רמ"י והאגודה הגישו שתיהן, בנפרד, בקשות לסילוק התובענה על הסף, מחמת העדר יריבות, שהוי, חוסר סמכות עניינית, אי זהוי המקרקעין כנדרש ועוד.
...
עולה מכך, שלשיטת התובעים עצמם, ככל שהם עומדים על בטלות החלפת השטחים שבתשריט ובמכתב האגודה, ומשאין בתיק כל תשריט או מפה שמהם ניתן ללמוד את מצב הדברים בשטח בשנת 1994, אלא רק התשריט שצורף למכתב האגודה והאורתופוטו, לא רק שדין התביעה להידחות, אלא שאף אין להם זכות כלל בשטח המוגדר כנחלה 108 באורתופוטו (למעט קצהו הצפון מערבי, כאמור).
גם אם די בזיהוי שנעשה במסגרת כתב התביעה לצורך שלב הטענות ההתחלתי, וגם הוא לכשעצמו נמצא בדיעבד, במסגרת פסק דין זה, בעייתי עד מאוד כפי שתואר לעיל, אין בכך כדי לקבוע כי אף לאחר שלב הראיות – שהצדדים בחרו לדלג עליו בסופו של דבר - יהיה בכך די כדי לקבל את התביעה, מבלי שהוצגה ראייה ברורה לקיומה של הפלישה.
סיכום
תוצאת כל האמור היא כי לא הוכחה התביעה, ועל כן דינה להידחות.
