בקשת סילוק על הסף של תביעה שכנגד בשל היעדר יריבות ועילה

ביום 3.7.19 הגישה הקופה בקשה נוספת לסילוק על הסף של התביעה שכנגד בעטייה קבע בית הדין ביום 16.7.2019 כי כתב התביעה שכנגד המתוקן אינו מגלה עילה כנגד הנתבעים שכנגד 1-7 ויש לתקנו.

תמצית טענות הצדדים לטענת הקופה, יש לסלק את התביעה כנגד הנתבעים שכנגד 1-7 על הסף, מחמת העדר יריבות, העדר עילה והעדר סמכות עניינית, שכן אין מתקיימים יחסי עובד ומעסיק ביניהם לבין טלי.

...

המבחן הקובע אם גילה כתב התביעה עילה, אם לאו, הוא האם יהא התובע זכאי לסעד המבוקש על ידו, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו: "פרשת התביעה מגלה עילה אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לבקש את הסעד המבוקש על ידו. היעדר עילת תביעה, הוא איפוא, פגם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו, מקריאת המסמך וללא חקירה ודרישה בעובדות. לצורך כך חייב הנתבע להניח כי יעלה בידי התובע להוכיח את כל אשר טען בכתב התביעה, היינו את כל העובדות המהוות עילת תובענה... אף אם ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן לא יכול התובע לזכות בסעד שביקש, כי אז- ורק אז- אומרים שכתב התביעה אינו מגלה עילה... במקרה כזה, סוף התביעה, לאחר שתתברר, להידחות, ותביעה שסופה להידחות, אפילו יוכיח התובע את כל העובדות שהסתמך עליהן, מה הטעם לגבות ראיות להוכחתה..." (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 383-384 והאסמכתאות שם).

נוכח כל האמור, ובשים לב לכך שבעניין רוחם ובפסיקת בית המשפט העליון נקבעה פרשנות דווקנית ומצומצמת באשר לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, אנו קובעים כי תביעתה של טלי כלפי הנתבעים שכנגד 1-7, אינה באה בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל מצאנו להורות על סילוק התביעה שכנגד נגד הנתבעים שכנגד 1-7 על הסף.

ביום 2.3.2021 הגישה הערייה בקשה לסילוק על הסף של התביעה שכנגד, נגדה, בשל העדר יריבות; העדר עילה; מחמת היתיישנות ומחוסר סמכות עניינית (בטענה שבית המשפט בעל הסמכות העניינית בעיניין זה הוא בית משפט לעניינים מינהליים); הנתבע הגיש תגובה מטעמו לדחיית הבקשה, וביום 11.3.2021 ניתנה החלטה המורה כלהלן: "אכן, סכויי התביעה נגד עריית אור-יהודה נחזים, לכאורה, נמוכים, וזאת מכל הטעמים שהובאו בבקשה הערייה.

...

סוף דבר מכל האמור לעיל עולה, שדין התביעה לסילוק יד להתקבל.

דין התביעה לדמי שימוש ראויים להתקבל בחלקה, כך שעל הנתבע לשלם לתובעת סך 86,493 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (26.5.2020) ועד לתשלום המלא בפועל.

דין התביעה שכנגד להידחות על כל חלקיה.

בפניי בקשה לסילוק על הסף של התביעה שכנגד שהגישו הנתבעים כנגד הנתבעת שכנגד מספר 8, המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור (להלן: "המועצה המקומית").

ביחס למועצה המקומית נטען בכתב התביעה שכנגד בסעיף 3(ו) השני (שכן שני סעיפים מוספרו כסעיף 3(ו)) לכתב התביעה שכנגד): "על הריסתם מבנה של נקוז מים, של הרשות המקומית, המחלק את הלחצים לאיזון מעברי המים, בין הנתבעים, ובניית חומה חדשה, ללא רישיון בנייה, וגרימת כל ניזקי המים, לצד הנתבעים והתובעים שכנגד. ויצירת שטפונות ונזקים בלתי הפיכים. גם לשכנים האחרים." עוד נכתב ביחס למועצה בסעיף 14 לכתב התביעה שכנגד: "הנתבעת 8 הינה המועצה המקומית פרדס חנה, בהיותה חלק מהאכיפה לעסקים לא חוקיים, בנייה לא חוקית, מגורים בבנייה לא חוקית. ובהיותה שלא מבצעת את האכיפה גורמת נזק לתובעים שכנגד." ב - הבקשה ביום 17.7.2023 הגישה המועצה המקומית בקשה לסילוק התביעה שכנגד שהוגשה כנגדה מחמת העדר יריבות, העדר עילה והעדר סמכות עניינית (להלן: "הבקשה").

