דחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף, שכן המדובר בבקשה לסעד מרחיק לכת והפנה להלכה לפיה סילוק תביעה על הסף ייעשה במשורה ובבתי הדין לעבודה "קצרה המשורה עוד יותר" (דב"ע נא/3-31 חיפה כימיכלים בע"מ – אברהם רמי כלפון, פד"ע 518) וכי בית הדין יעדיף, ככלל, את בירור התובענה לגופה (בר"ע 1204/01 קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות – דבורה מקובסקי, עבודה ארצי כרך לג(43) 28).

טענות המבקשת המבקשת חוזרת על טענותיה שבבקשתה לסילוק על הסף ומוסיפה כי "זכותו של מתדיין היא, שלא להיות מוטרד בתובענות סרק שהוכרעו פעם אחר פעם על ידי בתי דין שונים, בתובענה חוזרת וממוחזרת". כן טוענת כי "בפני בית הדין קמא עמדו כל הכלים להכריע בסכסוך הכרעה עניינית לגופה, על בסיס כתב התביעה לבדו". בית הדין קמא קבע כי מאחר שמדובר במחלוקת עובדתית יש לברר את המחלוקת לגופה אך "היתעלם מכך שחלק גדול מהטענות העובדתיות כלל לא שנוי במחלוקת וכי על בסיס כתב התביעה לבדו והעובדות הנטענות בו- ניתן כבר בשלב זה לקבוע מן המבחינה המשפטית, כי אין לתביעה על מה שתסמוך" (הדגשה במקור.

...

"למען שמירה על עקרון אחידות הפסיקה וכיבוד הערכאות, מחייבת מציאות עובדתית ומשפטית זו, להביא למסקנה זהה- כי אין בסיס לטענת התובעת בדבר קיום יחסי עובד ומעביד". עוד טוענת, כי פסיקת ההוצאות בבית הדין הן על הצד הנמוך ואינן מכסות את הוצאות המבקשת הריאליות בגין הליכים אלו.

ביום 9.11.16 הגישה המשיבה תגובתה לבקשה, וביום 19.10.17 ניתנה ההחלטה, נשוא בקשת רשות הערעור, לפיה נדחית הבקשה.

בהקשר לדחיית בקשת מתן רשות ערעור על החלטה שלא לסלק תובענה על הסף אפנה לבר"ע (ארצי) 25974-03-13 החברה המרכזית להפצת משקאות קלים בע"מ נ' מלמוט מקסים, 13.3.13), שם נאמר בין היתר, כך: "לאחר שנתתי דעתי לבקשה ולכלל חומר התיק, אני מחליט שאין ליתן רשות ערעור בבקשה. בהתאם להלכה הפסוקה, נוהגים בתי הדין לעבודה זהירות יתרה בעניין של סילוק על הסף. הכלל הוא כי למעט מקרים חריגים, יעדיף בית הדין את בירור התובענה לגופה (ראו, למשל עב"ל 530/07 ורה עבדאללה - המוסד לביטוח לאומי, פסקה 5 (ניתן ביום 10.12.2008); דב"ע נב/217-3 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי ואח' - הבנק הבינלאומי ואח' ד"ע כז 3, 14 ע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668, 671. לא מצאתי כי המקרה שלפניי מהווה מקרה חריג המצדיק סטייה מכלל זה". ההחלטה, נשוא הבקשה, תואמת את הזהירות היתרה בה נוהגים בתי הדין לעבודה בעניין סילוק תובענה על הסף.

סוף דבר - דין הבקשה לרשות ערעור להידחות, ומשלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ההליך העקרי התובע 1 הנו בעלה של הגב' וילציק בכר קרן-אור ז"ל (להלן – "המנוחה"), והתובעות 2-3, בנותיו, הנם יורשיה ושאריה של המנוחה על פי צו ירושה מיום 8.11.2011.

הנתבעת 2 מוסיפה כי לאחר פטירת המנוחה כל הכספים שהיה עליה להעביר לקופת הגמל (אך בפועל לא הועברו) הועברו לידי התובע 1.

