בקשת סילוק תביעה על הסף בתביעת חברה ומנהלה נגד יועצת שינה

בית משפט השלום בחדרה ת"א 56450-06-19 **** דודזון סייל מאסטרס בע"מ ואח' נ' קמבר זלצמן ואח' תיק חצוני: מספר תיק חצוני לפני כבוד השופטת הדסה אסיף התובעים .1 **** דודזון סייל מאסטרס בע"מ חברות 515091817 (התביעה נדחתה) .2 **** דודזון ת.ז. 036676401 ע"י ב"כ עוה"ד גיא קונפורטי ואח' הנתבעת סיון קמבר זלצמן ת.ז. 034980938 ע"י ב"כ עוה"ד אהב כהן ואח' החלטה

הנתבעת, היא יועצת שינה והיא מנהלת עסק בתחום זה. בכתב התביעה טענו התובעים, כי הנתבעת רכשה מהתובעת 1 קורס, במטרה להגדיל את מכירות העסק שלה באנטרנט.

בבקשה המונחת לפני, טוענת הנתבעת כי יש לדחות את התביעה נגדה על הסף, משום שהיא איננה מקימה כלפיה עילה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן – החוק).

לעניין זה יפים דברי בית המשפט בבג"ץ 3679/94 אגודה ארצית של מנהלים מורשי חתימה נ' בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב-יפו, פ''ד מט(1) 573: "אכן, ההלכה לעניין סילוק תובענה על הסף היא מחמירה. בית המשפט לא ימהר למחוק תובענה על הסף בשל חוסר עילה, אלא אם ברור כי גם אם יוכח כל האמור בה, דינה לכשלון (ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח' , בעמ' 581)". יחד עם זאת, הגעתי לכלל מסקנה שבמקרה שבפני גובר האנטרס שלא לקיים הליך סרק, על זכותו של התובע להשמע.

...

לעניין זה יפים דברי בית המשפט בבג"ץ 3679/94 אגודה ארצית של מנהלים מורשי חתימה נ' בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו, פ''ד מט(1) 573: "אכן, ההלכה לעניין סילוק תובענה על הסף היא מחמירה. בית המשפט לא ימהר למחוק תובענה על הסף בשל חוסר עילה, אלא אם ברור כי גם אם יוכח כל האמור בה, דינה לכישלון (ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח' , בעמ' 581)". יחד עם זאת, הגעתי לכלל מסקנה שבמקרה שבפני גובר האינטרס שלא לקיים הליך סרק, על זכותו של התובע להישמע.

זאת, משום שהגעתי לכלל מסקנה שאכן מדובר בתביעה שכל מטרתה להשתיק את הנתבעת, להפחידה, ולהוות אמצעי לחץ, על מנת לגרום לנתבעת ו/או לאחרים לסגת מהגשת תביעות כנגד התובעים.

לכן, אני מחליטה לדחות את התביעה כבר בשלב הזה.

המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר: לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט א' שהם), ב-ת"צ 31733-01-10, בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש, המוסד לביטוח לאומי (להלן גם: המל"ל, או: המוסד) – לסלק על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שהוגשה נגדו על ידי המשיבה (להלן גם: ההסתדרות).

הבקשה למתן רשות לערער הבקשה, התגובה לה ועמדת היועץ המשפטי לממשלה שהתייצב להליך בהתאם לסמכות המסורה בידיו מכוח הוראת סעיף 1 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש] (להלן: פקודת התייצבות היועמ"ש), עוררו שתי סוגיות עיקריות כדלקמן: האחת: האם התביעה שהוגשה כנגד המל"ל ושאותה ביקשה המשיבה לנהל כתובענה ייצוגית – אכן ניתנת להגשה ככזו, בהיתחשב בהוראת סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות ובהוראת פרט 11 לתוספת השנייה לחוק האמור, שעניינו, כאמור, ב"תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר".

