בקשת סילוק תביעה על הסף בשל הפטר חלוט

החלטת כב' חבקין (להלן : הרשמת), אשר דחתה את הבקשה, קבעה כדלקמן: "אין מקום לסילוק הליך זה על הסף מה גם שמדובר בסעד שניתן במשורה. לא מצאתי כי הנסיבות עליהן הצביע הנתבע מצדיקות סילוק על הסף בהתאם לתקנות סדרי הדין. כמו כן הנתבע עצמו טוען כי בעת הגשת התביעה לא היה התובע במעמד פשיטת רגל ולכן לא נידרש התובע לכל אישור שהרי לאחר קבלת הפטר מוסרות ההגבלות. הנתבע לא הראה כי על התובע היו מוטלות במועד הגשת התביעה הגבלות נוספות. אין מקום להטיל על התובע הגבלות שאינן קבועות בחוק או בתקנות ואין בפעולתו בעצם הגשת התביעה חוסר תום לב כה קצוני שיצדיק סילוק ההליך על הסף. הנתבע רשאי לטעון לגבי פרק הזמן בין הווצרות עילת התביעה הנטענת לבין הגשת התביעה במסגרת ההליך שיתקיים והטענות תתבררנה לגופו של עניין. הוצאות תילקחנה בחשבון בסיום הליך זה". המערער הגיש את הודעת העירעור, בה טען כי יש לבטל את החלטת כב' הרשמת מהטעמים הבאים: המערער טען כי בהתאם לסעיף 101(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, בית המשפט רשאי לדחות תביעה מחמת חוסר סמכות.

טענת המערער כי עילת התביעה נוגעת לתקופה בה מצוי היה התובע בהליך פשיטת רגל, אינה יכולה להוות עילה לסילוק התביעה על הסף, שעה שהמערער עצמו ציין בהודעת העירעור כי המשיב קיבל הפטר חלוט החל מיום 28.10.15.

הפסיקה אליה הפנה המערער בהודעת העירעור נוגעת לתביעה אשר מוגשת במהלך הליך פשיטת רגל, טרם קבלת הפטר ועל כן אין בה כדי להוכיח את טענות המערער.

...

לטענת המערער, המשיב, הסתיר עובדה זו בעת הגשת כתב תביעה, אשר הוגש ללא אישור המנהל המיוחד לפיכך, נטען כי יש לדחות את התביעה על הסף.

צודק המשיב כי הבקשה לדחיית התביעה על הסף הוגשה למעלה משנתיים וחצי מתחילת ההליכים בתיק הנ"ל. כמו כן, המערער לא פירט בתצהירו כיצד עובדת היות המשיב פושט רגל נודעה לו רק בשלב זה. גם מטעמים אלו, לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת הרשמת.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי החלטת הרשמת מנומקת ואין מקום לבטלה.

בהתאם לכך, הערעור נדחה.

הבקשה לסילוק התביעה על הסף בשל הליכי פשיטת הרגל של המנוח לטענת המבקשים, יש לסלק התביעה על הסף נוכח הפטר חלוט שניתן למנוח בעקבות הליכי פשיטת רגל בהן נקט.

...

הטענה שלפיה יש לדחות את התביעה על הסף בשל הליכי פשיטת הרגל וההפטר שניתן במסגרתם, נטענה בכתב ההגנה שהוגש מטעמם של המבקשים ביום 1.7.20.

נוכח כל זאת, אני מקבל את הבקשה ומורה על דחיית התביעה על הסף.

ביום 27.11.2018 הגישו יוסף ומלכה בקשה לסילוק תביעתו של סולימאן על הסף מחמת העדר עילה, מעשה בית דין, השתק עילה והשתק פלוגתא.

ביום 28.1.2021 הגישו יוסף ומלכה בקשה נוספת לסילוק על הסף, במסגרתה שבו על מרבית הטענות שהעלו בבקשתם הראשונה לסילוק על הסף, אך הוסיפו כי דין התביעה להדחות על הסף אף מחמת היתיישנות, שכן העילות שבכתב התביעה התגבשו כבר באוקטובר 2007 – במועד בו ניתן צו כנוס לנכסי יוסף (ומשכך, זהו המועד בו הפר כביכול יוסף את התחייבויותיו ההסכמיות כלפי סולימאן), ולחלופין במועד בו ניתן ליוסף צו ההפטר חלוט, בחודש יולי 2013.

