בקשת סילוק תביעה על הסף מחמת התיישנות בתביעת השבה של פנסיית נכות

מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ (להלן – "קרן הפנסיה") הגישה בקשה זו שלפנינו לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה.

התובע השיב לבקשה וציין, כי סילוק על הסף בדרך של מחיקת או דחיית כתב טענות הנו אמצעי חריג וככלל בתי המשפט יעדיפו בירורה של תביעה לגופה על פני סילוקה.

עיון באישור פתיחת התיק שצירף התובע לתגובה לבקשה מעלה, כי התובענה הוגשה ביום 21.12.2019 אך התאריך הנקוב בו כמועד פתיחת התיק הוא ה- 22.12.2019 ובצורה שאינה משתמעת לשתי פנים מצוין על גבי האישור כי "מיסמך שהוגש לאחר השעה 17:00 נחשב כאילו הוגש ביום החול שלאחריו". כפי שמציינת קרן הפנסיה בצדק, תקנה 78 לתקנות קרן הפנסיה מיום 31.12.2015 קובע, כי "הזכות להכרה בעמית כנכה בהתאם לתקנון תיתיישן לאחר שלוש שנים ממועד הארוע המזכה הנטען". מכאן, שתביעת התובע הוגשה בחלוף שלוש שנים ויום אחד ממועד קרות האירוע המזכה (תאונת העבודה).

...

(ר' גם עבל (ארצי) 41408-11-15 המוסד לביטוח לאומי - אליס שירזי (2018)) בעניננו לאור נסיבותיו האישיות של התובע, אותן לא מצאנו לפרט בהחלטה, העובדה שהתביעה הוגשה באיחור של יום אחד מבחינה רישומית בעוד מהותית הוגשה ביום האחרון לתקופת ההתיישנות ולאור טענת התובע כי הוטעה לחשוב שעליו להגיש את תביעתו לפסגות אליה הועברו הכספים שנצברו לזכותו בקרן הפנסיה, ללא ידיעתו – כך לגרסתו – הרי שנמצאנו כי אלו הם טעמים מיוחדים להארכת המועד להגשת התביעה.

לאור האמור לעיל, נדחית בקשת קרן הפנסיה לדחיית התביעה על הסף מטעמי התיישנות.

לא מצאנו לחייב מי מהצדדים בהוצאות ההליך.

בפנינו בקשה לסילוק על הסף של התובענה, בשל היתיישנות וזאת בהתאם להוראות תקנה 45(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"א – 1991 (להלן התקנות).

אגד הפניתה לנפסק בעיניין הנובר, אך מקריאתו עולה כי שם התביעה נדחתה על הסף בשל היתיישנות וחתימתם של העמיתים על כתבי ויתור, כך שקביעות לגבי מהות הכספים שהופקדו בקרן הפנסיה מהוות לכל היותר אוביטר.

יפים לענייננו הדברים הבאים שנפסקו בע"ע (ארצי) 1002/01 תעשיות אבן וסיד בע"מ – נתיב קרן הפנסיה של פועלי ועובדי משק ההסתדרות בע"מ, 17.10.07 (ההדגשות במקור – ד.ו.): "... אין להשליך מפסק הדין בעיניין רפפורט לענייננו, הואיל ומדובר במערכת נסיבות שונה בתכלית ובסוג יחסים שונה בין הצדדים לחוזה. פסק הדין בעיניין רפפורט עוסק בחובתה של קרן פנסיה לגלות לעובדת החברה בה את קיומה של תניה העלולה לפגוע בה, ואילו בענייננו טענת המערערת מיתמקדת בחוסר תום לב בפרשנות סעיף בתקנון. בנוסף, פסק הדין בעיניין רפפורט עוסק ביחסים בין עובדת לבין קרן הפנסיה, ואילו בענייננו מדובר במערכת יחסים בין המעביד לבין קרן הפנסיה. זכויות הפנסיה השונות מכוח התקנון מוענקות לעובדים המועסקים אצל המערערת, ואין מצב עניינים זה דומה למערכת היחסים בין הצדדים בפסק דין רפפורט. בפסק דין הנ"ל, נדון מצב עניינים לפיו המעביד לא הפריש הפרשות לקרן הפנסיה בזמן שהותה של העובדת (המערערת) בחל"ת, ולמרות הסכם רציפות שנחתם עם מבטחים, על פי התקנון נשללה זכאותה של המערערת לקיצבת נכות. בית הדין קבע, כי היתה מוטלת על קרן הפנסיה החובה ליידע את המערערת על כך שזכויותיה עלולות להפגע, ואף נקבע כי המערערת הוטעתה בחתימת הסכם הרציפות, והניחה כי כלל זכויותיה בקרן נשמרות מכוחו.

מבלי להדרש לשאלת קיומה של עילת תביעה (סוגיה שעלתה במסגרת טיעוני הצדדים, אם כי לא הועלתה כנימוק לבקשה לסילוק על הסף), משחלפו למעלה משבע שנים מהמועד האחרון שצוין בכתב התביעה, שבו קמה לאגד הזכות להשבת הכספים, יש לקבל את טענת ההתיישנות.

