בקשת סילוק תביעה נגד ערב לחוב של חברה בקשיים

] סעיף 6(א)(1) לחוק החברות, התשנ"ט – 1999, עליו נסמך המשיב בתגובתו, קובע את העילות המצדיקות הרמת מסך ההיתאגדות כנגד בעל מניות בחברה, וקובע כי – "בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השמוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

] [6: ראו - ע"ע 1201/00 יהודית זילברשטיין – ערב חדש (עתונות) אילת בע"מ (17.12.2002).

ייאמר כי אף אם הנתבעת 1 הייתה נקלעת לקשיים כלכליים, אין הדבר אומר כי משמעות הדבר הרמת מסך מידית שהרי – "העובדה כי התגלו קשיים כלכליים שגרמו להעדר סיכוי לפרעון החובות של החברה כלפי עובדיה, אין די בה כדי להרים מסך ההיתאגדות, אלא אם כן עלה בידי התובע להוכיח כי החברה או בעלי המניות בה פעלו בחוסר תום לב או כי פעלו מתוך ידיעה ברורה ומפורשת לפיה אין סיכוי לקיום ההתחייבויות".[footnoteRef:9] [9: ראו ע"ע (ארצי ) 387/05 אהרון פוטרמן - נפתלי ניסני (09.12.2007)‏‏; ע"ע (ארצי) 26295-01-16 Tesfalem Tekel - ר.ח. חיים מיארה שווק בשר ודגים (1998) בע"מ (25.12.17).

לאור האמור, הגם שדרך המלך בבתי הדין לעבודה אינה סילוק על הסף של תביעה אלא בירור לגופו של עניין, מסקנתנו היא, כי גם אם יוכחו העובדות בגינן תולה המשיב את הרמת המסך המבוקשת, לא יהא בכך כדי לבסס את התביעה כנגד המבקשים.

...

סוף דבר לגבי המבקשת 1 – כאמור, יש לדחות התביעה כנגדה כאמור, באשר אינה קיימת עוד.

לגבי המבקש 3, על אף שלא הוצג ייפוי כוח, לנוכח העובדה כי כתב התביעה לא הומצא אליו, ונימוקי ההחלטה רלוונטיים לגביו מצאנו לנכון למחוק את התביעה כנגדו.

לגבי המבקשים 2,4 התביעה נדחית.

התיקון המבוקש, למקרא הבקשה ונוסח כתב התביעה המתוקן שצורף, עיקרו בטענת התובע לכך שהסכם ההלוואה עם נתבעים 1-2 וכתב הערבות של נתבעים 3-4 נחתמו כחלק אינטגראלי מעיסקת הלוואה שהתובע העמיד לטובת חברת הבנייה באמצעות העברת כספים לנתבע 5; כי עסקת ההלוואה יצאה אל הפועל ונתבעים 3 ו-4, שחתמו על כתב הערבות אישרו שידעו על החוב ובקשו להסדירו.

היה בידי התובע לבקש לתקן את כתב התביעה בעקבות בקשת נתבע 4 לסילוק התביעה נגדו על הסף, טרם מתן ההחלטה ולא לאחריה, בבחינת "מקצה שיפורים". יחד עם זאת, ההחלטה על מחיקת התביעה נגד נתבע 4 על הסף בהעדר עילה, התייחסה לנוסח כתב התביעה כפי שהוגש במקור וכך נקבע בסעיף 24 להחלטה.

אולם יש קושי לקבוע, על פניו, בשלב זה ללא ברור ושמיעת ראיות כי התביעה נגד נתבע 4 על פי כתב התביעה המתוקן, חסרת סיכוי או כי נתבע זה אינו בעל דין דרוש לברור המחלוקת כולה.

...

עילות התביעה כנגד המבקש בתביעה כאן, כעולה מכתב התביעה, הן: "כספית/חוזית/הרמת מסך בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות/ מתן מצגי שוא/ ביצוע עושק/תרמית/הטעה/וכן תביעה לפי סיני עשיית עושר ולא במשפט". לטענת המבקש יש לסלק את התביעה מהטעמים המפורטים להלן: ראשית, התביעה אינה מגלה עילה - לטענתו הוא אדם פרטי המהוה יישות משפטית נפרדת מן החברה, ולכן התביעה נעדרת עילה אישית כנגדו.

