בקשת סילוק תביעה על הסף בתביעת דיני עבודה

] "סעד זה של מחיקה על הסף מופעל על ידי בתי המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין לעבודה קצרה המשורה עוד יותר". בתי הדין לעבודה, באופן עיקבי, נוהגים זהירות יתרה בכל הנוגע לבקשות לסילוק על הסף.

"הכלל הוא כי למעט מקרים חריגים, יעדיף בית הדין את בירור התובענה לגופה. זהירות זו נידרשת שעה שקיבלת בקשה לסילוק על הסף משמעה איונה האפריורי של זכות הגישה לערכאות, אשר הוכרה כזכות יסוד מרכזית"[footnoteRef:5].

התובע כאמור היה מיוצג על ידי בא כוחו הנוכחי, הבקיא בדיני עבודה, הגיע להסכם גישור לפיו התובע מתחייב לא לפנות ללקוחות הנתבעת ולא למכור להם ציוד מתחרה עד ליום 21.10.20 ולפצות את הנתבעת ב- 20,000 ₪.

...

] "מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק להכרעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה... מבחן זהות העילה לעניין מעשה בית דין רחב הוא, והעיקרון של מעשה בית דין יחול, גם אם שתי התביעות מבוססות על עילה שהיא רק זהה ביסודה, אפילו בתביעה המאוחרת יותר נכללים פרטים ומרכיבים, שלא פורטו בתביעה הקודמת. אין לדקדק במרכיבים משניים, ויש לראות את העיקר – את התשתית הבסיסית של העילה". נוכח האמור, אנו סבורים אפוא כי פסק הדין של בית המשפט השלום שנתן תוקף של פסק דין להסכם הגישור שבין הצדדים מהווה מעשה בית הדין ואינו מאפשר את הגשת התביעה הנוכחית.

נוכח האמור מצאנו להורות על סילוקה של התובענה על הסף מחמת מעשה בית דין.

לא מצאנו יסוד לבקשתו החלופית של התובע להעביר "חלק מהתובענה" הדן בביטול הסכם הפשרה לבית המשפט השלום ולהעמיד את יתר עילות התביעה עד להכרעה בסוגיה.

טענות אלה של המשיבה נדחו ועל רקע זה היא הגישה ביום 11.9.2019 המרצת פתיחה לבית המשפט קמא (ה"פ 28155-09-19; להלן: המרצת הפתיחה) וטענה כי חלק מהקביעות בדו"ח של מערך הבקורת – ובכלל זאת הקביעה ביחס לנכויים בגין אי השלמת תקופת העבודה המינימאלית – הן שגויות והובילו להפחתה בלתי מוצדקת בציון שניתן לה. ביום 22.9.2019 הגישו המערערות בקשה לסילוק התובענה על הסף בהיעדר סמכות עניינית, וטענו כי על המשיבה להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים שהוא "בעל הסמכות העניינית לידון בתוקפן ובסבירותן של החלטות מעין אלו, מכוח פרט 5 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים". בית המשפט קמא קיבל את הבקשה והורה ביום 2.10.2019 כי המרצת הפתיחה תסולק על הסף, בציינו כי עולה ממנה שההשפעה הצפויה של הציון בבקורת "בכל הנוגע להתקשרות במכרזים עתידיים" – הייתה בעלת "משקל רב" בהגשת המרצת הפתיחה וכי טענות המשיבה "סובבות החלטה שנראית על פניה ככזו העוסקת בפרשנות המצב החוקי על-ידי המערך. ככאלה הן אכן, באופיין, תקיפה ישירה של החלטה מנהלית". מטעמים אלה, סבר בית המשפט קמא כי המקום המתאים לבירור טענותיה של המשיבה הוא בהליך מינהלי.

נקבע כי מדובר בתניה שאינה עוסקת בדיני העבודה אלא בהתחייבות שנטל על עצמו העובד "שהשתתף חינם אין כסף בקורס הכשרה שבסופו קיבל תעודת הסמיכה שיכולה לשמש אותו בכל מקום עבודה בתחום הרלוואנטי". בית המשפט הדגיש כי מדובר "בהשבה במובנה הבסיסי ביותר" והוסיף כי התנייה שעליה חתמו עובדי המשיבה חלה רק על העלויות הישירות שבהן נשאה המשיבה, ואין לראותה כתניה עונשית אלא כתניה תרופתית לגיטימית.

...

דברים אלה יפים לענייננו, בשים לב לטעמים כבדי המשקל שפורטו המצדיקים את המסקנה כי הליכים מסוג זה יידונו בבתי הדין האזוריים לעבודה.

על כן, אני סבורה כי ראוי להסדירו כך שהליכים דומים בעתיד יתועלו אל הערכאה המקצועית המתאימה.

סוף דבר מכל הטעמים המפורטים לעיל, אציע לחבריי כי נקבע שהסמכות העניינית לדון בטענות המועלות בהליך דנן, נתונה לבית הדין האזורי לעבודה, וכי המשיבה רשאית להגיש את תביעתה לערכאה זו, על פי הסמכות המקומית המתאימה, אם תחפוץ בכך.

לצד כתב ההגנה שהגישו הנתבעים וכתב תביעה שכנגד שהגיש מר מולדבן (בעילות של היתעמרות, פצויי בגין פגיעה בפרטיות, פצויי פיטורים ושיחרור קרן הישתלמות), הוגשו שתי בקשות לסילוק התביעה על הסף.

