בקשת סילוק תביעה על הסף של דירקטור בחברה ציבורית

המבקשת (להלן: הלמן-אלדובי) רכשה במהלך שנת 2010 17.5% ממניות המשיבה 1 (להלן: פילת), חברה ציבורית המצויה בהליכי פירוק החל משנת 2012.

בהחלטותיו קבע בית המשפט המחוזי, בין השאר, כי מורכבותה של הטענה לפיה עילת התביעה מכוח הפרת סעיף 328 לחוק החברות מוקנית רק לבעלי המניות, מעלה כי יש צורך לברר אותה במסגרת ההליך העקרי; וכי הטענה לאי-רכישת דבוקת השליטה שזורה בשאלות עובדתיות, ולפיכך לא ניתן להכריע בה בשלב זה. בהמשך ניתנה מאת בית המשפט המחוזי החלטה נוספת בה נקבע כי "בהיתחשב בהחלטות שניתנו בבקשות לסילוק על הסף [...] מוצע למבקשים/ות בבקשות [שנותרו] ולמשיבות להסכים למחיקת הבקשות ללא חיוב בהוצאות". הלמן-אלדובי הגישה הודעה לפיה היא עומדת על בקשתה, מכיוון שלטעמה עילת התביעה היחידה המופנית כלפיה היא הפרת החובה לבצע הצעת רכש מיוחדת בהתאם לסעיף 328(א) לחוק החברות; עילה המצריכה בירור משפטי שיכול להתבצע בשלבי קדם-המשפט.

בית המשפט המחוזי הוסיף כי אין ממש בטענת הלמן-אלדובי לפיה הטענה היחידה שהופנתה כלפיה היא הפרת החובה להציע הצעת רכש מיוחדת לפי סעיף 328 לחוק החברות; שכן כתב התביעה מייחס להלמן-אלדובי קשר למינוי מנהלים ודירקטור בפילת, באופן הקושר את הלמן-אלדובי ליתר העיסקאות והפעולות בגינן הוגשה התביעה.

...

לאור האמור, ובשל העלות הכספית הכבדה הכרוכה בניהול ההליך העיקרי בתיק, מבקשת הלמן-אלדובי להעתר לבקשת רשות הערעור ולסלק את התובענה על הסף.

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, ושקלתי את נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, מבלי צורך לבקש תשובה מאת המשיבים.

אשר על כן, הבקשה נדחית; משלא התבקשה תגובת מאת המשיבות, לא אעשה צו להוצאות.

פתח דבר לפניי בקשה לסילוק הבקשה לאישור תובענה כייצוגית על הסף, שהוגשה על ידי המשיבים בהליך העקרי – חברת אינטרקיור בע"מ (להלן – החברה או אינטרקיור), מר אהוד ברק, מר אלכסנדר רבינוביץ, מר גדעון הירשפלד, מר לני גרינבאום מיכלסון, מר אבנר ברק, מר דוד סלטון, מר עמוס כהן (להלן, יחד – המשיבים); כנגד המבקשת בהליך העקרי, חברת שנהב תעשיות בע"מ (להלן – המבקשת), בעילה של העדר עילה אישית של המבקשת, העדר תובע מייצג אפשרי, בשל חוסר תום לב מהותי ובהעדר נזק כלשהוא (להלן – בקשת הסילוק).

בהתאם לכך נטען, כי המשיבים הפרו את חובות הדיווח החלות עליהם מתוקף סעיף 36 לחוק ניירות ערך התשכ"ח-1968 (להלן – חוק ניירות ערך) ותקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומיידיים), תש"ל-1970 (להלן – תקנות הדוחות); סעיף 38ג לחוק ניירות ערך, שמרחיב את האחריות בגין פרט מטעה לפי סעיף 31 לחוק על מסמכים נוספים מלבד התשקיף לרבות דוח, חוות דעת או סקירה אשרה פירסמה החברה, ומחיל אותה גם על דרקטור, מנהל כללי, בעל שליטה ומי שערך את המסמכים שצוינו.

אינטרקיור השלימה הנפקה לציבור ביולי 2007, והפכה ממועד זה לחברה ציבורית.