לטענתו, המשיבה בחרה שלא לתבוע את המבקש במסגרת התביעה הראשונה, שעה שידעה כי החברה חדלת פירעון וכי קיים קושי ממשי לפרוע את החוב הנטען.

בעיניין מלמד עמד בית המשפט על השוני, לעניין השתק עילה, בין עילה מכוח ערבות לבין רשלנות כאורגן בחברה (פס' 43-45): "43. ברם, עילות התביעה בכל אחד מן ההליכים הללו שונות - בהליך הקודם, נתבעו ירדן ובעז נוכח היתנהלותו הנטענת של בעז מול התובעים ונוכח הערבות שנתן בעז לתובעים בגין חובותיו של ירדן, ואילו בהליך דנן עילות התביעה כנגד הנתבעת מתבססות על רשלנות נטענת של הנתבעת בקשר עם תיפקודה כבעלת מניות או מנהלת או דירקטורית בחברת מוריה, בכל הקשור לפרשה מושא התביעה.  

...

עילות התביעה כנגד המבקש בתביעה כאן, כעולה מכתב התביעה, הן: "כספית/חוזית/הרמת מסך בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות/ מתן מצגי שווא/ ביצוע עושק/תרמית/הטעיה/וכן תביעה לפי סיני עשיית עושר ולא במשפט". לטענת המבקש יש לסלק את התביעה מהטעמים המפורטים להלן: ראשית, התביעה אינה מגלה עילה - לטענתו הוא אדם פרטי המהווה יישות משפטית נפרדת מן החברה, ולכן התביעה נעדרת עילה אישית כנגדו.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את מכלול טענות הצדדים, ובשים לב לפסיקה מנחה של בית המשפט המחוזי במקרים דומים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בשל כך מצא בית המשפט כי "לא מדובר בתביעה הקודמת והנוכחית באותם צדדים או חליפיהם". ביתה משפט הוסיף וקבע שם כי באותו עניין גם לא מדובר באותן עילות תביעה: "התביעה הקודמת הוגשה כתביעה חוזית כספית לתשלום מצד התובעת כספק עבודה אצל החברות הנתבעות, כאשר התביעה דנן הוגשה בין השאר בעילה של הרמת מסך ואחריות אישית, כנגד בעל מניות ומנהלי החברות שנתבעו בתביעה הקודמת.  

נקודת המוצא היא כי סילוקו על הסף של הליך משפטי ייעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד, ובית המשפט יעדיף, ככלל, לברר תביעה על פני סילוקה על הסף, וכדברי כב' הנשיא שמגר בע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין תל אביב-יפו פ"ד מ (2) 668: "...בשולי הדברים אוסיף, כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה, ופתרון ענייני של כל מחלוקת, לגופה, הוא לעולם עדיף. רצוי, על-כן, שבית המשפט יבכר תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני-פורמאליסטי, אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק הקונקרטי, אולם אינו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות סביב אותו עניין" סוף דבר מהטעמים האמורים, הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

ביום 18.4.17 הנתבעים הגישו את תגובתם, ביקשו שלא יינתן פסק דין כנגדם וכן הבהירו כי בכל הנוגע לתביעה מול הנתבעת 1 יש לפנות למפרק החברה.

כללו של דבר: בכל הנוגע לעילות התביעה שבהן נטען כי לאורגן של החברה אחריות אישית כלפי העובד שלא בעילה של הרמת מסך ההיתאגדות, ככלל ובהיעדר נסיבות חריגות במתן צו פירוק כנגד החברה אין כדי להביא לתוצאה שלפיה מעוכבים ההליכים כנגד אותו אורגן בעילות תביעה אלה.

בתשובתו לבקשה לסילוק על הסף העלה עילה נוספת לאחריותו האישית של המבקש, לפיה היה עליו כמנהל להביא לידיעתו של המשיב שהחברה נמנעת משלם לו את זכויותיו.