...

אף לגופם של דברים, דין הבקשות להידחות.

בענייננו, משמצא בית המשפט המחוזי כי הטענות העומדות במוקד התביעה טעונות בירור עובדתי ומשפטי, בדין דחה את הבקשות.

סוף דבר: דין הבקשות להידחות.

בפניי בקשת הנתבעים 2-3 לסילוק התביעה נגדם על הסף ו/או להורות על עיכוב הליכים מאחר וניתן לנתבעים הפטר חלוט לחובותיהם וזאת כחלק מהליכי כנוס הנכסים נגדם.

"חוב בר תביעה" מוגדר בסעיף 1 לפקודה כ: "כל חוב או חבות שניתן לפי פקודה זו לתבעם בפשיטת רגל". ובסעיף 71(א) לפקודה כ: "חוב וחובות קיימים או עתידיים, ודאיים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכנוס או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצוו". "חבות" מוגדרת כ: "היתקשרות, התחייבות, הסכמה או הבטחה, מפורשת או משתמעת, העשויה להביא, עימן או עם הפרתן, לתשלום כסף או שווה כסף... והוא - אף אם סכום החבות אינו קצוב או לא ניתן להיקבע לפי כללים מוגדרים או שהוא נתון לשקול דעת או מותנה או טרם חל זמן פירעונו...." מן הכלל אל הפרט לאחר עיון בבקשת הנתבעים 2-3 ובתגובות הנגד של התובע נראה כי יש מקום לקבל את בקשת הנתבעים לסילוק התביעה, כפי שיובהר להלן.

...

לאור האמור לעיל יש לקבוע כי פסיקתת ההפטר שניתנה לנתבעים 2-3 חלה על עילת התביעה שבגינה טוען התובע ומשכך דין התביעה להידחות.

סוף דבר: פסיקתת ההפטר שניתנה לנתבעים 2-3 חלה על עילת התביעה שבגינה טוען התובע ומשכך דין התביעה להידחות.

לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף, מטעמים של העדר עילה, השתק פלוגתא ומעשה בית דין.

ביום 19.12.21 ניתן למשיבה הפטר מחובותיה, שקדמו ליום 09.08.15, ובהתאם לכך אין ההפטר חל על חובותיה כלפי המבקשת.

משלא הוגש ערעור על החלטה זו, הרי היא חלוטה, וברי כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על קביעות בית משפט השלום בת"א. במסגרת בקשתה בטענת "פרעתי", טענה המשיבה טענות מסוג אחר, ביחס לתום ליבה של המבקשת בבצוע שטר החוב.

...

משכך, טוענת המבקשת, משלא הוגש ערעור על פסק הדין בהתנגדות, המשיבה מנועה מלהעלות טענות זהות או נוספות בעניין, ועל כן, דין התביעה להידחות.

שנית, בהתאם לתקנה 42 לתקנות, אני סבורה כי המשיבה ביקשה לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט, במסגרת התובענה שבכותרת, שכן עת הוגשה התובענה לראשונה, לא טרחה המבקשת לציין את ההליכים המשפטים הקודמים והמקבילים בין הצדדים, ובפרט את התנגדותה לביצוע שטר וההחלטה בעניינה, ורק בעקבות החלטתי בבקשתה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל והתמיהה אותה העליתי, מדוע לא תפעל המשיבה במסגרת הליכי התנגדות – רק אז טרחה המשיבה לעדכן את בית המשפט ביחס לאותם ההליכים.

ביחס לטענת המשיבה כי דין החלטתי מיום 04.01.22 להתבטל בהיותה בטלה מדעיקרא, הרי יכולה הייתה להשמיען לפני ערכאת הערעור ובחרה שלא לעשות כן. סוף דבר: אשר על כן, דין הבקשה להתקבל.

התביעה כנגד המבקשת נדחית בזאת.