המל"ל שינה, בפועל, את היתנהלותו, מושא התובענה הייצוגית, ואף העניק בקירוב לציבור הזכאים – את הסעד הכספי שלשמו ביקשה ההסתדרות לאשר את תביעתה כייצוגית (המל"ל אף שילם, על-פי טענתו, מעבר למה שניתן היה לפסוק כנגדו על פי דין במסגרתה של תובענה ייצוגית).

דיון והכרעה סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כדלקמן: "3. (א) לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית; על אף האמור, לא תוגש נגד רשות תובענה ייצוגית לפיצויים בגין נזק שניגרם על ידי צד שלישי, שעילתה הפעלה או אי הפעלה של סמכויות פקוח, הסדרה או אכיפה של הרשות ביחס לאותו צד שלישי; בסעיף קטן זה ובסעיפים 5(ב)(2), 9 ו-21, 'רשות' – כהגדרתה בסעיף 2 לחוק בתי משפט לענינים מנהליים". כפי שהובהר על-ידי בית משפט זה לא פעם ביחס לסעיף הנ"ל: "המחוקק הגביל את העילות בגינן ניתן להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית והגדיר בחוק תובענות ייצוגיות – מהן העילות המאפשרות שימוש בחוק זה, בתוספת השנייה לחוק. הרשימה המופיעה בתוספת השנייה היא סגורה ולא ניתן להגיש תובענה ייצוגית בעילה שאינה נכללת בה" (ראו: ע"א 4345/10 איתמר מחלב – רואה חשבון – חברה בפרוק מרצון נ' מדינת ישראל – רשות המיסים בישראל, פיסקה 8 והאסמכתא הנזכרת שם (20.11.2012)).

...

לאור האמור, הנני דוחה את הבקשה למחיקה או לסילוק על הסף של הבקשה לאישור תובענה יצוגית" (ת"צ (מינהליים ת"א) 31733-01-10, מיום 15.07.2010.

סוף דבר, התוצאה היא שההליכים בין הצדדים בעניין התובענה הייצוגית הסתיימו, וכך או כך – אין מקום לפסוק גמול למשיבה ושכר טרחה לעורך דין כבתובענה ייצוגית.

בד בבד, סבורני כי נוכח תרומת המשיבה לשיפור המצב במכלול, לרבות התשלומים ששילם המוסד לביטוח לאומי, ותוך ראייה רחבה של ההליך כולו שכן מוסכם כי ראוי ששיקול זה ייעשה בידי בית משפט זה ולא בית משפט קמא – הייתי מחייב את המוסד לביטוח לאומי לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עורכי דינה של ההסתדרות בסך של 75,000 ש"ח. הוחלט כאמור בחוות דעתם של השופטים: נ' הנדל ו-י' עמית, כנגד דעתו החולקת של המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר.

לטענת התובע, פסק דינו של השופט אורנשטיין, שינה / המיר ולא דן בסעדים הראשיים שפרוטו בכתב התביעה המתוקן וכב' הרשם אורנשטיין גם איים בהוצאת צו חוסם שאינו חוקי נגדו ועוד ובכך הפר חובתו לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, לשפוט משפט צדק וכו'.

דיון והכרעה לאחר שביהמ"ש עיין בבקשה מיום 6.1.22, בתגובה מיום 16.1.22 וכן בשתי הבקשות הנוספות שהגיש התובע ביום 6.1.22 וביום 7.1.22 נחה דעתו כי יש לסלק את התביעה על הסף מהטעמים הבאים: יש לסלק את התביעה על הסף מחמת שנטילת נימוק משפטי של ביהמ"ש, שניתן על ידי כב' השופטת כפיר בהליך אחר, לדחיית טענות התובע ושימוש בו כחרב נגדה ונגד כב' הנשיא (בדימוס) אורנשטיין שישבו בדינו, בתביעה נזיקית חדשה, הוא בבחינת היפוך יוצרות שאין לאפשר.