כאמור, הלכה היא, כי ככלל, אין מקום לידון בבקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית בנפרד מבקשת האישור עצמה, למעט מקרים חריגים שבהם מועלית טענת הגנה אשר ניתן להכריע בה בקלות יחסית ואשר יש בה כדי לשמוט את הקרקע תחת בקשת האישור כולה – מבלי לקבוע מסמרות אשר לסכוייה של בקשת האישור, לא מצאתי כי העניין שלפניי חוסה תחת מקרים חריגים אלה, ומשכך לא מצאתי מקום לחרוג מההלכות הברורות הקיימות בעיניין זה [ראו: רע"א 5653/16 סרגון נטוורקס בע"מ נ' יהושע חזן (13.10.2016); רע"א 2022/07 הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר-און השקעות בע"מ, פסקה 6 (13.8.2007); ע"א 6887/03 רזניק נ' ניר שיתופי אגודה ארצית שיתופית להתיישבות עובדים, פסקה 5 (20.7.2010); רע"א 5154/08 קוסט פורר גבאי את קסירר רו"ח נ' קדמי, פסקה 5 (2.4.2009); ת"צ 46065-09-14 בן חמו נ' Facebook Inc.

...

סוף דבר הבקשה לסילוק על סף – נדחית.

בהתאם למתווה המוסכם, אני מורה לצדדים להגיש הודעה מטעמם תוך 7 ימים מהיום האם הגיעו להסכמות לעניין זהות המומחה, שאם לא כן אורה על מינוי המומחה בתיק.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

לא ניתן לומר שגם אם האמור בכתב התביעה נכון, עדיין יש לסלקו על הסף, ועובדה היא כי בית משפט זה נימנע מסילוק על הסף של המרצת הפתיחה שהגיש קודם לכן.

כך, מר מנצור טען כי "התובענה דנא הנה אחד מאותם מקרים מובהקים בהם יש לסלק את התובענה על הסף וזאת על יסוד האמור והנטען בכתב התביעה בלבד, ומבלי שבית המשפט יזקק לכל בירור עובדתי" (עמ' 2 לבקשה); חברת אקסאלינק טענה כי "דין התובענה לדחייה על הסף, מחמת היתיישנות היות ועילות התביעה של התובע התיישנו זה מכבר, ושנים בטרם הוגשה התובענה לבית המשפט והיא עולה מכתבי הטענות ואף ללא הצורך בבדיקה מקיפה" (עמ' 2 לבקשה); עוה"ד ברץ מסבירים כי "נראה כי גם אם נניח כי כל טענותיו של המשיב תתקבלנה (וודאי שהמבקשים מכחישים את כל טענות המשיב) עדיין אין מנוס מדחית התביעה" (פסקה 3 לבקשה), ואלה הן אך דוגמאות.

בפסיקה הוכרו גישות שונות שחלקן ביקשו לצמצם את תחולתה של ההתיישנות, חלקן ציינו שאין לפרש בצמצום או בהרחבה אלא לפי התכלית, וכב' השופט עמית עמד גם על גישת ביניים לפיה "יש לפרש את הסדרי ההתיישנות באופן מצמצם נוכח חשיבות זכות הגישה לערכאות, אך זאת בנסיבות המתאימות: מקום בו היה הצדק סביר להשתהות בהגשת התביעה, לא נפגעה זכותו של הנתבע להיתגונן ואין בכך פגיעה באנטרס הצבורי לסיים מחלוקות" (עניין הועדה לאנרגיה אטומית, בפיסקה 29).

אציין כי פתח זה הנו פתח צר מלכתחילה, וספק אם די בו. על פי הטענה, פעולותיו של הדירקטור נועדו להעשיר את כיסו שלו (באמצעות חברה זרה אחרת), ולא את חברת אקסאלינק.

...

האם, לשיטת התובע, ניתן יהיה להגיש תביעה בגין אופן הטיפול בכספיו, שהסתיים בשנת 2000, עד שנת 2046? נראה לי שזוהי תוצאה שאין לקבל.

התוצאה עברנו דרך ארוכה, ואולי ארוכה מידי, ועם הצדדים הסליחה על כך. בסופה של הדרך אני דוחה את הבקשות לסילוק על הסף שהגישו מר אילני (נתבע 1), מר לייטרסדורף (נתבע 2) ומר מנצור (נתבע 4).

