בבקשה לסילוק על הסף
עסקינן בבקשה לסילוק התביעה על הסף, מחמת היתיישנות, העידר עילה, מעשה בית דין- השתק שפוטי.
התובע טוען כי בהליכים שהוא נקט, לאחר מתן פסקי הדין, הוא ניסה להקטין את נזקיו, בעקבות רשלנותו המקצועית של הנתבע, אשר ויתר בהליך הראשון על הטענה להפריד את הדיונים בין התביעה העיקרית להליכי ההודעות לצד שלישי, ובכך היה מתאפשר בירור המחלוקת בינו לבין חברת הביטוח, ובאשר להליך השני, שלתוצאות ההליך הראשון היו השלכות עליו, ועל התוצאה הסופית, הסכם הגישור שקבל תוקף של פסק הדין נחתם ללא ידיעתו וללא הסכמתו, אלא בידיעת והסכמת הנתבע בלבד.
האם יש בנסיבות המקרה דנן כדי להצדיק את סילוקה של התביעה על הסף , או שמא יש לבררה לגופה בטרם הכרעה במחלוקת? ברור כי יש לנהוג במידת הזהירות המתחייבת בעת בחינת טענות הצדדים , בטרם הסקת המסקנה אם אכן אין מקום לפתוח את שערי בית המשפט בפני התובע , לבירור עניינו , והאם אין בכך כדי לפגוע בזכותו לבירור עניינו או שמא יש בקבלת טענות הסף כדי להוות המענה הנכון מבחינת המדיניות המשפטית הנכונה והראויה , למניעת בירור הליך סרק , תוך ביזבוז זמן שפוטי יקר , ומניעת הטרדתו של הנתבע בניהול הליך זה שלא לתכלית ראויה.
...
במקרה כזה, סוף התביעה, לאחר שתתברר, להידחות, ותביעה שסופה להידחות, אפילו יוכיח התובע את כל העובדות שהסתמך עליהן, מה טעם לגבות ראיות להוכחתה ולשמעה? כלפי תביעה כזו, מן הראוי שהנתבע יעלה את הטענה של חוסר עילה.
ברי כי אין עסקינן בעניין אשר ברור וגלוי על פני הדברים שאין בידי התובע להוכיח את תביעתו, למצער, לא בשלב הנוכחי של ההליך, ללא חקירה ודרישה בעובדות, ולפיכך סבורני כי אין לסלק את התביעה על הסף מפאת העדר עילה.
סוף דבר- הבקשה לסילוק על הסף, נדחית.