הבקשות המקדמיות של התובעת
התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת לגלות ולאפשר עיון בארבע קבוצות של מסמכים:
הסכמי החכירה עם מנהל מקרקעי ישראל ו/או רשות מקרקעי ישראל שהיו בתוקף בשנים 2000- 2010;
אסמכתות לתשלום דמי הוון על ידי הנתבעת;
מאזנים ודו"חות כספיים לשנים 2000- 2009;
אסמכתות להכנסות הנתבעת מפרדסים בשנים 2000- 2009.
מכלל העילות שהעלתה הנתבעת לסילוק התביעה על הסף, אני סבור שיש לקבל באופן חלקי את טענת ההתיישנות ולדחות את יתר הטענות, ככל שהן מתייחסות לבקשה לסילוק התביעה על הסף, להבדיל מדיון בהן במסגרת בירור התביעה עצמה.
על התובעת, איפוא, להגיש כתב תביעה מתוקן, כשהתיקון היחיד בו יהיה תיקון סכום התביעה בהתאם.
...
הנתבעת טוענת להסכמה מפורשת שנעשתה בשעתו, לפיה, התובעת תשלם מעת כריתת ההסכם ואילך את כל אגרות הביוב, ואף הסבירה את הרקע לכך: משום שבעקבות ההסכם היא נאלצה לוותר על מערכת ביוב עצמאית ששימשה אותה עד אותה עת ולהתחבר למערכת הביוב העירונית, ובעקבות כך היא ויתרה על האפשרות להשתמש במים מושבים ששימשו אותה להשקיית הפרדסים, דבר שגרם לה לעקירת הפרדסים ולהפסד הכנסה שהיא הפיקה מהם.
הכנסות הנתבעת מפרדסים – מאחר שהדבר הוזכר בכתב הגנתה של הנתבעת כרקע להסכמה בדבר תשלום אגרות הביוב על-ידי התובעת ומאחר שכפי שיפורט להלן, ההתיישנות לא חלה על חלק מהתביעה, אני סבור שיש הצדקה מסוימת לדרישה זו, אך ניתן להסתפק בשלוש השנים שקדמו לחתימת ההסכם, כלומר: הכנסות הנתבעת מפרדסים המתייחסים לשנים2006-2008 בלבד.
מכלל העילות שהעלתה הנתבעת לסילוק התביעה על הסף, אני סבור שיש לקבל באופן חלקי את טענת ההתיישנות ולדחות את יתר הטענות, ככל שהן מתייחסות לבקשה לסילוק התביעה על הסף, להבדיל מדיון בהן במסגרת בירור התביעה עצמה.
בקשר לכך, אני דוחה, מחד, את טענת הנתבעת, לפיה יש למנות את תקופת ההתיישנות מעת חתימת ההסכם, כלומר משנת 2009, מאחר שעילת התביעה נוצרת בגין כל תשלום מתשלומי אגרות הביוב שבוצעו ולכן יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד כל תשלום, ומאידך, אני דוחה את טענת התובעת, לפיה ההליכים שהתנהלו בין הצדדים בשתי התביעות הקודמות מביאים להארכת מועד ההתיישנות לפי סעיף 15 לחוק ההתיישנות, מאחר שבשתיהן נקבע על-ידי בית המשפט, שהתביעה בעניין השבת תשלומי אגרות הביוב הוגשה במסגרתן שלא כדין.
הטענה בדבר אי צירוף צדדים שלישיים רלוונטיים והיעדר יריבות נדחית.