...

לטעמנו, אין פסק דין זה רלוונטי לענייננו מאחר שהוא עוסק בחובתה של קרן הפנסיה כלפי העמיתים ולא כלפי המעסיקים.

" לסיכום כל האמור לעיל – התובענה עוסקת בשאלה אם מוטלת על קג"א חובה להחזיר לאגד דמי גמולים בגין חברי אגד שהלכו לעולמם בנסיבות של תאונת עבודה, פעולת איבה או פעולה מלחמתית.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת והתביעה מסולקת על הסף בשל התיישנות.

בכל הנוגע למבקש (להלן – הקבוץ) ולמשיב פורמלי 3 (להלן – המתנ"ס) נטען בכתב התביעה המתוקן כי כל אחד מהם הפר את חובתו כלפי המשיבה לבצע הפקדות רצופות וסדירות לקרן הפנסיה החל מהיום הראשון לעבודתה של המשיבה; על כל אחד מהם חלה חובה להודיע מראש למשיבה מה הן זכויותיה הפנסיוניות ולהסביר למשיבה את ההשלכות הביטוחיות הנובעות מאי ביצוע ההפקדות השוטפות; על כל אחד מהם החובה לפצות את המשיבה ככל שיימצא כי יש מקום לדחות את תביעתה של המשיבה כנגד כלל לתשלום פנסית נכות רק משום שמי מהם ו/או שניהם ביחד פעלו שלא כדין עת נימנעו מלבצע את הפקדות התגמולים לקרן הפנסיה כנדרש.

מעבר לכך, בהכרח העידר הפקדות פנסיוניות אינן דבר נסתר; לא היה מקום לאפשר למשיבה להגיש תצהירים לצורך הדיון בתחולת סעיפים 8 ו- 11 לחוק ההתיישנות, ובכך להתיר לה הרחבה ושינוי של כתב התביעה המתוקן; הבקשה לסילוק על הסף מבוססת על ההנחה שהמשיבה תוכיח את הטענות בתביעתה, ועל כן אין מקום לעריכת בירור עובדתי; קביעותיו של בית הדין האיזורי בהחלטה מושא הבקשה אינן עולות עם קביעותיו המפורטות בהחלטה מיום 5.10.2021, שבה המליץ למשיבה שלא לעמוד על תביעתה; בית הדין האיזורי היתעלם מטענת הקבוץ לסילוק על הסף של התביעה בשל העידר כימות.

כמו כן נפסק כי "ככל שהנתבע הגיש בקשה לסילוק על הסף מחמת היתיישנות, והתובע השיב כי קיימת עילת ארכה או השעייה, די בכך כדי שבית המשפט יידרש לטענה אף אם לא נטענה בכתב תשובה". (חבקין ע' 65).

ככל שהתביעה לא תסולק על הסף מחמת היתיישנות, יבחן בית הדין האיזורי את טענות הצדדים בעיניין כימות התביעה ויקבע האם יש לחייב את המשיבה לכמת את תביעתה כנגד הקבוץ והמתנ"ס. מובהר, כי אין באמור לעיל משום הבעת עמדה, לכאן או לכאן, בעיניין זה. סוף דבר – לאור האמור לעיל, בקשת רשות העירעור נדחית.

...

בהחלטה מיום 12.12.2021 קבע בית הדין האזורי כי הגיע לכדי מסקנה שנדרש לקיים דיון בבקשות לסילוק על הסף טרם מתן החלטות; טענת המשיבה כי חלים על עניינה סעיפים 8 ו- 11 לחוק ההתיישנות, מעוררת היבטים עובדתיים המצריכים שמיעת ראיות בטרם מתן ההחלטה.

לאחר בחינת הבקשה וחומר התיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

בהקשר זה, יש לדחות את טענת הקיבוץ כי מהלכת סוסנה מתחייב כי יש לדחות את התביעה.

ככל שהתביעה לא תסולק על הסף מחמת התיישנות, יבחן בית הדין האזורי את טענות הצדדים בעניין כימות התביעה ויקבע האם יש לחייב את המשיבה לכמת את תביעתה כנגד הקיבוץ והמתנ"ס. מובהר, כי אין באמור לעיל משום הבעת עמדה, לכאן או לכאן, בעניין זה. סוף דבר – לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

מנורה מבטחים סברה, כך על פי תוכנה של הבקשה לסילוק על הסף מחמת היתיישנות, כי תביעת התובע היתיישנה לאור הוראת סעיף 78 לתקנון קרן הפנסיה מיום 31.12.2015 בהתאם לו עמדה תקופת ההתיישנות על שלוש שנים.

לפיכך, טוענת מנורה מבטחים, המשך ניהול ההליך בבית הדין מתייתר מאחר, ובלשונה, עילת התביעה מוצתה "ואין בית הדין יכול להעניק לתובע כל סעד שכן הסמכות הייחודית להכריע בתביעת הנכות נתונה בידי מבטחים והועדות הרפואיות מטעמה ולא בידי בית הדין הנכבד". התובע השיב לבקשה וטען, כי מיד עם קבלת החלטת בית הדין הדוחה את בקשתה של מנורה מבטחים לסילוק התובענה על הסף מחמת היתיישנות העביר אליה טופס בקשה לתשלום קיצבת נכות, כתב ויתור על סודיות רפואית, תלושי שכר ועוד.