להלן הכרעתינו האם הנתבע הפר את הוראות הסכם העבודה ואת חובת תום הלב כלל יסוד בדיני העבודה במשפט הישראלי הוא כי בין עובד למעסיק מתקיימים יחסים שהם מעבר ליחסים חוזיים רגילים, ומשכך, חבים הם זה לזה חובות מוגברות של אמון ותום לב, הנובעים מהוראות סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 שהחיל את דוקטרינת תום הלב במשפט האזרחי, והגדיר נורמות חדשות לקיום חיובים הנובעים מחוזה.

מעבר לאמור, לטענת הנתבע, הוא ביקש את החופשות שלו ממנכ"ל סולרס, ודי בכך כדי לדחות רכיב תביעה זה. בכל הנוגע לטענת הנתבע בדבר אמירות של מר אלבס בנוגע לכך שחגגו יום הולדת לעובד בשם מרק נודלמן באופן פרטי ולא עם כל העובדים, הרי שעיון בסעיף 15 לתצהיר מר אלבס לתביעה שכנגד מעלה כי אכן אמר את הדברים כי אינו מסכים ליצירת מחנות במקום העבודה.

...

מכאן ששוכנענו כי התקיים אצל התובעת חשש להתקיימות נסיבות חריגות שמצדיקות חדירה לתכתובות הנדונות בכל מקרה, בנסיבות העניין תוך הפעלת סעיף 32 לחוק הפרטיות.

משכך לא שוכנענו כי יש לפסול מסמכים שהוצגו על ידי התובעת בתיק וכן לא שוכנענו כי הנתבע הרים את הנטל להוכיח כי יש לפצותו בגין רכיב זה. שעה שקיבלנו רק את רכיב הפיצוי בגין הפרת הסכם והפרת חובת תום הלב ושלילת פיצויים פיטורים והשוות שווי מחשב שקשורים רק למערכת היחסים בין התובעת לנתבע לא שוכנענו כי בנסיבות העניין יש לחייב גם את הנתבעות 2-3 בחיובים אלו, במיוחד שעה שגם עיון בכתב התביעה מעלה כי רכיבים אלו נתבעו רק אל מול הנתבע בלבד.

התביעה שכנגד נדחית.

לפיכך, לא התגבשה גמירות דעת ומסוימות בנוגע לויתור על טענותיו בתחום דיני העבודה.

מגמתם של בתי המשפט בכלל ובתי הדין לעבודה בפרט, לברר ולהכריע בתובענה לגופה, על פני סילוקה על הסף (דב"ע מז/15-3  אפנר יצחק נ' מפעלי הדסה לנוער, עבודה ארצי, כרך כ(2) 242; דב"ע נא/3-31  חיפה כימיקלים בע"מ נ' אברהם רמי כלפון,  פד"ע כב 518; דב"ע נא/3-195  תובנה מכונות תירגום נ' עמיחי סגל, פד"ע כג 274).

       עם זאת, בעניינינו, לנוכח קיומו של מעשה בית דין מכח פסק הדין שניתן על ידי כב' השופט הראל (כתוארו אז) מיום 2.12.2019, דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף להיתקבל.

...

באשר לטענות החלופיות ולפיהן דין התביעה האישית כנגד הנתבע להידחות מחמת חוסר יריבות והעדר עילה – המדובר בטענות עובדתיות הטעונות בירור עובדתי.

       עם זאת, בענייננו, לנוכח קיומו של מעשה בית דין מכח פסק הדין שניתן על ידי כב' השופט הראל (כתוארו אז) מיום 2.12.2019, דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף להתקבל.

       על יסוד כל האמור, התביעה נדחית על הסף.

בפנינו בקשת הנתבעת – המבקשת – לסילוק התביעה על הסף מחמת העידר סמכות עניינית, העידר סמכות מקומית והיעדר עילה.

נביא את הודעת הדוא"ל במלואו: "אני מאשרת כי המורה אורלי אמיתי עבדה בבית הספר כמחנכת וקיבלה תפקיד נוסף זמני כרכזת תכנית מובילי פדגוגיה לצערי אורלי חרגה מסמכותה ונתפסה על ידי בזיוף חתימתי ולקחה שעות של רכזת אחרת לכיסה בשל כך היא הועברה מביהס לבית ספר אחר מפקח ביהס גבי אמסלם יודע על מעלליה וכן ממונים נוספים. בברכה עליזה בטש מנהלת בית הספר". טענות הנתבעת - המבקשת אין לבית הדין סמכות עניינית לידון בתביעה.

בחלוף כ- 12 שנה ממועד הארוע לא קיימת כל זיקה של דיני עבודה בין התובעת לבין הנתבעת ולבטח לא ההודעה ששיגרה הנתבעת לגרוש של התובעת.

...

נביא את הודעת הדוא"ל במלואו: "אני מאשרת כי המורה אורלי אמיתי עבדה בבית הספר כמחנכת וקיבלה תפקיד נוסף זמני כרכזת תכנית מובילי פדגוגיה לצערי אורלי חרגה מסמכותה ונתפסה על ידי בזיוף חתימתי ולקחה שעות של רכזת אחרת לכיסה בשל כך היא הועברה מביהס לבית ספר אחר מפקח ביהס גבי אמסלם יודע על מעלליה וכן ממונים נוספים. בברכה עליזה בטש מנהלת בית הספר". טענות הנתבעת - המבקשת אין לבית הדין סמכות עניינית לדון בתביעה.

סוף דבר: בית הדין לעבודה הוא בעל הסמכות העניינית והמקומית לדון בתובענה בעילת לשון הרע בגין הודעת הדוא"ל ששלחה הנתבעת לגרוש של התובעת ביום 15.12.21.

טענת הנתבעת להעדר עילה תביעה נדחית גם היא.

חרף דחיית הבקשה אנו קובעים ששאלת ההוצאות תלקח בחשבון בתום ההליך.