טענתה העיקרית של המועצה המקומית בבקשתה היא, כי יש להורות על סילוק התביעה שכנגד שהוגשה כנגדה על הסף בשל העדר סמכות עניינית, שכן לטענתה, הטענות המועלות כנגדה בתביעה שכנגד הן טענות מינהליות מובהקות, שאינן מצויות בגדר סמכותו העניינית של בית משפט זה. לטענת המועצה המקומית, בהתאם לסעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 [להלן: "חוק בתי משפט לעניינים מנהליים"] בית המשפט לעניינים מנהליים הוא המוסמך לדוּן בכל החלטה, או העדר החלטה, לרבות מעשה ומחדל, של רשות ציבורית בכל עניין המנוי בתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים.

...

בנסיבות אלה, בהן למעשה לא נתבע סעד כספי מן המועצה המקומית בגין אי-האכיפה הנטענת, והואיל וסמכות השיפוט העניינית נקבעת ככלל בהתאם לסעד המבוקש, הרי שמקובלת עליי טענת המועצה המקומית כי הסמכות לדוּן בטענת ברבי בדבר אי-אכיפה מצד המועצה – נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים.

לפיכך, אני סבורה שיש מקום לאפשר לברבי לתקן את כתב התביעה שכנגד, רק באשר לטענותיהם לגבי הריסת מבנה ניקוז המים.

ד – סוף דבר מורם מהאמור עד כה כי אני נעתרת חלקית לבקשה לסילוק התביעה שכנגד שהוגשה נגד המועצה המקומית על הסף ומורה על מחיקת הטענות בעניין היעדר אכיפה בשל היעדר סמכות עניינית.

סילוק על הסף – מסגרת נורמאטיבית במקרה דנן, עותרים המבקשים לסילוק על הסף של התביעה שכנגד שהוגשה נגדם בשל העדר עילה והעדר יריבות.

...

אני סבור כי בשלב מקדמי זה של ההליך, די בכך כדי לשלול מחיקת טענות אלה על הסף.

אני סבור, כי בשלב זה של כתב התביעה שכנגד, אין התובע שכנגד נדרש לפרט איזו מן החלופות בסעיף 6 לחוק החברות מתקיימות בנסיבות העניין ודי בפירוט העובדות, המזכות אותו, לטענתו, בקבלת הסעד (ראו: ת.א. (מחוזי ת"א) 48946-12-20 קרן הגשמה בע"מ נ' רז חיים קארו ואח' (נבו 8.6.2023)).

סוף דבר לאור מכלול האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בפני בקשה לסילוק התביעה שכנגד על הסף מטעמי העדר עילה, יריבות ו/או הנה קנטרנית וטורדנית ומהוה שימוש לרעה בהליכי משפט.

...

טענות המשיב: לטענת המשיב יש לקבל את התביעה שכנגד ולדחות את התביעה הראשית.

לדוגמה ראו: ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ, שם נקבע: "על בית המשפט הדן בבקשות לסילוק על הסף לפלס דרכו בין אינטרסים נוגדים - נוגדים לא רק בין בעלי הדין אלא גם מבחינת המדיניות השיפוטית. מחד גיסא, עשיית צדק מחייבת פתיחתם של שערי משפט; מאידך גיסא, צדק הוא גם מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעלי הדין שכנגד והעמסת יומנו של בית המשפט. מכאן הזהירות הנדרשת." ומן הכלל אל הפרט, עיינתי בבקשה, בתגובת המשיב ובנספחים השונים והגעתי לכלל המסקנה כי דין הבקשה להתקבל ויש לסלק את התביעה שכנגד על הסף.

וכך התייחס בית המשפט העליון אל העתירה שהגיש המשיב 2878/23 דוד חץ - החצר של צרכני וצרכניות הקנאביס נ' מפקד מחוז תל אביב, בדברים הבאים: "לאחר עיון מצאנו כי דין העתירה להידחות על הסף, וזאת מכיוון שהיא לוקה, בראש ובראשנה, בחוסר בהירות ובכוללניות; בהיעדר תשתית עובדתית ומשפטית, ולו מינימלית. ודוק – אין אפשרות להלום את נוסח העתירה, שעומד בניגוד לתקנות סדר הדין בבג"ץ וכן להלכה הפסוקה, לפיה בית משפט זה אינו נוהג להעניק סעדים כלליים וגורפים (ראו: בג"ץ 6029/99 פולארד נ' ראש הממשלה ושר הביטחון, פ"ד נד(1) 241, פסקה 11 (2000))." בה"פ (מחוזי חי') 13565-10-20 יונה מאיר נ' עיריית חיפה נקבע כי על תובע לטעון את טענותיו באופן מפורש, לא באופן מרומז או באופן שנבלע בתוך מלל רב. כאשר תובע טוען בצורה מרומזת הרי שהספק יעמוד לחובתו והדבר יביא למחיקת התביעה, בית המשפט קבע: "כידוע, על התובעים לטעון טענותיהם באופן מפורש, ולא במרומז או באופן שנבלע בתוך מלל רב. כאשר התובעים טוענים במרומז הספק יעמוד לחובתם, וככל שרב הנסתר על הגלוי ככלל דין התביעה להימחק. " המשיב מפנה בתביעתו לבליל של חוקים שבינם לבין האירוע הנטען בכתב התביעה אין כל זיקה או קשר.