...

בפנינו בקשה לסילוק על הסף שהגישה הנתבעת 2, מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ (להלן – "מנורה מבטחים"), מן הטעמים שיפורטו בהמשך.

וראו גם פסק דינה של חברתי, כב' השופטת יפית מזרחי-לוי בקג (ת"א) 12802-07-15 מבטחים מוסד לבטוח סוציאלי של העובדים בע"מ - הלוי צאצי עוזי (2018) ולפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בערעור שהוגש על פסק הדין במסגרתו נקבע: "מפסק דינו של בית הדין האזורי עולה כי בית הדין לא קיבל את טענת המערערת לפיה החלטות רופאי הקרן אינן ניתנות לתקיפה. בנסיבותיו המיוחדות של המקרה לא מצאנו מקום להתערב בקביעה זו, בין היתר בשים לב לאי ההתאמה בין ההחלטות משנת 2004 לבין ההחלטות משנת 2006 ואילך, כמו גם לפער בין החלטות אלו להחלטות במסגרת התביעה בפלת''ד. כל זאת, לאור ההשלכות הקשות ביותר על זכויותיו הסוציאליות של המשיב, לא רק ביחס לקצבת הנכות, אלא גם ובעיקר ביחס לקצבת הזיקנה". (ר' ע"ע (ארצי) 49314-06-18  מבטחים מוסד לבטוח סוציאלי של העובדים בע''מ - עוזי הלוי צ'אצ'י (2020)).

(הדגשה שלי – י.ז.ג) בהקשר זה נוסיף את המובן מאליו לטעמנו - זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד בשיטתנו המשפטית (ר', למשל, עע (ארצי) 533/09 עופרה אילן ו - 24 אח' נ' שירותי בריאות כללית (2011) – סעיף 20 לפסק הדין (להלן – "פסק דין עופרה אילן")).

על מנת לסבר את האוזן נציין, כי במקרה בו הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת תובענה מחמת שנזקו של התובע טרם התגבש נכתב: "אם בית המשפט יגיע למסקנה שאכן יש מקום להפסיק את התובענה (כגון שהנזק עדיין לא התגבש ואין מקום להמתין לכך כשההליך המקורי תלוי ועומד אך לא ניתן לקדמו), ראוי כי יתנה את ההפסקה בתנאים שימנעו קיפוחו של הנתבע. כך, למשל, ניתן לקבוע כי הדיון יימשך מהמקום אליו הגיע הדיון בתובענה הראשונה, כי ראיות שהוגשו תחשבנה כמוגשות גם בהליך החדש, כי החלטות מסוימות תחייבנה גם בהליך החדש וכו." (ר' ע"א 3771/12 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' יעקב קבודי  (2012); ר' גם עא 9368/17 מדינת ישראל, משרד הבריאות נ' פלוני (2020)).

בהקשר זה ולמעלה מן הדרוש נציין, בהקש מפסק דין עופרה אילן, כי העלאת טענת התיישנות לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן, ככל שיהיה צורך בהגשתו, עשויה להחשב כהתנהגות בחוסר תום לב. מכל הטעמים הנזכרים לעיל, הבקשה נדחית.

לפניי בקשת מר זכרייה קדורה (להלן: המבקש) לסילוק התביעה על הסף מחמת היתיישנות.

בהליך זה מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ (להלן: הקרן) תובעת מהמבקש השבה של 90,452 ש"ח שלטענתה שילמה לו ביתר עבור פנסיית נכות מחודש 2/2009 ועד 10/2014.

ביום 30.10.2019 הקרן שלחה למבקש דרישה נוספת בעיניין "חוב בגין תשלום גמלת נכות ביתר". ביום 14.10.21 הגישה הקרן תביעה כנגד המבקש לגביית חוב בגין פנסיית נכות ששילמה לטענתה ביתר בסך 90,452 ש"ח, בצרוף הוצאות משפט בסך 480 ש"ח. בכתב ההגנה טען המבקש שיש לדחות את התביעה על הסף.

...

ביום 30.10.2019 הקרן שלחה למבקש דרישה נוספת בעניין "חוב בגין תשלום גמלת נכות ביתר". ביום 14.10.21 הגישה הקרן תביעה כנגד המבקש לגביית חוב בגין פנסיית נכות ששילמה לטענתה ביתר בסך 90,452 ש"ח, בצירוף הוצאות משפט בסך 480 ש"ח. בכתב ההגנה טען המבקש שיש לדחות את התביעה על הסף.

דין טענת המבקש להידחות.

על כן, נדחית הטענה שהמבקש לא ידע על החוב או שהקרן לא יידעה אותו על החוב.

סוף דבר: הבקשה לסילוק על הסף נדחית.