בנוסף, מדובר בטענה כבושה שלא נטענה בהליכי העירעור שניהל התובע.

לפי פקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש] סעיף 2 "מקום שעובד צבורי, בית דין או כל חבר-בני-אדם כיוצא באלה, שהוקמו או נתכוננו על פי דין, הם צד בהליך שלפני בית משפט מכוח תפקידם, יכול שיהיו מיוצגים באותו הליך על ידי היועץ המשפטי לממשלה או נציגו. מטעם זה גם נדחית הטענה שחסר בתיק יפוי כח או חתימה או כי על הנתבעים לדאוג לייצוג של עצמם ולממן את הייצוג.

...

הטענה נדחית.

לפי פקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש] סעיף 2 "מקום שעובד ציבורי, בית דין או כל חבר-בני-אדם כיוצא באלה, שהוקמו או נתכוננו על פי דין, הם צד בהליך שלפני בית משפט מכוח תפקידם, יכול שיהיו מיוצגים באותו הליך על ידי היועץ המשפטי לממשלה או נציגו. מטעם זה גם נדחית הטענה שחסר בתיק יפוי כח או חתימה או כי על הנתבעים לדאוג לייצוג של עצמם ולממן את הייצוג.

ביהמ"ש לא מצא צורך להדרש לטענות לגבי תיקון התובענה לאחר שכבר ניתנה בעניין זה החלטה מפורטת ומנומקת ביום 27.12.21 בהתחשב באמור לעיל, אי קבלת החלטות שיפוטיות ודחיית התביעה על הסף ישלם התובע הוצאות למדינה בסך של 3,500 ₪.

בין לבין הגישה הנתבעת ביום 21.02.2019 בקשה לסילוק התובענה על הסף ולחילופין בקשה להתליית הליכים בשל העובדה שמספר ימים עובר להגשת הבקשה (ביום 20.01.2019 ובהסכמת התובעת) ניתן צו פירוק כנגד התובעת במסגרת תיק פר"ק 64198-10-18.

עיקר טענות הצדדים טענות התובעת לטענת התובעת, לאחר ביצוע ההזמנה כאמור היא "...עמדה בהתחייבותה לעמידה בלוחות זמנים לחוצים במיוחד, ובהתאם לכך ביום 14.08.2015 אושרה הזמנת חומרי הגלם מהספק בחו"ל והודעה על כך נימסרה למנהל הנתבעת אשר ציין לשבח את מהירות התגובה של הנתבעת מיום החתימה על ההסכם" (פס' 9 לכתב התביעה המתוקן).

לדידה, מדובר בשינוי "...אשר הלכה למעשה שינה את אופי העבודה בתכליתה לרבות סוג הזכוכית ועובייה..." (שם, פס' 10).

כך למשל טוענת הנתבעת באשר להפרשי עובי הפח האמורים לעיל: "התובעת ביקשה להערים על הנתבעת ביקשה להערים על הנתבעת 1 ועל המזמין, ולספק בשטח 'פח' אלומיניום לחיפוי חוץ בחזית בעובי 2 מ"מ, אף שבתוכנית יועץ האלומיניום אותה קיבלה התובעת בטרם הגישה את הצעת המחיר שלה...זו נדרשה לאלומיניום בעובי 6 מ"מ" (שם, פסקה 8.1).

התביעה הוגשה כנגד ארז סעד משום שלטענת התובעת "להבטחת התשלום בגין העבודות על ידי החברה חתם...כערב אישית על גבי ההזמנה בצרוף חותמת הנתבעת..." (פס' 7 לכתב התביעה).

...

רוצה לומר, "מכתב זה נספח ח1 לתצהירו של שטנר מהווה את הבסיס לכתב התביעה וכפי שניתן ללמוד מכל המסמכים הללו הרי שלא היה חיוב כפול בגין אותו פריט וכפועל יוצא אין לפסול את פסיקת המומחה בעניין זה כפי שנלקחה בחשבון בסעיף2 לחוות הדעת בהתייחס לסעיף 16.2 לכתב התביעה..." (פס' 3.2 לסיכום התובעת).