בתשובה לתגובות המשיבים לבקשה, טוענת הנתבעת 1 כי בקשה לסילוק על הסף מחמת העדר עילה תבחן כל יסוד האמור בכתבת התביעה בלבד, בעוד שבמקרה זה התובעים הרחיבו חזית.

נפסק כי: "הכלל בבתי הדין הנו, כי דחייה על הסף תעשה רק כאשר בית הדין משוכנע שגם אם תצלח דרכו של התובע והוא יוכיח את כלל טענותיו אשר הוא טוען בכתב התביעה, הרי שלא יהיה בכך כדי להועיל לו... בבתי הדין לעבודה מחיקה על הסף אינה יכולה ואינה צריכה לשמש דרך המלך, ויש להכריע במחלוקת לגופו של עניין" (בר"ע 1204/01 קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות - דבורה מקובסקי, עבודה ארצי כרך לג(43) 28).

הנתבעת 1 חוזרת וטוענת כי גם אם כל עובדות כתב התביעה נכונות, עדיין לא תקום לתובעים הזכות לבקש את הסעד המבוקש לחייב את הנתבעת 1 בפצוי.

...

סעיפי הפסיקה שצוטטו בסעיפים 18-19 אינם רלוונטיים לעניין זה. דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

טענה זו אין בידי לקבל.

סוף דבר: בקשת הנתבעת 1 לסילוק התביעה על הסף – נדחית.

הבקשה לסילוק התביעה על הסף עקרי טענות הנתבעים בבקשתם לסילוק התביעה על הסף הם: התובענה אינה מגלה עילה, שכן על פי סעיף 147 לחוק הירושה, סכומים שיש לשם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים, אינם בכלל העיזבון.

בהתאם לכך, התובעת תובעת כספים שאינם חלק מעיזבון המנוח, ועל כן אין תביעתה מגלה עילה.

אין מקום לידון בגוף המחלוקת בעיניין קיומם של יחסי עובד ומעסיק בין המנוח לבין הנתבעת 1, במסגרת בקשה זו. אין כל בסיס משפטי לטענת הנתבעים לפיה מותו של המנוח ב"תאונת דרכים" שולל את עילת התביעה של התובעת כיורשת של זכויות שהגיעו, אם הגיעו, למנוח מכוח יחסי עבודה, או כ"שאירה" לעניין תביעתה לפצויי פיטורים ותביעתה לפצוי בגין הפרת החובה לבטח את המנוח בביטוח פנסיוני אשר כולל ביטוח שאירים.

...

בפנינו תביעה להשבת כספי גמלאות (קצבת זקנה) שמחמת טעות הופרשו על ידי מבטחים לחשבון הבנק של גב' מריה נברוט ז"ל, לאחר פטירתה.

הנתבע טען כי יש לסלק את התביעה על הסף, מחמת היתיישנות וזאת בשים לב לכך שעילת התביעה התגבשה בחודש אפריל 2013.

מקום שמשיבה ויורשה [הנתבע] ניתקו קשר עם מבטחים במשך שנים ארוכות מבטחים הייתה רשאית לצפות כי די יהיה בהודעה שנשלחה לבנק על מנת להבטיח את כספי העמיתים, וכי יורשה של המנוחה, ככל שיואיל לטפל בעינייני הירושה לא יבקש לשלוח יד בכספי העמיתים, שאין חולק כי מעולם לא היה זכאי להם ואף לא הסתמך עליהם, ויסכים להשיב למבטחים את הכספים שהופקדו בחשבון הבנק שלא במשפט, שהרי אין חולק כי המנוחה לא הייתה זכאית להם בדין, וגם הבירור העובדתי הנוגע לחישוב החוב הוא קל ופשוט, באופן שהשיהוי לא גורע מהיכולת לאמוד את החוב בתום לב ובהגינות.

...

לטעמנו בשנת 2013 מבטחים גם לא היתה יכולה לדעת בשקידה סבירה את הפרטים המגבשים את עילת התביעה.

כללו של דבר הנתבע ישלם לתובעת בתוך 30 יום סכום בסך 355,705.36.

בנוסף לסכום דלעיל, משהתקבלה התביעה במלואה, הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.