אני מקבל את הבקשה לסילוק על הסף שהגישו עוה"ד ברץ וחברת מופת נאמנים בע"מ (הנתבעים 7-5) מחמת התיישנות, ואת הבקשה לסילוק על הסף שהגישה חברת אקסאלינק בע"מ (הנתבעת 10) מחמת היעדר קיומה של עילת תביעה ויריבות.

המבקשים השיבו כי התביעה אינה מתאימה להידון בבוררות ממספר טעמים: המחלוקת בהליך חורגת מיחסי הצדדים ומערבת צד שלישי – רשם החברות שאינו קשור להסכם הבוררות; הסכם הבוררות חל רק בין עו"ד שוורצמן-קיסר לבין חברת שייקה עברי ואין לחייב את בעלי הדין האחרים לברר את הסיכסוך במסגרת בוררות; במסגרת התביעה הועלו טענות למעשים חמורים ואף פליליים ולרישום כוזב במירשם החברות; הבקשה הוגשה מבלי שנתמכה בתצהיר; הבקשה הוגשה לפי תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, העוסקת במחיקת תביעה על הסף, ולא לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, כמתחייב.

עיקר הסיכסוך אינו עצם הרישום במרשמי החברה אצל הרשם, אלא בטענת המבקשים לפיה עו"ד שוורצמן-קיסר היא בעלת 47% מהון המניות המונפק של החברה, ובטענת המשיבים כי עו"ד עברי הוא דרקטור בחברה ועו"ד שוורצמן-קיסר אינה ממלאת כל תפקיד בה. סוגיה זו מצויה בגדר סמכותו של הבורר ולא קיים שיקול של אינטרס צבורי המצדיק את היתנערות המבקשים מתניית הבוררות בהסכם המייסדים.

כן קבע בית המשפט כי יש אמנם ממש בטענה לפיה בעצם הגשת הבקשה לסילוק התביעה על הסף ולא בקשה להעברת התביעה להליך בוררות, המשיבים גילו דעתם לכאורה כי אינם מעוניינים בבירור המחלוקות בינם לבין המבקשים בכלל, גם לא בהליך בבוררות.

...

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

הבקשה נדחית.

בבקשה זו טענה המשיבה בין היתר כי יש לסלק את התביעה על הסף מחמת אי-תשלום אגרת בית משפט כנדרש, שכן מדובר "בתביעה כספית בתחפושת". לגישתה, ההתחייבויות בהסכם למתן שירותים אותן דורשת המבקשת לאכוף על המשיבה, הן למעשה התחייבויות לתשלום כספי אשר ניתן לשום אותן בכסף.

לעניין זה, מדגישה המבקשת כי בעוד שמניה של חברה ציבורית היא נכס ששוויו נקבע מידי יום בבורסה, אופציה לרכישת מניה היא זכות חוזית לרכישתה, כאשר המחזיק בה אינו מחויב לרכוש את המניה אם אין לכך הצדקה כלכלית.

כן נקבע כי בתום 12 חודשים מכניסת ההסכם לתוקף, המבקשת תהיה זכאית למענק שנתי לפי שיקול דעתו הבלעדי של דירקטוריון המשיבה, ובכפוף לעמידת המשיבה ביעדים אסטרטגיים שונים ובתרומת המבקשת להשגת יעדים אלה (סעיף 5.1.6 להסכם).

...

מתן סעד כאמור משמעו כי יהיה על המשיבה להעביר לבעלות המבקשת מניות בשיעור מסוים שנקבע, בכפוף לכך שהמבקשת תשלם בעבורן את התמורה שנקבעה בהסכמים.

כלומר, בסופו של דבר המבקשת תקבל לרשותה מניות ולא תמורה כספית.

עם זאת, משהגעתי למסקנה כי ממילא אין בסעדים המבוקשים משום כפיית מימוש האופציות, לא ראיתי צורך להכריע בסוגיה זו. סוף דבר – לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את בקשת רשות הערעור ואת הערעור וקובעת כי האגרה ששולמה במועד הגשת התביעה מספקת.