סוף דבר מקבל התביעה באופן חלקי וקובע כי הנתבעת 1 תשלם לתובעת, תוך 60 יום מהיום, סך של 445,936 ₪ בצירוף מע"מ כחוק ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל; זאת מכיוון שהתובעת היא חברה בפירוק והרי שבכל הנוגע לתשלום מע"מ יש לפעול על פי ההנחיות המקצועיות של רואי החשבון.

לפיכך, קובע שהנתבעת תשלם לתובעת, תוך 60 יום מהיום, שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ ובתוספת מע"מ כחוק.

הראיות שהוגשו לתיק בית-המשפט: מטעם התובעת הוגשו תצהירים כדלקמן: מר יהודה סופר (להלן: "מר סופר") – בעליה ומנהלה של התובעת, אשר חזר בתצהירו על האמור בתביעה.

מטעם הנתבעת הוגשו תצהירים כדלקמן: מר מנשה תמיר (הנתבע מס' 2, אשר התביעה נגדו נמחקה) – מי שהיה משנת 2003 הבעלים והמנכ"ל של הנתבעת (להלן: "מר תמיר"); מר תמיר הצהיר כי בתקופה הרלוואנטית לתובענה היה הבעלים של 50% ממניות הנתבעת, וכן "שותף שקט" בה, שאינו פעיל, משום ששהה בחו"ל תקופה ממושכת.

כאמור, בהעדר כל הסבר המניח את הדעת בדבר הפגם במכונה והצורך להחזיקה תקופה כה ממושכת בהיותה מושבתת לגירסת התובעת, ובהעדר חוות דעת שמאית בתחום המקרקעין, העדר הסברים מספקים מטעם העד סופר מטעם התובעת, ויתר העדויות שנשמעו, מצאתי לדחות דרישת התובעת לפיצויים בגין "דמי שכירות". טענת שהוי: ביום 10.03.2019 דחיתי בקשת הנתבעת לסילוק התובענה על הסף מחמת היתיישנות ושיהוי ומצאתי כי יש מקום לברר את העובדות טרם תנתן הכרעה בסוגיה זו, מבלי לגרוע מטענות הנתבעת לאותה עת. סעיף 27 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 קובע כי בסמכותו של בית-המשפט לסלק תובענה, גם אם לא היתיישנה במישור הפורמלי, מחמת שהוי.

בהתאם לפסיקה, ניתן לסלק תובענה מחמת שהוי כאשר התובע זנח את תביעתו, או כי במשך הזמן הנתבע שינה מצבו לרעה או כי התובע פעל שלא בתום לב (ראו: ראו ע"א 6805/99‏ תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים  נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, ירושלים, פ''ד נז(5), פסקה 14 (2003)).

העד סופר הסביר כי הסיבה לאי הגשת התביעה בסמוך למועד מכירת המכונה, הייתה בגלל העובדה שעורך דינו, היועץ המשפטי של החברה, מר הלל ברק, שהה רבות בבית החולים (עמ' 90, שורות 23-24), אלא שלא מצאתי טיעון זה סביר בנסיבות העניין.

...

דורון קצין זומן לחקירה לא תצהיר כעד מטעם התובעת, אלא ששוכנעתי כי גרסתו של עד זה תמכה במסקנה כי מערך המיון לא היה מושבת באופן מלא במועד מכירת המכונה.

לפיכך, גם בזיקה לטענת השיהוי והיעדר כל הצדקה להגשת התביעה בעיתוי בו הוגשה, דין התביעה לפיצויים בגין הפסדים ודמי שכירות להידחות.

בנסיבות העניין, ובהתחשב באופן ניהול התביעה והראיות אשר הוגשו ולאחר שנתתי דעתי לסכום הנתבע, והסכום אשר נפסק בסופו של דבר, לא מצאתי להוסיף ולפסוק הוצאות משפט.