התשתית הנורמאטיבית ביחס לסילוק תביעה על הסף – לפי תקנה 44 ו-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: "תקנות סדרי דין"), רשאי בית הדין בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לסלק על הסף כתב טענות.
...
ערעור שהוגש על ידי התובעות – נדחה (ע"ר (ת"א) 52004-11-22);
טענות הצדדים – הנתבעת טוענת, במסגרת בקשתה לסילוק על הסף, כך: עד היום הגישו התובעות עשרות בקשות שונות למספר ערכאות, שכל מטרתן להתחמק מהתשלום שהוסכם בין הצדדים במסגרת הליך תביעת העבודה; כל הבקשות שהגישו התובעות נדחו על ידי בתי הדין לעבודה ועל ידי בתי המשפט; ההוצאות שנפסקו לחובת התובעות מעולם לא שולמו, ומדובר בסכום מצטבר של עשרות אלפי שקלים; התובעות לא מהססות להגיש פעם אחר פעם את אותן הבקשות, וגורמות לבזבוז משאבים אדיר ולבזבוז זמנם של בתי המשפט השונים; מדובר בהתנהלות חמורה של בעל דין שיש להוקיע אותה; גם התביעה הנוכחית הינה מופרכת, והטענה המונחת בבסיסה – השבת שכר עבודה שלכאורה שולם לנתבעת ביתר – עומדת בניגוד מוחלט להסכמי הפשרה שחתמו עליהן התובעות; טענות התובעות אף נדחו במפורש על ידי בית הדין במסגרת הליך תביעת הקופה, והן אף התיישנו; גם ההסכמה שגובשה בבית הדין הארצי לעבודה ("הצדדים מצהירים ומתחייבים כי בכפוף להוראות הסכם זה, אין להם טענות מכל סוג ומין שהוא האחד כלפי השני, לרבות כלפי מי מטעם הצדדים ולרבות באי כוחם, בקשר לתקופת עבודתה של המשיבה בבית המרקחת וסיומה, וכן בקשר לכל ההליכים שהתנהלו בקשר לתקופת העסקה זו וסיומה") מונעת מהתובעות מלהעלות כל טענה, לרבות הטענה הנוכחית; יש לדחות את התביעה על הסף מטעמי מעשה בית דין; מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט; התביעה אף התיישנה והוגשה בשיהוי ניכר.
מנגד, התובעות טענו, בתגובתן לבקשה, כך: יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף; התביעה הנוכחית אינה תביעה להשבת שכר, אלא תביעה לפיצוי כספי שיסודה בעילת המרמה שביצעה הנתבעת בזמן עבודתה בבית המרקחת שהיה בבעלות חברה של התובעות; הנתבעת שינתה את תיאור משרתה ללא אישור הרוקח המחוזי, בניגוד לחוק ולרישיון העסק, תוך הסתרת השינוי מהתובעות; בשל כך נסגר בית המרקחת מיידית ביום 22.3.2011; הנתבעת הצהירה בעצמה בעבר כי פסקי הדין הקודמים אינם מקוימים; גם בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב קיבל טענה זאת; נכון הוא שהן לא משלמות את ההוצאות שנפסקו לחובתן, אך הנתבעת הסתירה מבית הדין שהן הפקידו ערובה, שהוחזרה לידן לפי החלטה שיפוטית; תיק ההוצאה לפועל נסגר מחוסר מעש.
עם זאת, מטעמי קיצור ויעילות הדיון, נציין כי מצאנו טעם רב גם בטענות אלה.
סוף דבר – בעניין עזבון המנוח רודה ז"ל ציין כב' הנשיא שמגר – והדברים יפים לענייננו, כי "... משניתנה גושפנקא שיפוטית להסכמת הצדדים בדבר הדרך ליישוב הסכסוך, שוב אין מקום לאפשר להם להחזיר את הגלגל אחורנית ולפתוח מחדש את חזית המריבה, שאם לא כן, לא יהיה בכוחו של פסק הדין למלא את התכלית לה נועד, קרי-יישובם הסופי של סכסוכים" (ע"א 601/88 עיזבון המנוח רודה ז"ל נ' שרייבר, פ"ד מז(2) 441 (1993), עמ' 443).
לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית על הסף מטעמי מעשה בית דין.