..מטעם זה, סבורים אנו כי בנסיבות העניין התובענה האישית נגד המנהל בעילת הערבות הנטענת – ומבלי לקבוע שזו אכן הוכחה – אינה באה בגדרי סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

יחד עם זאת, אילו קושי דיוני זה היה היחידי ניתן היה לשקול לאפשר לתובע לתקן את תביעתו ולהוסיף עילה זו, ואולם בפני המשיב ניצב קושי נוסף הנובע מהתקיימות המבחן הראשון במבחן התלת שלבי, הוא מבחן זהות הצדדים, ומשלא הובהר על ידי המשיב כיצד ביחס לעילה זו המבקש בא בגדר המעסיק או חליפו.

לגופו של עניין לאחר שבחנו את כלל הראיות ושמענו את כלל העדויות לא שוכנענו כי התובעת עמדה בנטל הנידרש להוכיח עילת תביעה כנגד הנתבע 2, כפי שיפורט: עיון בכתב התביעה מעלה כי התובעת טענה כנגד הנתבע 2 את הטענות המפורטות: " לאורך כל תקופת עבודתה, הבטיח לה הנתבע 2 כי מלוא זכויותיה ישולמו בהתאם לדין, אלא שבפועל לא עמד הוא בהבטחותיו ואלו נותרו ריקות מתוכן. כמו כן, ברור כי הנתבע 2 פעל באמצעות הנתבעת 1 על מנת להיתחמק מחובותיו בהתאם לדין ועל מנת למנוע את זכויותיה של התובעת. כמו כן, סעיף 27 לחוק שעות עבודה ומנוחה... מטיל אחריות ישירה על מינהלי החברה וקובע כי הם יכולים להיתבע בד בבד עם החברה והנטל להוכיח כי אינם אחראיים על מחדלי החברה מוטל עליהם בלבד". עיון בכתב התביעה מעלה כי התובעת לא טענה כלפי הנתבע 2 טענה בדבר העילה של הרמת מסך.

...

בכל הנוגע לטענות שנטענו בסיכומי התובעת להרמת מסך או הרמת מסך חלקית, הרי שטענות אלו חורגות מכתב התביעה ומשכך לא שוכנענו כי יש לאפשר הרחבת חזית זו. לאור האמור ובנסיבות העניין לא שוכנענו כי יש לחייב את הנתבע 2 ברכיבי התביעה, מכוח דוקטרינת האחריות האישית .

משכך התביעה נדחית.

בנסיבות הענין שוכנענו כי כל צד יישא בהוצאותיו.

בתביעה נכללו הרכיבים הבאים: תשלום הפרישי שכר "בהתאם לשכר המינימום במשק" ובעבור משמרות בוקר וערב; פצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצוי פיטורים; פיצוי חלף אי הפקדה לקרן פנסיה; חלף הודעה מוקדמת; דמי הבראה; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ואי עריכת שימוע כדין; פידיון חופשה שנתית ופצוי בגין "נזק ראייתי שגרמו לו הנתבעים בכך שלא מסרו לו את תלושי השכר, וכן תלושי השכר לא שיקפו את מרכיבי שכרו ולא את שעות עבודתו בפועל". התובע העמיד את תביעתו על סך 320,162.97 ש"ח. בכתב הגנתם, אליו צורפו בקשה לסילוק על הסף של התביעה כנגד ה"ה טל וכן הבקשה להפקדת ערובה שלפניי, טענו הנתבעים כי בשנת 2015 נקלעה החברה לקשיים כלכליים בשל גל הפיגועים בגוש עציון.

בהקשר זה, טענו הנתבעים כי הנתבעת אינה מפעילה מסעדה במקום אלא משכירה את שטחה כגן אירועים, ומי שמבקש לקיים ארוע בשטחה שוכר את שירותיהן של חברות הסעדה שונות.

כך גם לא מצאתי לנכון לקבל את טענתו כי "ככל שתדחה תביעתו ויחוייב בהוצאות כלשהן, הרי יוכל לשלם את חובותיו ולו מתוך כספי הפיצויים וזכויותיו תמורת אי ההפרשות לפנסיה המגיעים לו והנמצאים בידי הנתבעים". באשר לו תדחה התביעה – משמעות הדברים כי לא יהיה התובע זכאי לכל סכום מן הנתבעת.

...

לאחר שעיינתי ברישיון העבודה שהוצג על ידי התובע ובתמונות שצורפו על ידו, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בהם משום ראשית ראיה להוכחת טענות התובע.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה ולחייב את התובע בהפקדת ערובה.