בעיניין זה אנו מפנים לדבריו של כב' הנשיא (בדימוס) א' ברק ב-ע"א 810/82 זול בו בע"מ נ' זיידה, פ''ד לז(4) 737, 741 (1983) [להלן: "עניין זול בו"]:
"הן הרוב והן המיעוט חייבים לפעול בדרך מקובלת ובתום-לב (סעיפים 39ו-61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973). המיעוט והרוב אינם זרים זה לזה. עבותות של קניין מקשרים ביניהם. חוק המקרקעין מעניק לכל אחד מהם כוחות כלפי רעהו. בהפעלת כוחות אלה יש לנהוג בהגינות..."
ובהמשך כתב כב' הנשיא (בדימוס) א' ברק (שם, בעמ' 745):
"כשלעצמי נראה לי, כי עצם העובדה, שהחלטת הרוב היא הקובעת בעינייני הניהול והשמוש הרגילים, אין בה כדי לשחרר את הרוב מהחובה להציג את מלוא העובדות למיעוט ולשתפו בקבלת ההחלטה. מהחובה להפעיל את כוחו של הרוב בדרך מקובלת ובתום-לב מתבקשים, בין השאר, היתייעצות עם המיעוט, העמדתו על הצורך בפעולה המתבקשת וגילוי כל העובדות הרלוונטיות..."
פסק הדין בעיניין זול בו ניתן אמנם בסכסוך שנגע לניהול משותף של מקרקעין לפי פרק ה' לחוק המקרקעין, אולם, העקרונות שנקבעו בו חלים גם על ניהול רכוש משותף, בין אם נרשם כבית משותף ובין אם לא נרשם ככזה, וזאת כפי שכתב כב' השופט (בדימוס) א' רובינשטיין ב-רע"א 9626/05 נציגות הבית המשותף מרחוב הרב עמיאל 7, תל אביב נ' אבימור, בפִסקה ה(3) (16.11.2005):
"אף על פי שהדברים (בעיניין זול בו – ההערה שלנו) אמורים ביחסי שותפות לפי פרק ה' לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969, כוחם יפה גם ביחס להחלטות האסיפה הכללית לפי פרק ו' לחוק (השוו רע"א 698/85 יהודה בן צור נ' נעים ששון, פ"ד מא(3) 144). חובת האסיפה הכללית לנהוג בתום לב נלמדת, במישרין או בעקיפין, גם מחובת תום הלב של דיני החוזים..."
אם סבורים המערערים כי בהסכם הפשרה בין פריבאי לבין הנציגות, יש משום עושק המערערים, שהם מיעוט בעלי היחידות בבניין, או קיפוחם, הרי שהיה עליהם להעלות סוגיה זו בפני המפקח על רישום מקרקעין, שלו הסמכות הייחודית לדוּן בכך, הואיל ומדובר בעניינים הנוגעים לניהול ותחזוקת הרכוש המשותף בבניין, וכן גם לאופן קבלת ההחלטות באספה הכללית מיום 23.12.2020.
כמו כן מוצאים אנו לנכון לציין, כי ביום 13.4.2021, לאחר הגשת העירעור מושא הדיון שבפנינו, הגישו המערערים בקשה לסילוק על הסף של תביעה שהגישה כנגדם הנציגות בפני המפקחת על רישום מקרקעין בחיפה (תיק מס' 8/429/2020).
...
בתאריך 30.12.2018 הגישה פריבאי בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד כל הנתבעים, ובית משפט קמא נעתר לבקשה זו וניתנה פסיקתה (ביום 31.12.2018) בכפוף למספר תיקונים בפסיקתה שהוגשה.
משכך, דין הערעור להידחות.
סבורים אנו, כי יש חשיבות לכך שהצדדים, שהם בעלי יחידות בבניין מסחרי אחד, ישכילו להסדיר ביניהם את המחלוקות, וישאפו לקיים יחסי שכנות טובה, שיהא בה כדי לשפר גם את רווחתם האישית.
מטעם זה, על אף שהערעור נדחה, איננו עושים צו להוצאות.